נזר הקודש - מעילה לד

ב אמנם בעיקר הא דאין גוזרין גזירה במקדש פליגי בזבחים ע"ט ובמסקנא לפי גירסת רש"י דכו"ע סברי גוזרין גזירה במקדש. - עוד יש להעיר בדברי התוס' זבחים נ"ד ד"ה ואי אמרת שכתבו שם לענין דמים הניתנין למטה וכו' יעוי"ש. מבואר דגוזרין גזירה במקדש. וע"כ דאין זה שייכות להא דאין שבות במקדש שזהו רק לענין שבת כמו"ש התוס' שבת מ"ב יעוי"ש ובמהרש"א. אבל הכא קשה לגירסת רש"י דבמסקנא לכו"ע גוזרין גזירה במקדש וצ"ע

ג ובעיקר דברי התוס' שם בזבחים שכתבו דלענין דמים הניתנין למטה אי מכשרת לי' לההוא קרן זימנין דאתי למיתב תחת אותה בליטה, ונמצא נותן תחת היסוד. - ולכאורה קשה הא אין גוזרין גזירה במקדש מטעם דכהנים זריזין הן, וגם אין שבות במקדש. - ונראה דשאני הכא דכיון דהמצוה מקוימת בשירי הדם של החטאה"ע שהי' מתמצה על היסוד ממש, מקום שנשפכים שם דם העולה עולת בהמה. ואעפ"י דשפיר דמי גם בשנתמצה השירי הדם על אותה בליטה כמו בעולת העוף, - אמנם בשביל האי גזירה שמא אתי למיתב תחת אותה בליטה, להכי עדיף יותר שיעשה במקום היסוד ממש. - ואין זה ענין להא דכהנים זריזין הן ולא חיישינן דאתי למיטעי, דשאני התם דמיירי באופן שיש עיכוב לעבודה. - משא"כ הכא שיש יסוד ממש, והעבודה מקוימת שפיר, להכי יש לחשוש גם לחששא רחוקה, ובשביל האי חששא ג"כ יותר נכון לעשות על היסוד ממש

ד אמנם בעיקר הא דאין גוזרין גזירה במקדש ע"כ לא שייך הכא בהדברים השייכים בעצם הריצוי, דהרי מצינו בזבחים ע"ט פליגי שם רבותינו אם גוזרין גזירה במקדש (וע"כ הכוונה בהדברים הנוגעים בריצוי הדמים) ובמסקנא רב פפא אמר דכו"ע גוזרין לפי גירסת רש"י וא"כ רש"י לשיטתו אתי שפיר דמפרש מטעם גזירה

ה עוד נראה דדוקא התם משום הפסד קדשים פליגי כמבואר שם בסוגיא, אבל במקום שאין הפסד קדשים כמו הכא לענין שירי הדם דקיי"ל שירים אין מעכבין לכו"ע גוזרין גזירה במקדש. - איברא דר"ת גריס שם דכו"ע אין גוזרין יעוי"ש, אבל אפשר לומר דהכא גם הר"ת מודה מטעם דשאני הכא דליכא הפסד קדשים, ומטעם זה לא הקשה הר"ת הכא לרש"י דהלא אין גוזרין גזירה במקדש, וע"כ משום דרק התם אין גוזרין משום הפסד קדשים, משא"כ הכא. ואעפ"י שיש לומר ולדון לאידך ניסא דכיון דשירים אינם מעכבין א"כ מדוע לא נסמוך אזריזותא דכהנים. - אבל יש לומר דשאני מיצוי דחטאה"ע שדינו להיות מתמצה על היסוד כדתנן בזבחים ס"ד. - והיינו מצוה מיוחדת, ולא מבעי' למ"ד מיצוי חטאה"ע מעכב כמבואר שם נ"ב אלא אפילו אם אינה מעכבת, אבל כיון שהיא מצוה מיוחדת הנוהגת בהדם שהוא עצם הריצוי לא סמכו אזריזותא דכהנים, ושפיר שייך בזה גזירה. - ומטעם זה שתיק הר"ת להקשות לרש"י מהא דאין גוזרין. - אבל האמת בזה דאפילו אם אין גוזרין במקדש אפילו במקום דאיכא הפסד קדשים וזה שייך הכא במיצוי חטאה"ע לדידן דקיי"ל דמיצוי מעכבת, מ"מ הכא יש לגזור מטעם שכתבנו לעיל דכיון דאיכא מקום שהוא יותר עדיף דהיינו היסוד ממש פשיטא שאין להניח המקום הטוב שהוא מקום שפיכת שירים, ולעשות על הבליטה שעכ"פ יש חששא אף שהיא רחוקה, וכמוש"נ

ו והנה מהפיה"מ להרמב"ם משמע שמפרש דברי ר"ש דסבר דהא דחמור בסופו ויש בו מעילה הוא מדאורייתא והוא מדכתב שאין הלכה כר"ש שאמר יש בו מעילה לאחר כפרה יעוי"ש, ואם מפרש דר"ש מדרבנן קאמר, א"כ היאך כתב שאין הלכה כר"ש והלא כתב הרמב"ם בפר"ב מה' מעילה הי"א יצא לנחל קדרון מועלין בו יעוי"ש. - וע"כ מפרש דביצא לנחל קדרון הוי מעילה דאורייתא לר"ש ועל זה כתב שאין הלכה כר"ש. - אבל זה לפלא שזהו נגד סוגיא מפורשת דיומא כדלעיל. - ואפשר לומר דסבר הרמב"ם דהסוגיא ביומא קאי על התנא דברייתא אבל ר"ש דמשנתינו סבר דבסופו יש מעילה מדאורייתא. - ומה שמוכרח הרמב"ם לפרש כן, - נראה דהוקשה להרמב"ם דאם יש מעילה מדרבנן בסופו מדוע יגרע תחילתו ולא סבר הרמב"ם הא דאין גוזרין גזירה במקדש והטעם הוא דסבר דלפי המסקנא דזבחים לכו"ע גוזרין גזירה במקדש, אן דלא שייך בזה הא דאין גוזרין וכו', להכי מפרש דר"ש מדאורייתא קאמר דיש מעילה בסופו. - והא דאין מעילה בתחילתו, הוא מטעם דסבר כפי הדרשה לכפר לכפרה נתתיו. - וזה שייך דוקא קודם כפרה. - וזהו לר"ש דאמר בהמשנה דדם חמור בסופו מתחילתו. - אמנם התנאים בברייתא שלא דברו מהדם שבתחילתו, ולא הוזכר בדבריהם על דבר תחילתו, ע"כ הם מדברים על הבסופו. - ובזה מסיק הש"ס ביומא דכו"ע סברי דהוי מעילה מדרבנן

ז כתב הרמב"ם בפר"ד דמעילה הי"א כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון, יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני שהי' נמכר לגנות ודמיו הקדש עכ"ל, וכתב הראב"ד וז"ל, א"א אותה מעילה אינה אלא מדרבנן, והכי איתא ביומא עכ"ל, והנה הראב"ד מפרש דכוונת הרמב"ם שיש בזה מעילה מדאורייתא. - ולכאורה הצדק אתו מדלא כתב הרמב"ם שהוא מדרבנן, וע"כ כוונתו למעילה דאורייתא, ושפיר השיג הראב"ד. - ועוד תמוה טובא דהלא הרמב"ם כתב להדיא דאין הלכה כר"ש

ח ונראה דהנה יש לעיין מדוע באמת ליכא מעילה בסופו גם מדאורייתא מטעם דכיון דנמכרין לגננין לזבל ואיכא שיווי דמים, וא"כ תהי' מעילה דאורייתא מטעם קדושת דמים. - וע"כ דגזירת הכתוב איכא בזה מטעם הלימוד דלאחר כפרה כלפני כפרה. - אמנם ע"כ כל זה שייך במי שנהנה מעצם הדם ועדיין תורת דם עליו. - אבל לאחר שנמכרו וקבל הקדש דמים עבור הדם, הנה הדמים הם בודאי דמי הקדש, ויש בזה מעילה דאורייתא ככל דמי הקדש, וזהו שכתב הרמב"ם, "ודמו הקדש" והכוונה במי שנהנה מהדמים. והנה נראה שגם הראב"ד הבין כן בכוונת הרמב"ם, רק הוקשה לו מדוע השמיט הדין דהנאה מהדם עצמן שאיכא מעילה מדרבנן, וזהו דינא דהש"ס.