נזר הקודש - מעילה מה

משבח הקדש ואין בהם מעילה, ורבי יוסי ע"כ סבר דאף דנתמעטו מחוברין מתורת מעילה, אבל לא נתמעטו מדין קדושת הגוף וחומר הקדש יש בהן, וממילא יש מעילה בהגידולין לאחר שנעשו תלושין. - וזהו כמו שפירשנו לעיל בסברת הראשונים. - הנה בסברא זו פליגי גם הני תנאי, וע"כ שיטת הרשב"א והר"ן כשיטת רבנן. - ושיטת הר"ת ע"כ כשיטת רבי יוסי

כ והנה הרמב"ם פוסק כרבי יוסי כמבואר בפר"ה דמעילה ה"ו, ומרן תמה מדוע פוסק כיחידאה והמגיה כתב משום דרבי יוסי נימוקו עמו יעוי"ש. - ומזה מוכח דלא כהני דגרסי ר"ש במקום רבי יוסי. - וכן יש להוכיח מהמשנה דפאה פר"ז מ"ח המקדיש כרמו עד שלא נודע בו העוללות אין העוללות לעניים. משנודעו העוללות העוללות לעניים רבי יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש יעוי"ש. וע"כ דפליגי בפלוגתא זו דפליגי הכא דת"ק סבר דאין מעילה בגידולין להכי סבר דאין עניים נותנין שכר גידוליו להקדש, ורבי יוסי סבר דיש מעילה בגידולי הקדש להכי סבר דיתנו עניים שכר גידולם להקדש. - ובביאורי הגר"א ז"ל שם בשנות אליהו כתב וז"ל, רבי יוסי אומר יתנו שכר גידולין להקדש דסבירא לי' יש מעילה בגידולי הקדש עכ"ל, הרי מבואר דרבינו הגר"א סובר דהגירסא במשנתינו רבי יוסי. - וכן יש להוכיח מירושלמי פר"ד דפסחים ה"ט דאיתא שם להדיא בהא דמתירין גיזיות של הקדש דזה תליא בהאי דינא דעוללות, ומבואר עוד שם דהורו כרבי יוסי שהעניים צריכין לשלם שכר גידולין להקדש. - ומה"ט פסק הרמב"ם בפ"ד ממתנות עניים דעניים צריכין לשלם שכר גידולין להקדש כיון דבירושלמי הורו כן למעשה. - וכן כתב שם מרן הכס"מ. - ממילא מובן שע"כ יש לפסוק כן בה' מעילה דיש מעילה בגידולין כיון דתלי זה בזה. - אמנם לא כן דעת הרבה מהראשונים כמו שהובא בשיט"מ ב"ב שם שפסקו שאין מעילה בגידולין מטעם דכן סבר רבי יהודה כמו שכתב הר"י בעליות שם. - ולפי מה שביארנו ע"כ יש לומר דגם הרשב"א והר"ן סברי כן, נמצא מבואר דפליגי ראשונים היאך לנקוט ההלכה, וזהו כמו שכתבנו לעיל דפליגי בהסברא שכתבנו לעיל אם כח הקדש יפה במחובר

כא תוס', ד"ה אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא וכו' דחצר משום יד איתרבאי ואין יד להקדש. וכן כתבו התוס' ב"ד ע"ט, ומזה דן באגודה במי שמצא דבר בביהכ"נ זכה בו, ולא אמרינן דחצר ביהכ"נ קונה משום דחצר משום יד איתרבאי ואין יד להקדש. - והתוסיו"ט הקשה מהא דמבואר בב"מ דאע"ג דחצר משום יד איתרבאי לא גרע משליחות, וכיון דשליחות מהני גם להקדש כמו הא דכהנים הם שלוחי שמים וא"כ מדוע לא קני חצר להקדש מטעם דהוי שליח להקדש עכת"ד. - והיא קושיא אלימתא, וכבר עמלו בזה רבים, עי' בקצה"ח סי' ר', ובחידושי הגאון רע"א לאו"ח סי' קנ"ז. - אמנם לדעתי נראה בעומק כוונת התוס' כאשר יבואר

כב ונראה דכוונת התוס' שכתבו לדבר פשוט וברור שאין יד להקדש, היינו דליתא תורת זכיי' דהקדש משום דכל עניני קנינים שייכים לבני אדם ולא לשמים בדוגמא השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם, כי עניני גשמיים ניתנים לגשמי ולחומרי, משא"כ דבר רוחני כמו קדושה לא שייך בהו ענין זכיי' וקנין, וכמו דלא שייך הגבהה ומשיכה בהקדש עצמו, ורק אם נעשים הקנינים על ידי אדם כמו גזבר העושה עבור הקדש הוי זכייתו זכיי', משא"כ הקדש עצמו דהיינו הקדושה בעצמותה לא שייך בה מעשה קנין וזכייה. - והכא בהקדיש הבור והשובך ואח"כ נתמלאה מים או יונים דהבור והשובך הם עצמם קדושים ואין בהקדש מעשה זולת ההקדש גופה, דהיינו שהזכייה תהי' נעשית מהקדש להקדש בזה פסיקא להו להתוס' והרשב"ם דלא שייך זכיי', וזהו שאמרו אין יד להקדש, כי הקדושה בעצמותה שהיא ענין רוחני לא שייך בה יד שהוא פעולת אדם שהוא גשמי וחומרי מעשה ידי אדם

כג והנה מטעם זה לא שייך לומר גם ענין שליחות להקדש, דהיינו שאין לומר דהחצר נעשה שליח להקדש, כיון שהחצר בעצמותו הוא הקדש, והרי"ז הקדש להקדש, וזה ליתא גם בפעולה דשליחות דלא מצינו שליחות מהקדש להקדש בלא פעולת אדם בינתיים, וממילא מובן כי אין זה שייכות להני כהני דהוי שלוחי דרחמנא דזה פשיטא שהכהן שהוא אדם בר קנין וזכיי' ישנו בשליחות להקדש ג"כ, אבל לא שייך שליחות מהקדש להקדש עצמו. וכהא דבור שהוא כולו קודש, והיאך שייך לומר דהקודש תיעשה שליחות לקודש. - ולכן כמו שאין להקדש באופן זה שגם היד קודש. - הנה כמו כן באופן זה לא שייך שליחות באופן שגם השליחות קודש. - וזהו נם כן הדין האגודה בביהכ"נ דליתא שם דין חצר וכמוש"נ

כד אמנם יש להעיר לפי דברי הרמב"ן בחידושיו פר' הספינה כתב וז"ל, והא דאמרינן אין מועלין במה שבתוכן, שמעתי משום דלא קניא חצר להקדש דמשום יד איתרבאי ואין יד להקדש, וכן כתב הר"ר שמואל ז"ל. - א"נ קני לה אין מעילה בזכייתה עכ"ל. ובשי"מ שם ב"ב מביא ואחרים פירשו דאפילו את"ל דחצר הקדש קונה אין מעילה בקנייתה דבמאי דקדיש ממילא ליכא מעילה דהא אפילו בגידולי הקדש דמגוף הקדש קא אתי סבירא לי' לר' יהודה דאין מועלין, וע"כ לא פליג רבי יוסי אלא בגידולי הקדש משום דמהקדש קא רבו, אבל במה שחצר הקדש זוכה אפילו רבי יוסי מודה דאין מעילה בזכייתה עכ"ל. ותוכן הדברים דלענין מעילה בעינן הקדש שהוקדש על ידי אדם דוקא, והנה לפי"ז דינא דאגודה במצא מציאה בביהכ"נ תליא בפלוגתא דלשיטת הרמב"ן והשיט"מ יש זכיי' לחצר דהקדש. - והנה הקצה"ח בסי' ר' העיר בזה

כה והנה לולא דברי השיט"מ בהא דאחרים פירשו, דהיינו בדברי הרמב"ן בעצמו, הייתי מפרש דאין כוונת הרמב"ן מטעם דבעינן לענין מעילה הקדש מכח אדם, אלא הכוונה דאף אם החצר קונה להדבר הנמצא בה, אמנם כיון דהמקדיש הוא החצר, והוא עצמו אין בו מעילה מטעם שהוא מחובר, להכי אין לו כח לעשות הקדש יותר חמור מהוא עצמו וכמו