נזר הקודש - מעילה לו

ו ובהיותי בזה אני תמה בזה שהקשו בתוסי"ש ביומא שם וז"ל, וא"ת מ"ש דמועלין בדישון מזבח הפנימי והמנורה אף אחר שנעשו אפר קודם דישון ואילו גבי קטרת אמרינן בפ"ר כל שעה פסחים כ"ו דמשתעלה תמרותו אין מועלין בו וכו' יעוי"ש. ותמהנו טובא הלא קאמר הש"ס שם דלאחר שנעשה מצותו אין מועלין בו ולאחר שתעלה תמרותו נגמר מצותו, - ודישון מזבח הפנימי והמנורה יש מצוה דדישון כמו שמסיק הש"ס הכא לקמן י"ב והובא שם בתוסי"ש. - וא"כ מה הקשו דמ"ש קטרת מדישון מזבח הפנימי קודם דשון. - ואפשר לומר דכוונת התוס' דכיון דמסיק הש"ס לקמן דילפינן דישון מזבח הפנימי והמנורה מדכתיב הדשן, א"כ יש למילף מזה גם לדשן של הקטרת דימעלו בו קודם דישון

ז אולם לפי"ז יש לתמוה בתירוצם שתרצו שם וז"ל, וי"ל שבריח אין בו מעילה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שא"א שלא יהנו ממנו בחפינה ובפיטום ובהולכה ובהקטרה, ורבנן הוא דגזרו בי', אבל אחרי שנעשית מצותו לא גזרו בי' מידי יעוי"ש. - ותמהני טובא דלפי"ז מאי פריך שם הש"ס מהא דתה"ד, והכוונה דימעלו בה אף לאחר שנעשית מצותו, וזה תמוה דהלא גם שנעשית מצותו אין מועלין בו מן התורה ופשיטא דלא שייך מעילה לאחר שנעשית מצותו, וגם מה שתירצו שם בתירוצם השני מטעם דריח אין בו ממש וכו' כי אין נראה לומר שיהא בריח יותר ממש מקול ומראה יעוי"ש. - ותמהנו טובא שזה הוי היפוך סוגיא דפסחים דהלא אם העיקר דהאיסור של הריח בהקטורת הוא מדרבנן ליכא קושיא מהא דתה"ד כלל, וצע"ג

ח ובעיקר הסברא דריח אין בו ממש יש לעיין בהמשנה דהרודה פת חמה ונתנו על פי חביות של יין, והאריך בזה הרמב"ן במלחמות בסוגיא דפסחים בפלוגתא דריחא מילתא

ט ואפשר לומר דסברי התוס' דסוגיא דפסחים אזלא אם לא רבתה תורה כל מיני דשן שדינם כמו תה"ד. - אבל לאחר שלפי האמת רבתה תורה כל מיני דשן שדינם כתה"ד, וא"כ גם קטרת לאחר שנעשה אפר ודשן הרי"ז ג"כ בכלל תה"ד, וזהו כפי המסקנא דמכילתין לקמן. - ועל זה הקשו התוס' מ"ש דשן זה משארי דשן כמו"ש לעיל. - על זה תירצו התוס' דשאני דשן זה שהוא רק מדרבנן

י ע"ב, משום דהוה תה"ד ואברי שעיר המשתלח שני כתובים וכו' הניחא למ"ד אברי שעיה"מ אין נהנין מן וכו'. - והנה למ"ד אברי שעיה"מ אסורין נלמד מדכתיב גזירה וכדפירש"י. - וקשה מה זה ענין להא דנעשית מצותו ללמוד מזה דגם לאחר שנעשית מצותו אסור, דע"כ הביאור דטרם פקעה הקדושה. - אבל בשעיה"מ דאי לא כתבה תורה גזירה הוי אמרינן דהאברים מותרים. - וא"כ חזינן דאיסור חדש הטילה התורה על האברים. - אבל הקדושה כבר הלכה, וא"כ אין ראי' לנידון זה. - ואפשר לומר דסבר הש"ס דע"כ מאן דאוסר סבר דהקדושה לא נפקע ממנו, והיינו דאם בשביל הא דכתיב גזירה אכתי אין לדייק מזה לאסור, כיון דכתיב גם מדבר המורה להיתר. - וכיון דיש לדרוש להיתר מדוע סבר לאיסור מדכתיב גזירה, ולא אמר להיתר מדכתיב מדבר. - וע"כ דסבר כיון דיש למידרש להיתר ולאיסור הכריע לאיסור מטעם דסבר דאכתי לא נפקע קדושתי' ושתי' מיני'

יא שם, משום דהוי תה"ד ובגדי כהונה שני כתובים וכו', ופריך הניחא לרבנן דאמרי והניחם שתהא טעונין גניזה אלא למ"ד מותר להשתמש בהן כהן הדיוט וכו'. - וקשה הא גם למ"ד דמותרין לכהן הדיוט אכתי בקדושתו קאי ורק כהן מותר להשתמש בהן לעבודה. - אבל לזר אסור ויש בהן מעילה ג"כ

יב ונראה דבגדי כהן גדול ליום הכיפורים הנעשים לעבודת יוהכ"פ. - ועליהם אמרה תורה והניחם שם הכוונה דלאחר עבודה למ"ד שאין טעון גניזה, הכוונה הא דאמרה תורה והניחם שם לומר דלאחר שימוש הם כחדשים ופקעה קדושתן, - ואין בהם מעילה ג"כ עד שילבשם הכהן ויעבוד בהם עבודה, ועבודה זו מחנכתן. - ולמ"ד דטעונין גניזה זהו משום דלא נפקע מהן קדושה דמעיקרא אעפ"י שנעשית מצותו

יג שם, אלא לרבי דוסא דאמר מותר להשתמש בהן כהן הדיוט מאי איכא למימר, ופירש"י דלית בהו מעילה יעוי"ש. וכן פירש"י שם ביומא. - וקשה הא שפיר יש בהו מעילה בבגדי כהונה ורק בעבודה מותר ושלא בשעת עבודה אין בהם מעילה מטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. - וכן פירש"י ביומא דף ס' יעוי"ש. - ומטעם זה כתנות כהונה שבלו יש מעילה בהן. - והנה לפי מה שפירשנו לעיל אתי שפיר, - והיינו דלמ"ד דטעונין גניזה ע"כ סבר דלא פקעה מהם הקדושה דבגדי כהן גדול. - ולמ"ד דראוין הן לבגדי כהן הדיוט ע"כ הביאור דלאחר שהשלים הכהן גדול העבודה של יום הכיפורים הזה נתבטלה מהם הקדושה, היינו שנעשים כחדשים. - דאל"כ אלא שיש בהם עדיין הקדושה דמעיקרא, ע"כ יש בהם גם כן מעילה, היינו בשביל הקדושה היתירה שיש לבגדי כהן גדול. - והקדש מהקדש ג"כ אסור ליהנות היינו הקדש קל מהקדש חמור וכמו שיבואר להלן. - ורש"י הוסיף ביאור שם ביומא, וזהו דכל עיקר הטעם דאין מועל הכהן הלובש בגדי כהונה שהוא מטעם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, וזהו לא שייך הכא כי מה לו ליקח את הבגדי כהן גדול, הלא יש לו לעשות בגדים אחרים, ומדאמר שראוין הן הבגדים לכהן הדיוט ע"כ ליתא בזה מעילה מטעם הקדושה החמורה של כהן גדול.- וע"כ הקדושה החמורה הלכה לה לגמרי, וליתא בזה מעילה. - ומטעם זה אין לנו הכרח לומר דהרי הם כחדשים, אלא הביאור שנפקעה קדושת כהן גדול בהבגדים, אבל קדושת כהן הדיוט נשאר על הבגדים, וזה סגי, וכמוש"נ

יד ובזה יש ליישב הא דפסק הרמב"ם בפר"ה מה' מעילה דכתנות כהונה שבלו מועלין בהן. - והקשה המל"מ וז"ל תימא הא קיי"ל כל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו וכו', יעוי"ש.