נזר הקודש - מעילה לח

ובתפא"י. - והנה התוס' כתבו יש מפרשים במקדיש אפר כירתו. - והקשו התוס' דמאי קמ"ל דאטו גרע ממקדיש זבל אשפתו דמועלין בו יעוי"ש. - ועוד יש לתמוה מדוע שנה האי דינא הכא אצל דישון מזבח הפנימי והמנורה, הלא הי' להתנא למיתני האי דינא אצל מקדיש זבלו ואשפתו. - ונראה דיש לפרש דכוונת התנא להורות לנו דהא דאין מעילה בדישון מזבח הפנימי והמנורה לא הוי הטעם משום דלא שוה מידי. - ואן זה דבר הראוי להקדישו. - דאם משום זה הוי הדין גם במקדיש אפר כידתו דאין בו מעילה. אלא הטעם משום דנעשית מצותו ואין מועלין בו. - ומטעם זה המקדיש אפר כירה יש בו חשיבות להיות נתפס בהקדש ומועלין בו. - ובשביל זה שנה לנו התנא האידנא הכא. - ונראה כי כן מפרש הרמב"ם מדכתיב בפר"ה ממעילה מקדיש אפר סתם

א דף י"ב, משנה, ר"ש אומר תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן. - היינו דר"ש פליג על משנה דלעיל ששנה התנא דתורין שלא הגיע זמנן שוה עם בני יונה שעבר זמנן דליתא בהו מעילה, אלא סבר דבתורין שלא הגיע זמנן כיון דיוכשרו לאחר זמן יש בהן מעילה

ב גמ', בשלמא ר"ש כדקתני טעמא שהי' ר"ש אומר כל הראוי לאחר זמן והקדישו בתוך זמנו הרי הוא בל"ת ואין בו כרת, אלא רבנן מ"ש ממחוסר זמן, - היינו מחו"ז דבהמה, ופירש"י דקיי"ל שנכנס לדיר להתעשר דיליף העברה העברה מבכור יעוי"ש. - והנה תמוה טובא הלא רבנן פליגי על ר"ש בדין זה, וסברי דמחו"ז לא נכנס לדיר להתעשר כמבואר בבכורות כ"א. - ורש"י גופי' פירש בזבחים י"ב בהא דאיתא שם ליל ח' נכנס לדיר להתעשר, משמע הא קודם לכן לא, דקיי"ל מחו"ז אינו נכנס לדיר להתעשר יעוי"ש. - והרמב"ם בפר"ו הי"ד פסק נ"כ דמחו"ז אינו נכנס לדיר להתעשר, וא"כ מאי פריך הכא אלא לרבנן מ"ש ממחו"ז, משמע דמודו רבנן דמחו"ז חל עליו קדושה, דזה הוי היפך המוסכם בשיטת רבנן. - ומצאתי במל"מ בפר"ב דמעילה שהקשה בזה לרש"י. - והנה התוס' הכא פירשו מ"ש ממחו"ז דמועלין בו קודם שיגיע זמנו, וכוונתם דלא ממעשר פריך משום דיש לומר דרבנן סברי דמחו"ז לא נכנס לדיר להתעשר, אלא מכל הקדש פריך דיש מעילה במחו"ז. - אבל גם זה תמוה דכיון דמחו"ז לא נכנס לדיר להתעשר וע"כ משום דלא חל עליו קדושה, וא"כ גם בשארי קדשים כן הדין. - ואדרבה מכח כש"כ דהלא אם במעשר שיש גז"ש לימוד מבכור, - ומכל זה אינו נכנס לדיר להתעשר, ומכש"כ שארי קדשים. - ועוד דהלא הני תנאי דסברי שאינו נכנס לדיר להתעשר הוא מטעם דילפי בגז"ש מקדשים, וא"כ מבואר דבקדשים פשיטא שלא חל קדושה במחו"ז

ג והנה אפשר לומר דכוונת התוס' לשיטתם בזבחים קו"ד ד"ה היתר דרק איסור איכא להקדיש מחו"ז, אבל בדיעבד אם הקדיש הוי הקדש מעליא יעוי"ש. ובן כתבו התוס' בתמורה י"ט ד"ה אף וכו' וביארו דכל עיקר הפלוגתא בהא דנכנסין לדיר להתעשר הוא בלכתחילה דר"ש מתיר לכתחילה, ורבנן סברי דלכתחילה אסור אבל בדיעבד חל הקדושה. - וזהו כוונת התוס', ובזה פריך הש"ס שפיר דהרי הכא בדיעבד שהקדיש תורין שלא הגיע זמנן, וע"כ דחלה עליהן הקדושה כמו בכל מחו"ז. - והנה אפשר

ד אבל נראה יותר דכוונת רש"י רבנן דר"ש דפליגי לענין שחו"ח דר"ש סבר דיש איסור ל"ת במחו"ז ורבנן שם אמרו דכיון שאין כרת במחו"ז אין גם ל"ת כמבואר במשנה דזבחים שם. - והנה מדחזינן דרבנן השיבו לר"ש טעם זה דלא מחלקינן איסור שחו"ח לחצאין לומר דכרת ליכא ול"ת איכא ומדוע לא השיבו דבמחוסר זמן חסר גם קדושת קרבן, מזה מוכח דרבנן דהכא סברי דקדושת קרבן איכא גם במחו"ז. - וע"כ דסברי בזה כר"ש דמחו"ז נכנס לדיר להתעשר. - וזהו כוונת רש"י הכא. - ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' דלמה להו להש"ס לומר דטעמא דר"ש מטעם דאיכא ל"ת בשחו"ח הלא בלא"ה אתי שפיר לר"ש דסבר דחל הקדושה במחו"ז מהא דמחו"ז נכנס לדיר להתעשר. - אבל לפי מה שביארנו בכוונת רש"י אתי שפיר דהש"ס הביא הא דר"ש דאיכא ל"ת בשחו"ח. - אשר מזה מוכח דרבנן דפליגי עלי' סברי ג"כ דמחו"ז נכנס לדיר להתעשר

ה והנה התוס' בבכורות כ"א ד"ה אף כתבו דבשארי קדשים לבד ממעשר גם ר"ש מודה דלא קדשי במחו"ז יעוי"ש. ותמהנו טובא דהלא ע"כ סבר ר"ש דגם בשארי קדשים הוי עליו קדושת קרבן במחו"ז מדאמר דהוי באיסור ל"ת בשחו"ח. - ודוחק לומר דמיירי במעשר. - ועוד הלא סוגיא דהכא בהא דתורין שלא הגיע זמנן קאמר הש"ס דר"ש לטעמי' דסבר דקדוש בקדושת קרבן במחו"ז, והא דתורין אינו שייך למעשר, וע"כ דסבר הש"ס כן בכל הקדשים, וצע"ג

ו והנה משני הש"ס, אמרי מחו"ז מדי דהוי אבעל מום דבר פדיון הוא, אבל הני עופות כיון דאין מום פוסל בעופות אין לעופות פדיון, ופירש"י והרגמ"ה והשיט"מ דה"ג לית בהו קדושה במחו"ז. - ויש להבין מה זה שייכות הא דקדושה לפדיון דהלא מעשר ליתא בפדיון ומ"מ חל על מחו"ז קדושת קרבן, ועוד בזה הא דתלה הש"ס הא דקדושה בהא דמום פוסל, יש להבין הלא אדרבה כיון דאין מום פוסל בעוף, א"כ חזינן דקדושת העוף אלימא טובא, וא"כ יש לומר דחל ג"כ על מחו"ז כמו שחל על בעל מום

ז ונראה דסבר הש"ס דעיקרה של מעילה אף בקדשי מזבח הוא מפני זכות הדמים שנמצא בהקרבן. - והיינו אם יש מציאות לבוא לידי דמים. - ולהכי בכל הקרבנות אשר יצוייר זכות דמים, וזהו אחרי שתפול מום דפודין אותו בדמים, אנו דנין זכות זה גם קודם שבא לידי כך, וזהו כי עכ"פ זכות זה טמון בקרבו, אמנם בעופות שאין להם פדיון וממילא אין בזה זכות דמים, להכי לא שייך בזה מעילה, שע"כ מטרת המעילה היא שילום הדמים, וכיון שאין בעופות שיווי של דמים כלל, להכי אין בזה מעילה. - ואעפ"י שמצינו מעילה אעפ"י שאינו בא עוד לידי דמים, וזהו ככל הקרבנות לאחר שחיטה בקדשי קדשים,