נזר הקודש - מעילה מו

שאין מעילה בהחצר עצמו כן אין מעילה בהדברים הבאים מכחו, וממילא הוי דינייהו כמחובר דאין בהם מעילה

כו והנה אם נפרש כן תצא נפק"מ לדינא באופן שתלש מן המים דהיינו שהוציא מים מן הבור דאז נעשו תלושים שיתקדשו לענין מעילה ג"כ כמו שתלש מן המחובר דיש מעילה להרבה מן הראשונים. - ואם נפרש כן, תהי' הפירוש אין מועלין במה שבתוכן, היינו כל זמן שהם בתוכן, אבל לא משמע כן, לכן ע"כ בזה כמו שפירש השיט"מ דהכוונה מפני שחסר קדש מבן אדם דבעינן למעילה קדושת פה. - אמנם אם אמרינן דסבר הרמב"ן בהא דמחובר דאין מעילה גם לאחר התלישה מהמחובר, דאז יש לפרש דברי הרמב"ן כפשוטו דאין מעילה במה שבתוכן מפני דלא חמור התולדה והמוליד דהיינו מהמקדיש

כז אמנם נראה גם לדברי השיט"מ שמפרש דהא דאין מועלין במה שבתוכה הוא לאו מטעם חסרון קנין, אלא הוא מטעם שחסר קדושת פה. - מ"מ אין זה ענין לנידון האגודה והוא, משום דאף אם אמרינן דיש יד להקדש ע"כ הביאור דנתקדש מה שבתוכה מכח הקדושה שיש להבור ולהשובך. - והזכיי' להקדש באה ע"כ מכח הקדושה, וזהו מפני כי הזכיי' באה מכח החלות דההקדש. - וע"כ דלא יצוייר זכיי' בלא קדושה, דהרי אם לא נתקדשו מה שבתוכה כלל, ע"כ דאין זה זכיי' להקדש. - וע"כ הזכיי' להקדש באה ג"כ מכח החלות ההקדש על מה שבתוכה. - אמנם כל זה לא יצוייר בביהכ"נ שע"כ לא שייך קדושת ביהכ"נ על החפץ שנמצא בה, ואין בזה חלות קדושת ביהכ"נ. - וא"כ לא שייך לומר דהחצר ביהכ"נ יזכה מכח יד לחצר כיון דלא שייך בזה חלות קדושת ביהכ"נ, ממילא לא שייך בזה זכיי' דיד. - וכוונת האגודה שמביא ראי' מדברי התוס' דהכא הוא רק לסימנא בעלמא דלא שייך יד להקדש, והכוונה דכמו דלא שייך יד להקדש למעילה מטעם שאין בזה החלות דקדושת מעילה, או מטעם דאין זה בהחצר בעצמותו, או מטעם אשר לכהפ"ח שייך בזה הקדושה בלא מעילה מטעם ששייך בזה התפשטות וחלות הקדושה דהחצר גם על מה שבתוכה. - משא"כ בקדושת ביהכ"נ כיון שאין לו יד לא שייך בזה שום זכיי'

כח עוד נראה ביישוב דברי האגודה והמג"א דאתי שפיר גם לשיטת הרמב"ן. - והוא דהנה בתחילה נדייק בדברי התוס' שכתבו אין יד להקדש, ומדוע לא כתבו גם הא דאין חצר להקדש. - דהלא אם אנו אומרים אין יד להקדש עדיין תקשה מהא דחצר ואנו מוכרחים לומר דגם אין חצר להקדש, וכמו שמניה הצ"ק בצדו, ומדוע לא נחתו לזה התוס'. - ונראה כי חצר לא שייך בלא"ה והוא מטעם שכתב הנמוק"י בפר"ק דב"מ והוא מטעם דכיון דחצר הוא מטעם שליחות ובעינן שלוחו של בעל הממון ובמציאה ובהפקר שאין בזה שלוחו של בעה"מ ממילא הוי תופס לעב"ח במקום שחב לאחרים, ורק במגביה מציאה לחבירו לא הוי חב לאחרים מטעם מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי', ובשביל זכות זה נקרא גם בעל הממון. - אבל בחצר דלא שייך מגו דזכיי' לנפשי' ממילא הוי החצר תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא יכול חצר לזכות. - ולפי"ז בהקדש ג"כ ע"כ כן הדין דנם הקדש אינו יכול לזכות במקום שחב לאחרים. - ומטעם זה אין חצר להקדש ובזה תירצו הגרע"א באו"ח סי' קנ"ד וגם הנתיה"מ בחו"מ סי' ר' על הקושיא שהקשה התוסיו"ט על התוס' שכתבו שאין יד להקדש והלא בגמ' מבואר דלא גרע משליחות, וא"כ תיהני מטעם שליחות, ותירצו מטעם זה דלא יכול לזכות לקדש מטעם תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים יעוי"ש. והנתיה"מ מוסיף דע"כ גם הרמב"ן סבר דאין חצר להקדש, ורק מטעם יד אמר דיש יד להקדש, אבל בחצר מודה

כט ובזה מדוייקים דברי התוס' שכתבו אין יד להקדש והיינו דחצר דבר פשוט שלא שייך חצר באופן זה גם בהדיוט ופשיטא דלא עדיף הקדש, וחידשו שגם יד אין להקדש. ובזה פליג הרמב"ן וסובר דאעפ"י שאין חצר להקדש, אבל יש יד להקדש. ל אבל יש להבין מה שייך יד להקדש, דהלא לא שייך יד בחצר אלא באופן דהוי חצר. המשתמשת לדעתו, וכמו"ש הנמו"י בב"מ דהא דאמרינן חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, אם לא מהני מטעם שליחות, אבל מהני מטעם יד מטעם שמשומר לדעתו. - וא"כ הכא בחצר של הקדש הכא כגון בור ונתמלא מים שובך ונתמלא יונים דע"כ ג"כ אינו משומר, דהרי סתמא תנן, וא"כ קשה היאך מהני מטעם יד

לא ונראה דכיון שאמרו חכמים לא נהנין ואפילו אם הוא אסור רק מדרבנן, נקרא זה משומר לדעת הקדש מטעם שאסור בהנאה לכל אדם, ומטעם זה נקרא יד מעליא ובזה פליגי תוס' והרמב"ן, דהתוס' סברי דאעפ"י דשייך יד בהקדש מטעם האיסור הנאה, אבל אין להקדש יד, והרמב"ן סבר דיש יד להקדש, להיות קודש ואסור בהנאה מדאורייתא, ורק מעילה אין בזה מטעם חסרון מקדיש

לב ובזה אתי שפיר דברי האגודה והמג"א גם לשיטת הרמב"ן והיינו דאעפ"י דסבר הרמב"ן דיש יד להקדש זהו מפני דשייך בזה יד, וזהו מטעם דכיון דבעינן משומר לדעתו, ובלא זה גם יד לא הוי, והנה בהקדש שייך משומר לדעתו מטעם שאמרו חכמים לא נהנין ואסרו בהנאה, משא"כ בית הכנסת שנמצא בה דבר של הפקר או מציאה דהביהכ"נ לא הוי משומר כלל לדעתו, דהרי רבים מצוים שם, וא"כ אין כאן כלל תורת יד. - ושפיר פסק האגודה דשייך להמוצא, והסכים לזה המג"א לדינא

א שם במשנה, ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת ואחרים מתנדבין כן פירש"י שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר וכו', ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן הלכך הוי כנדבה ומהני תנאה יעוי"ש. - ויש להעיר דלכאורה זה תליא בפלוגתא דתנאי בזבחים קי"ז אם באופן זה הוי נדבה והוא בהא דפליגי ר"מ ורבנן שם אם קרבנות נזיר נקרא בא בנדר ובנדבה והוא מטעם