נזר הקודש - מעילה מא

שביארנו לשיטת הרמב"ם והתוספתא שגם בהנאה אסור, א"כ חזינן דזה נחשב לגופה. - אבל לפי מה שביארנו אתי שפיר מפני דהאיסור הנאה נמשך מכח איסור עבודה ואין זה שייכות לאיסור הנאה דהקדש שהוא מפני קדושה"ג וכמוש"נ

כא שם במשנה, בד"א בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדה"ב הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה, חמורה מועלין בה ובחלבה. - ויש לעיין למה לא נקט בקדשי בדה"ב באופן שהקדיש דברים הראוין למזבח אבל אמר שהקדישם לבדה"ב, ואעפ"י שקיי"ל במקדיש ראוין למזבח אין יוצאין מידי מזבח וממילא הרי"ז הקדש למזבח. - אבל זה ליתא דהרי כל עיקר הא דמתפיס תמימים לבדה"ב אינו יוצא מידי מזבח הכוונה דבתחילה פודין אותן ויוצאין לחולין והקונה מחויב לעשות קרבן וכמו"ש הרמב"ן בגיטין ל"ח, וכתבנו מזה בספרנו נזר הקודש למנחות דף קנ"א דף הספר. - וא"כ באופן זה מדוע לא תחול קדושת דמים גם על הביצים והחלב. - ואפשר לומר דכיון דקיי"ל המתפיס תמימים אינו יוצא מידי מזבח לדבר הראוי לו לקרבן, א"כ לא הקדיש אלא דבר הראוי להיות קרבן

כב ויש להביא ראי' לזה מדברי הרמב"ם בפר"ג הי"ג וז"ל, הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים הרי הן כקדשי בדה"ב ומועלין בחלבן. ובביציהן עכ"ל, וזהו מפני שלא הקדיש לדמי הקרבן הראוי לו. - משמע שאם הקדיש בהמה לדמי קרבן או בן יונה לדמי חטאת העוף או עולת העוף דאז דין קדשי מזבח עליהן וחלבן וביציהן מותרין. - וע"כ הביאור בזה כמו שכתבנו דבאופן שהבהמה או העוף הן בעצמן ראוי לקרבן כמו שהן אינו בדעת המקדיש להקדיש אלא הן עצמן ולא היוצא מהן, וע"כ הרמב"ם למד דינו ממשנתינו דנקט תרנגולת לענין ביצים, וחמורה לענין חלב. - והכוונה שהן עצמן אינן ראוין למזבח. - ומזה למד הרמב"ם שהוא הדין גם בשהקדיש בהמה או עוף שהן עצמן ראוין לקרבן אבל אמר שהדמים שלהן יהיו לקרבן אחר שכן הדין והיינו שמפרש הרמב"ם הא דקאמר אבל הקדישו קדושת דמים לגבי מזבח נעשה וכו', דמיירי באופן זה, וכמו שנתבאר

כג והנה בעו"ש מקשה בהא דקאמר הש"ס לעיל בשלמא לר"ש כדקתני טעמא שהי' ר"ש אומר וכו' דלמה צריך לזה הלא לר"ש בלא"ה ניחא והיינו כדאיתא בפסחים ס"ט האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, ומבואר שם דזה למ"ד גורל"מ כממון דמי, והיינו דאעפ"י דהשתא לא חזי מפני שאסור בהנאה, אבל כיון דלקמי' חזי נקרא גורל"מ. - וה"נ כיון דלקמי' חזי הקרבן הרי"ז גורל"מ, ור"ש סבר גורל"מ כממון דמי. - ומתרץ דאם בשביל גורל"מ ליכא מועל אחר מועל כדין קדושת דמים. - ור"ש דסבר מועלין הכוונה דאיכא מעילה כבכל קדושה"ג. - לכך הוצרך לטעם דחזיא להקרבה עכת"ד. - ונראה דאם בשביל זה לא איריא, דע"כ כל עיקר הא דיש מועל אחר מועל תליא אם יש לזה פדיון, ובאופן שאין פדיון לכו"ע יש מועל אחר מועל כמבואר שם במשנה בשוחט קרבן בע"מ דפליגי רבי ורבנן אם יש לזה פדיי' ואם אין לה פדיי' יש מועל כמבואר שם ברש"י ותוס', ממילא כיון שאין לעופות פדיון ע"כ יש בזה מועל אחר מועל אפילו אם הקדושה מחמת ממון. - ובעיקר הדבר אתי שפיר לפי מה שכתבנו בדעת הרמב"ם דבמקדיש מחו"ז פסול להקרבה גם לאח"כ הרי"ז כמקדיש בע"מ עובר דצריך להמתין עד שיפול בו מום קבוע, וכיון שאין פדיון א"כ לא שוה גם אח"כ מאומה, ואין בזה מעילה. - ולהכי קאמר הש"ס דטעמי' דר"ש מטעם דחזיא אח"כ להקרבה, וגם השתא בר קרבן הוא מדחייב משום שח"ח בל"ת

כד שם מידי דהוי אבע"מ וכו', וקשה הלא גם בעופות אם מקדיש בע"מ דהיינו שקדם מומו להקדשא יש לעוף פדיון וכמו"ש התוס' במנחות ק' ד"ה והעופות, וא"כ הכא כשמקדיש מחו"ז לא גרע מקדם מומו להקדשו דבר פדיי' הוא. - וביותר אם אמרינן לשיטת הרמב"ם דפסול הוא לגמרי להקרבה. - ונראה דאתי שפיר לשיטת הרמב"ם דסבר דמחו"ז דמי' למום עובר, - וצריך מום קבוע להיות נפדה. וא"כ בעופות ג"כ צריך מום קבוע לפדיי'. - ובאופן זה כיון דנחתה להעוף קדושה"ג באופן שצריך מום קבוע שוב אין לו פדיון לעוף

כה שם, מתיב רב המנונא חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין. - ויש לעיין מדוע לא משני הש"ס כמו שמסיק בתמורה ל"א דשאני דם דחזי למזבח, ולהכי מועלין בדם, משא"כ חלב וביצים דלא חזי למזבח, ובשלמא לפירש"י שפירש שם דהכוונה על גידולי מזבח שזה ולדי קדשים אתי שפיר שמדמה הכא הש"ס הא דדם הקזה לחלב וביצים. - אבל לפירוש התוס' שם דפירשו חזי למזבח היינו דם הקזה, ונקרא האי דם גידולין, והכוונה חזי למזבח היינו לזריקה יעוי"ש, א"כ גם הכא יש לומר דשאני דם הקזה דראוי למזבח, והכוונה אילו לא היו מקיזן את הדם, הי' אותו הדם עצמו ראוי למזבח, וא"כ קשה מדוע לא משני הש"ס הכא כן

כו ועוד יש לעיין דנראה דנפק"מ לדינא דהיינו דלפי מה שמשני הש"ס בתמורה דלהכי יש מעילה בדם מטעם דחזי לזריקה דזה שייך אם הדם הקזה היתה דם בריא, והיינו כי יש שני מיני הקזות, יש שמקיז דם מפני שלדם הוא צריך, להנאת עצמו, ויש שמקיז לרפואה מפני שהוא דם עכור ונדרש להוציא את הדם חוצה. - ולדם זה לא שייך לומר חזי לזריקה. - וא"כ אין מעילה בהדם הזה, ולאוקימתא דידן מפני שנחשב לגוף הבהמה הנה אין הבדל בין ההקזות

כז ועוד בעיקר הסברא דקאמר הש"ס מפני דחזי לזריקה. לכאורה תמוה דהלא הדם הזריקה בעצמותה אין בה מעילה וא"כ אין לומר דיש מעילה בדם קודם שהוכשר לזריקה מפני שחזי לזריקה. והנה ע"כ כוונת הש"ס חזי לזריקה היינו הכוונה שעומדות לזריקה, ואינו ענין לגידולין שע"כ הפירוש גידולין היינו שנפרשין מחיבורן ואינן נדרשות עוד להיות מחוברין, וזה שייך בחלב וביצים וכדומה, אבל האי דם כיון שעומד האי דם להיות נדרש לזריקה, להכי