נזר הקודש - מעילה לז

טו אבל נראה דדוקא בבגדי כהן גדול שהדין שיעבוד עבודה בבגדי כהן גדול, דהיינו שהוזמנו לעבודת יוהכ"פ, - היינו המיוחדין לעבודת יוהכ"פ של שנה זו. - ואעפ"י שיכול להחליף על בגדים אחרים, אבל ע"כ הני בגדים אחרים מיוחדים ליוהכ"פ זה. - ולהכי לאחר שכלה העבודה נקרא נעשית מצותן. - משא"כ בבגדי כהן הדיוט לא שייך לומר נעשית מצותן כיון שאין הבגדים מיוחדים לעבודה זו דוקא. - ואין לומר דנקרא נעשית מצותו מטעם דלא הוזמנו אלא עד שבלו, דזה ליתא דלא נקרא נעשית מצותו כיון שאינן מיוחדין לאיזה עבודה ביחוד, אלא הוזמנו לעשות בהן עבודות הכהונה, ועבודת הכהונה טרם כלתה, דהרי הבית המקדש קיים וישנן חיוב עבודות

טז ובזה יש ליישב שיטת הריטב"א בקדושין נ"ד שכתב לחלוק על שיטת התוס' שכתבו שם דבגדי כהונה לאחר שנתחנכו קדושת כלי שרת עליהם, אלא סבר דאינן בקדושת הגוף ככלי שרת מטעם דלא הוי אלא מכשירי עבודה ודינן כקדושת דמים. - והקשה המל"מ בפר"ח מכה"מ ה"ה דלפי דברי הריטב"א אמאי אמרינן דבגדי כהן גדול שבלו נגנזים אי אמרת בשלמא דיש להם קדושה"ג היינו טעמא דנגנזין משום דאין להם פדיון ככל כלי שרת כמו"ש הרמב"ם בפר"ח מאי"מ ה"ד, אלא א אמרת דדינם כקדושת דמים אמאי אין פודין אותם וצ"ע יעוי"ש. - ולפי מה שפירשנו אתי שפיר, והוא דשאני בגדי כהן גדול דכיון דנתייחדו לכהן גדול, - היינו דכהן גדול מחויב לעבוד דוקא באלה הבגדים. - וכהן הדיוט אסור בהם והתורה אמרה בבגדי לבן ביוהכ"פ והניחם שם שטעונים גניזה. - מזה נלמד דבגדי כהן גדול יש להם קדושה"ג. - ומזה נלמד לכל בגדי כהן גדול כיון שאינן ראוין לאחר, יש להם קדושה"ג. וכשבלו טעונין גניזה. - אמנם בגדי כהן הדיוט דחזו לכל הכהנים אין להם קדושה"ג אלא קדושת דמים

יו והנה גם מסוגיא זו לכאורה יש להקשות על הריטב"א דסבר דבגדי כהונה הוי קדושת דמים, דלפי"ז מאי מייתי הסוגיא דתה"ד ובגדי כהונה שני כתובים הבאין כאחד. - דהלא מה שייך באין כאחד אם אינם דומים בקדושתן, דתה"ד הוי קדושת הגוף ובגדי כהונה לא הוי אלא קדושת דמים, ואין ללמוד זה מזה, וא"כ לא הוי שני כתובים הבאין כאחד. - אבל לפי מה שפירשנו דשאני בגדי כהן גדול דהריטב"א מודה בזה דחוי קדושה"ג וכמו שכתבנו לעיל. - והא דקאמר הש"ס מע"ע, שאני ע"ע דכפרה כתיב בה כקדשים, היינו דכיון דמכפר דינו כקרבן ממש לענין נעשית מצותו

יח שם, לימא מתניתין דלא כראבר"צ וכו', ופירש"י ורגמ"ה דכיון דמצריך שריפה בקדושה אית לי' נמי דמועלין בהן. - ולכאורה תמוה דהלא מבואר לעיל י' ע"א דבשר קדשי קדשים שנטמאו אין בהן מעילה אעפ"י ששריפתן בקודש. - ונראה דשאני התם דלא בעי כהן בשריפה ואעפ"י שאיתא שם כהנים כתבנו לעיל דזה תמוה. - והרמב"ם דפר"ז ממעה"ק ה"ה כתב להדיא וז"ל, ושרפת כל הנשרפין כשר בזר ובלילה עכ"ל. - מבואר דכשר גם בלילה. - וע"כ כוונת הרמב"ם לבד מנותר שדינו דוקא להיות נשרף ביום כמבואר ברמב"ם פרי"ט מפסוה"מ. - וע"כ כוונת הרמב"ם הכא שארי פסולים כמו מפני הטומאה, איברא דבירושלמי פר"ב דשבת איתא מעתה אין מדליקין שמן שרפה בלילה על שם שאין שורפין קדשים בלילה יעוי"ש, משמע דכל הקדשים אין נשרפין בלילה, וכן בתו"כ פ' צו פרשה ד' ביום השלישי באש ישרף בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום, ומצאתו בנוב"ת חאו"ח סי' צ"ו שהעיר בזה, אבל לפלא שלא הביא דברי הרמב"ם שכתבנו לעיל, אבל עכ"פ מבואר דלא בעי כהן לשריפת קדשים טמאים. - אמנם הכא דהנסכים לראבר"צ שדורש כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה, פשיטא דבעי כהן לשרפתו, ולהכי הרי"ז קרבן ממש ויש בו מעילה

יט והנה השיט"מ מוחק הגירסא כשם שניסוכו בקדושה עד אמר רבינא יעוי"ש. וטעמו דהלא עיקר הלימוד קודש קודש מנותר. - אבל לפי מה שפירשנו יש לומר דהעיקר כהגירסא שלנו, משום דאם הלימוד מנותר לחודיא לא בעי כהן. - אבל אם אנו לומדים מההקיש מהניסוך בעי כהן, וגם נפק"מ לבגדי כהונה דאם הלימוד מנותר לא בעי בגדי כהונה. אבל אם הלימוד מההקיש לניסוך בעי כהן וגם בגדי כהונה. - ובתוספתא פר"ג דמכילתין הגירסא כמו שהוא לפנינו. - ומטעם זה איכא מעילה. - איברא דלענין מעילה סגי גם בהלימוד מנותר דהרי גם בנותר איכא מעילה כמבואר בכריתות כ"ג במשנה. - אבל שאני התם מטעם שפירש"י שם משום דאם עלה על המזבח לא ירד, וזה לא שייך הבא. - לכן נראה דעיקר הלימוד דראבר"צ מההיקש דניסוך כמו שנתבאר

כ ובעיקר הא דשרפת קדשים טמאים בלילה הנה השיט"מ במנחות מ"ו כתב דכל הנשרפין נשרפין רק ביום יעוי"ש. ומשמע דגם קדשים שנטמאו כן הדין. - אמנם בתוס' קדושין ל"ד ד"ה מעקה הקשה שם הר"ר יוסף איש ירושלים א"כ מדוע אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים לא הוי אלא עשה, א"כ אשה דאינה חייבת בעשה דיו"ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שרפה ביו"ט יעוי"ש. - ולכאורה מאי מקשה הא אם אמרינן דשרפת תרומה טמאה אינה אלא ביום א"כ הוי גם מצוה דשרפה עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות. - וע"כ סבר דשמן שרפה נוהג גם בלילה כשיטת הרמב"ם, וע"כ התוס' דלא חשו לקושית הר"ר יוסף סברי דשמן שרפה דוקא ביום, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים נ"ח דף הספר

כא שם במשנה דישון מזבח הפנימי והמנורה וכו'. עי' בפירש"י ותוס'. - והנה מבואר דדישון מזבח הפנימי והמנורה הוא מן התורה וכדילפינן מקראי כמבואר בסוגיא בגמ'. - ומזה יש לתמוה על הרמב"ן במלחמות ביומא שכתב שהוא מדבריהם, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים דף ס' דף הספר ביישוב דברי הרמב"ן

כב שם, המקדיש דישון בתחילה וכו', רבו בזה הפירושים, ודחקו בזה טובא, עי' בקר"א