נזר הקודש - מעילה מד

רחמנא ולא שור של הקדש. ופירש"י דהוא הדין לכל שאר ניזקין שאם מזיק את ההקדש פטור. - (והכוונה לשן ורגל), לישנא אחרינא להכי נקט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת שדה הקדש משום דלא משכחת לה וכו' ואי קודם פדיי' אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי יעוי"ש. - והנה ע"כ בהא דלישנא אחרינא שהוא מטעם אין מעילה בקרקעות חייב לשלם הנזק כדין בנזקי הדיוט, ובזה הנפק"מ לדינא בין הני תרי לישני דללישנא קמא פטור באכילה דשן מטעם רעהו. - וללישנא אחרינא חייב לשלם כדין מזיק הדיוט, וכן כתב המהרש"ל בחכמת שלמה יעוי"ש. - וכדבריו מבואר גם בשיט"מ לב"ק שם ד"ה ולענין וכו' כתבו שם וז"ל לישני לי' כשאכל ערוגה של הקדש שחייב, תירצו בה משום דהא לא איצטריכא דקרא סתמא כתיב ובער בשדה אחר ל"ש הדיוט ול"ש הקדש ולא הוצרך לק"ו, וא"ת היאך חייב והרי אמרו אין מעילה בקרקעות והמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, הם מתרצים דמעילה ליכא הא תשלומין איכא, וגדולי הרבנים כתבו שאף בנזקי שן ורגל פטור בהקדש דכולהו ילפינן מקרן יעוי"ש. - הרי מבואר דהגדולי הרבנים הם הלישנא קמא ברש"י ומה שכתב מקודם בשם הראשונים זהו כהלישנא אחרינא דמטעם אין מעילה במחובר דינה כהדיוט לתשלומין, וע"כ דפליגי אם יש במחובר כל עיקר דין הקדש למעילה, וכדלעיל

מו והנה ללישנא אחרינא ברש"י ולגדולי הרבנים דסברי דמטעם אין מעילה במחובר הרי"ז כהדיוט לדין תשלומין. - ולכאורה תקשה הא תיכף כשעוקר השן מהמחובר, הרי"ז כתלוש, וממילא יש בזה מעילה ג"כ כשיטת הר"ת. - וע"כ צריך לומר דסברי דכיון דחסר להמחובר כח הקדש לדין מעילה, וא"כ מה מועיל התלישה מהמחובר, ומוכח כמו שכתבנו. - אבל יש לעיין לשיטת הר"ת דסבר דלאחרי התלישה דינו כתלוש לענין מעילה, א"כ התם בשן דינו כתלוש, וע"כ דסבר הר"ת כהלישנא קמא שדינו כהקדש ופטור מטעם מזיק הקדש כדין קרן

טז והנה בספר עו"ש הקשה ג"כ לשיטת הר"ת דלאחר . התלישה מהמחובר דינו כתלוש, א"כ גם בהא דשן הא כשאכל כבר תלשו ושפיר מועלין, ומתרץ לפי דברי התוס' ב"ק כ"ג ד"ה תפשוט וכו', פירשו הא דבעי הגמ' שם אי פי פרה כחצר המזיק או כחצר הניזק דמי דנפק"מ לדינא אם הושיט פירות בפי פרה של חרש שוטה וקטן דלאו בני תשלומין נינהו דאם כחצר המזיק דמי לא מחייב דאלקיחה לא מחייב דלאו איהי לקחה, ואאכילה לא מחייב דכחצר המזיק דמי יעוי"ש. ובזה ניחא בשן בשדה הקדש לא משכחת דאלחיקה שלקחה משרה הקדש לא מחייבא דהוא במחובר ולא מצאנו לחייב אלא אאכילה ואהא לא מחייבא אי פי פרה כחצר המזיק דמי עכת"ד. - וכמובן אעפ"י שדברי חן המה אבל בלבד שדוחק הוא מטעם דעיקר הדין אי פי פרה כחצר המזיק דמי נשאר בבעי' דלא איפשטא ובעיקרא דמילתא לא דמיא הא דשן שאכלה משדה הקדש לדינו של הר"ת. והיינו דדינו של הר"ת שלקח אבן מהבור ונהנה ממנו הנה ההנאה באה אח"כ בשעה שהאבן תלוש הוא וא"כ הרי נהנה מתלוש. - אבל שן שאכלה משדה הקדש הרי ההנאה באה מהמחובר מטעם דההנאה באה מהתלישה בעצמותה. - משא"כ בדינו של הר"ת דההנאה באה אח"כ לאחר שנעשה תלוש, ומהתלישה עצמה לא נהנה מאומה. - ובעיקר הדבר ע"כ כמו שכתבנו וביארנו דע"כ שיטת הר"ת כשיטת הלישנא קמא ברש"י, וכגדולי הרבנים שהובאו בשיט"מ לב"ק וכמוש"נ

יז והנה הרמב"ם בפר"ה דמעילה ה"א כתב וז"ל או המקדיש וכו' דברים שאינן ראוים לא לזה ולא לזה כגון המקדיש וכו', אשפה מליאה זבל או עפר או אפר מועלין בכולן וכו' יעוי"ש. ומדוע לא כתב הא דמועלין בהם דמשמעו גם על המחוברין כלשון המשנה. - והלשון בכולן משמעו על הדברים המונחים ומטולטלין, ומדוע השמיט המעילה במחוברין. - וע"כ דמפרש כמו שפירש הר"ת דהמעילה דוקא באופן דהו תלוש. - דאין לומר דסבר כתירוצם של הרשב"א והר"ן דמיירי בתלוש ולבסוף חיברו, דזה לא סבר הרמב"ם דהרי פוסק בפר"ה ממעילה ה"ה דמקדיש בית בגוי הדר בו לא מעל. - הרי מבואר דסבר תלוש ולבסוף חיברו דינו כמחובר. - וע"כ צריך לומר דסבר הרמב"ם לפרש המשנה דמיירי בתלוש ממש

יח וכוונת הרמב"ם שכתב מועלין בכולן היינו כל הדברים התלושים דמיירי שם כמו הזבל וכדומה. - ושפיר השמיט המעילה בהם שנקט התנא, משום דבאמת ליכא מעילה בהמחובר. וגם אם תלש מהמחובר דינו כתלוש. - והא דנקט התנא המעילה בהם דהכוונה גם על המחובר. - וזה תקשה על הר"ת ג"כ כיון דפירש דמיירי שתלש אבן מהמחובר א"כ הרי"ז בכלל מה שבתוכן. - נראה דבא להשמיענו דיש בהמחובר כח הקדש במילואו גם לענין מעילה ונפק"מ כשיתלשו וכמו שכתבנו לעיל. - והרמב"ם לא הוצרך לזה כיון שזה נכלל במה שכתב לקמן בהלכה ה' בהא דנטל מאבקה וכו' וכמוש"נ

יט שם במשנה, אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נתמלא פירות, שדה ואח"כ נתמלא עשבים, מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה, רבי יוסי אומר המקדיש את השדה והאילן מועלין בהן ובגידולה מפני שהן גידולי הקדש, ופירש"י דדוקא בהני תרתי סבר כן רבי יוסי הואיל וגדלו ממש בהקדש יעוי"ש. - והנה יש להבין במה פליגי הני תנאי וטעמייהו במאי. - ונראה דרבנן סברי דכיון דילפינן מתרומה דליתא מעילה מבחובר לקרקע, ולהכי במקדיש אילן או שדה ליתא בהו חלות ההקדש במה דשייך למעילה. - וכמו שאין תרומה חלה במחובר דהיינו שאין קדושת תרומה חלה על מחובר, הנה כמו כן לא חלה קדושת הגוף בכח הקדש יפה שתהי' בה תורת מעילה. - וכיון שאין כח קדושת מעילה בהמחובר דהיינו האם של הגידולין, וא"כ מהיכי תיתי לומר דהגידולין יפה כחן יותר לומר דיש בהן מעילה, להכי סברי רבנן דכמו שאין מעילה בשבח הקדש כמו בור ונתמלא מים, הנח כמו כן הדין בשדה ואילן בגידוליהן דלא הוי יותר