נזר הקודש - מעילה מב

אין זה בגדר גידולין. - אלא הרי הוא בהבהמה עצמה, ולפי"ז אם נדרש להקזה מטעם רפואה וע"כ האי דם עומד לצאת, א"כ ע"כ אין הדם הזה כמו גוף הבהמה, והוי דם זה בדין גידולין כחלב וביצים, וזהו חידוש דין שלא העירו בזה

כח וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם שכתב בפר"ב דמעילה הי"א וז"ל, אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנאה ומועלין בו הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה עכ"ל. והנה מדכתב מטעם שאינה יכולה לחיות בלא דם, ע"כ הכוונה דם בריא, אבל במקיז דם עבור אשר ע"כ ההכרח להקיז הדם הרי אדרבה שמפריש הדם יכולה לחיות, וא"כ האי דם הקזה לא נחשב כגופה, ודין שלהאי דם לא עדיף מחלב ודם. וא"כ אין מעילה בהאי דם, ואפשר דלמד הרמב"ם להאי דינא מסוגיא דתמורה וכמו שכתבנו

כט והנה בתרב"י בברכות פר"ה כתב דיש מעילה בדם הקזה מטעם דכגוף הבהמה דיינינן לי' והכי אמרינן בתמורה ל"א כיון דרבי בה כגופה הוי יעו"יש, והנה זה בתמורה שם, ותמוה מהדם הקזה הבאה לרפואה שע"כ לאו כגופה דבהמה היא

א דף י"ג, משנה, כל הראוי למזבח ולא לבדה"ב ולא למזבח וכו' ויש לעיין מה משמיענו התנא דיש מעילה בקדשי מזבח ובקדשי בדה"ב הלא פשיטא דכיון דקדשי בין קדושת הגוף ובין קדושת דמים יש בהן מעילה. - וגם בהדברים שאינן ראוין לא למזבח ולא לבדה"ב, אמנם אם יש לעשות דמים ג"כ קדשי בקדושת דמים ויש בהן מעילה. - ואם בא התנא להדיעגו בדבר שבח ההקדש ובדבר הגידולין ופלוגתא בגידולין, א"כ הוי לי' לתנא למיתני הסיפא והרישא הוי משנה שאינה צריכה

ב והנה הרמב"ם בפר"ה דמעילה ה"א כתב וז"ל, אחד המקדיש לבדה"ב דבר הראוי לחזק הבדק כגון אבן או קורה, או המקדיש לבדה"ב דבר הראוי למזבח כגון כבשים ותורים, או המקדיש למזבח דבר הראוי לבדה"ב כגון אבן וקורה, או המקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראוין לא לזה ולא לזה וכו' מועלין בכולן משעה שהוקדשו עד שיפדו דברים הראוין להפדות עכ"ל. - וע"כ מקור הדין ממשנה זו, וחזינן דמפרש הרמב"ם דמיירי באופן ששינה מדבר הראוי או שהקדיש בפירוש דברים שאינם ראוים לזה שהקדיש, וע"כ כוונת הרמב"ם לפרש כן, משום דאל"כ קשה מאי קמ"ל התנא. - ולהכי מפרש דמיירי באופן שהקדיש הדבר לזה שאינו ראוי, ומשמיע לנו דאעפי"כ יש בהן מעילה. ג ויש לעיין בדבר שילום הדמים דמי המעילה, והיינו דכיון דהדין בדמי המעילה דאם נהנה מהדברים השייכים למזבח דמי המעילה למזבח ואם נהנה מהדברים אשר יכול לבה"ב שלום לדמים לבדה"ב כמבואר ברמב"ם בפר"ד ה"ז. - הנה הכא זה פשיטא דאם נהנה מהדברים הראוין למזבח שילום הדמים המזבח, ואעפ"י שהקדיש לבדה"ב, כיון שקיי"ל דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, אמנם בדבר שילום הדמים להדברים השייכים לבדה"ב כיון שהקדיש למזבח, אפשר דאזלינן בתר מקדיש, ושייכים הם למזבח לקנות מהן קרבנות. - והנה נראה אם הקדיש דברים כאלה אשר הן עצמן ראוין לבדה"ב כגון אבן או קורה, ואינו נדרש לפדיון, דבזה אזלינן בתר עצמותן למה שהן ראוין, ובזה מדויק לשון הרמב"ם שכתב המקדיש למזבח דבר הראוי לבדה"ב, כגון אבן וקורה. - והכוונה דבאלו נשארים לבדה"ב דאין נדרש לפדיון. - אבל בהדברים שאינן ראוין לא למזבח ולא לבדה"ב ונדרשים לפדיון לעשות מהן דמים, בזה יש לעיין בדבר השילום הדמים אם שייכים למזבח או לבדה"ב. - ואפשר שבזה אזלינן בתר המקדיש דאם אמר למזבח ינתן לצרכי קרבן, ואם אמר לבדה"ב ינתן לבדה"ב, ואם הקדיש סתם הוי הדין כסתם הקדש שהוא לבדה"ב כדתנן גדרים י"ט

ד והנה בהא דהקדיש אשפה מליאה זבל כתב הרמב"ם דיש בהן ג"כ מעילה עד לאחר הפדיי'. - ומשמע שהדמים ראוין לבדה"ב. - אמנם בשיט"מ לב"ב ע"ט מביא בשם הרא"מ מפרש לא למזבח ולא לבדה"ב כגון אשפה מליאה זבל שאעפ"י שאפשר למוכרו לאותו זבל ולהוציא דמיו לבדה"ב אפילו הכי כיון שיש בו בזיון גם לבדה"ב אינו ראוי דהוי לי' כמחיר כלב שיש בו בזיון, מועלין בהן ובמה שבתוכן ואפילו אשפה מליאה זבל דלא חזיא לא למזבח ולא לבדה"ב מועלין בה ובמה שבתוכה לפי שראוי' לבדה"ב וקדושה חלה עלי' ומשום דרך בזיון הוא שאין מוציאין דמי' לבדה"ב, וכיון שמ"מ קדושה עלי' מועלים בה ובמה שבתוכה יעוי"ש. - מבואר דסבר דהני דברים אינם ראוים כלל נם לא לדמים. - ומ"מ יש בהם מעילה כיון דקדושה חלה עליהם, ואין להם פדיון ג"כ, וזהו דלא כשיטת הרמב"ם. - אבל יש להבין כיון דאין להם פדיון ואין לעשות דמים מהם, - וא"כ מה שייך לומר בהו חלות הקדושה, וצ"ע

ה ובעיקר החידוש דהמקדיש דבר שהוא בזיון אין לו דמים, מטעם דהדמים האלו אינן ראוין לא למזבח ולא לבדה"ב בדמיון למחיר כלב. - הנה דעת הרמב"ם גם במחיר כלב בעצמו דיש לו פדיון והדמים ראוין גם לקרבן, והוא מדכתב בפר"נ מאיסורי מזבח ה"ט דהמקדיש מחיר דינו כמקדיש בע"מ עובר יעוי"ש. - ופשיטא שהדמים ראוין לבדה"ב. - והנה מטעם זה פוסק הרמב"ם הכא דיש להם פדיון, וגם בעיקר הדבר שיהי' המחיר כלב אסור גם לבדה"ב. - הנה דעת הרמב"ם בפר"ד מאי"מ הי"ט דמותרין יעוי"ש, ופשיטא שהדמים מותרין. - איברא דיש לומר דדעת הרמב"ם דגם לבדה"ב אסור המחיר, וזהו מפני שכתב מפני שהן משתנין וכתב מרן זה פשוט שאפילו למזבח שינוייהם מותרים יעוי"ש. -אבל כל זה לשיטת הרמב"ם שגם הדמים מותרים כמר שכתבנו לעיל, אבל לדעת השיט"מ דגם הדמים יש בהם משום מחיר כלב, תמוה דע"כ הדמים הרי הם ג"כ בשינוי וגם עדיפא משינוי, וא"כ דברי השיט"מ שם תמוה

ו והנה גם דברי מרן שכתב שם בדברי הרמב"ם להתיר המחיר כלב לבדה"ב מפני השינוי, תמוה מובא דהלא בשינוי נם למזבח מותר. - ועוד