נזר הקודש - מעילה לג

שלמים. - ופירש"י משום דבכל מנה ומנה איכא למימר דזה הפריש לשלמים יעוי"ש. - והנה לפי"ז דאם נהנה מכל המעות אשר בהכרח יש בזה גם דמי עולה יש בזה מעילה. - אבל זה אינו במשמעות דברי התנא שאמר מעות לנזירות דהכוונה לא מועלין ע"כ אף אם נהנה מכולן. - והקרן אורה כתב ומ"מ אפילו אם נהנה בכולן ג"כ אין מועלין בהן כיון דלא נתברר איזה מהן שלמים ואיזה מהן חטאת ועולה יעוי"ש, והיינו שמפרש דכן כוונת רש"י. - אבל יש לעיין מה זה החסרון אם לא נתברר איזה מהן לעולה, הלא סו"ס הי' בהדמים דמי עולה וכשנהנה מכל המעות יש בזה מעילה בשביל הדמי עולה והדמי חטאת. - והנה יש לפרש דמיירי שהפריש המעות לנזירות היינו לא לכל הקרבנות אלא שיקנה מזה איזה קרבן שירצה, והברירה בידו להביא איזה קרבן שירצה, וזהו ע"כ כוונת התוס' שפירשו שיכול להביא מכל המעות שלמים יעוי"ש. וע"כ הפירוש שלא הפריש לכל הקרבנות, אלא הפרישו של אופא נזירות איזה שיבחר, וכן משמע בנזיר כ"ד ה ע"כ כוונת רש"י דאף באופן שהפריש לכל קרבנות נזירות ג"כ לא מועלין, וזה תמוה דבשביל חסרון בירור נתבטל מעילה. - וגם תמוה מהא דאיתא בברייתא שם בנזיר כ"ו דבשאמר אלו לחטאתו והשאר לנזירות מועלין בכולן, אעפ"י שלא נתברר איזו לעולה, ואיזו לשלמים. ואפשר לומר דהתם הפירוש במעל בכולן בכל המעות מפני דמי עולה המעורב בדמי שלמים, הרי מבואר דאיכא מעילה בשנהנה מכולן, וא"כ מ"ש הכא, (הקר"א עמד בזה. - ועוד קשה דליהוי ספק מעילה באם נהנה במקצת שמא מעל בדמי עולה, ונפק"מ דלר"ע דמחייב אש"ת בספק מעילה וא"כ לא שייך בזה לומר אין מועלין דהרי איכא חיוב קרבן, ודוחק לומר סתם משנה דלא בר"ע

ב ונראה לומר דחסר עדיין קדושת עולה וחטאת טרם הבירורר.- והיינו דבהפרשה לחודיא טרם נתקדשו בקדושת הגוף. וזהו, דחדושה"ג של קדושת קדשי קדשים לא חיילה בהפרשה סתמית, ורק קדושת קדשים קלים חיילה אף בסתמית. - והביאור בזה דקדושת הגוף הכוונה להיות נקראת קדשי ד', ובאופן שלא התחילו הבעלים לברר לא נקרא קדשי ד', והפירוש במשנה מפני שראוין לבוא כולן שלמים היינו דשם שלמים חל על המעות ולא שם חטאת ועולה, וזהו כוונת רש"י דכיון דעל כל מנה ומנה איכא למימר זה הפריש לשלמים משום דשלמים חיילה עלייהו. והא דהקשה רש"י ומאי טעמא אזלינן לקולא ול אזלינן לחומרא מפני שראוין להביא עולה, הכוונה דאם באמת הוי אמרינן כן הרי"ז עצמו נחשב לבירור, וקרינן בזה קדשי ד'. אבל זה איבא למימר משום דאם נהנה במקצת אין להביא קרבן מעילה משום חוב"ע, ממילא יש כאן חסרון בירור, ומה"ט לא אמרינן דלתחייב אף בשנהנה בכולן כיון דלא קרינן בזה קדשי ד'. כן נראה לבאר בכוונת רש"י. - ובזה מיושב שם בנזיר בשכירר ואמר אלו לחטאת, וכיון שהתחיל לברר אמרינן דהבירור על השאר ג"כ, והרי זה כאילו אמר על השאר שתהי' לעולה ולשלמים. - להכי יש שם מעילה בהשאר. - ומטעם זה לא תקשה מדוע לא יתחייב לר"ע אש"ת בספק, משום דשאני הכא דלא חל קדושה"ג קודם הבירור. - ובזה מיושב נ"כ הא דהקשה שם המל"מ בפר"ז מה' מעילה ה"ג בשם מהר"י אלפנדרי מדוע לא אמרינן דניזיל בתר רובא ורוב המעות יש בהן מעילה יעוי"ש. ולפי מה שפירשנו אתי שפיר דהחסרון בזה דחסר עדיין להיות נקרא קדשי ד' טרם שהתחילו הבעלים לברר

ג והנה מדברי התוס' משמע דאם אמר לקרבנות גזירותו דאז אינו יכול להביא בדמי כולן שלמים שאז איכא מעילה אף בשלא נהנה מכולן. - וכן משמע מדברי הרמב"ם בפר"ד ממעילה ה"נ שכתב המפריש מעות לנזירותו, ולא כתב לקרבנות נזירותו, דאז הי' במשמע שהפריש לכל הקרבנות אלא הפריש סתם לנזירות, דבזה יכול להביא מכולן שלמים

ד שם במשנה, מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה, ויש לעיין בדבר המעילה בהני מעות, ולכאורה כיון שיפלו לנדבה והרי הן עולות פשיטא שיש בהן מעילה גם כן, ולא דמי להא דכתבו התוס' בנזיר כ"ו ד"ה והשאר דליתא מעילה עד שעת הקרבה לעולה יעוי"ש, דשאני התם כשהוא חי ויכול להביא מכולן שלמים, - משא"כ כשמת לא שייך מימלך, והרי הם כמפורשים לנדבה לעולות, וכמו שכתבו התוס' בנזיר כ"ד ע"ב בד"ה יפלו לנדבה. - אמנם בדברי הרמב"ם יש לדייק דהכא כתב סתם יפלו לנדבה, ולא כתב מאומה בדבר המעילה ושם בה"ב בחיובי קנין כתב ואם מתו יפלו לנדבה ומועלין בהן. - ומדכתב בהא דקנים דמועלין ושם מסתבר כיון דליכא שלמים בהני מעות, משמע דאילו לעיל בה"ג דדמי שלמים מעורב בהן לא כתב ומועלין בהם. - משמע דליכא מעילה עד שעת הקרבה, אעפ"י שמת ולא שייך הטעם דיכול לעשות שלמים, וצריך לומר דסבר הרמב"ם דמפני החלות השלמים דמקודם, לא הוקבעו במעילה עד שעת הקרבה, וצ"ע

ה גמ', מתקיף לה ר"ל וליתני נמי המפריש מעות לקינים לא ניהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין להביא תורין שלא הגיע זמנם וכו', וקשה מאי ס"ד הא איכא איסור להקדיש מחוסר זמן. - ומזה משמע דליכא איסורא בעופות, עי' רמב"ם פר"ג מאי"מ ה"ט ובמל"מ שם. - ובעופות קודם ח' ימים, עי' בספרנו נזר הקודש למנחות דף ל"ט דף הספר

א שם במשנה, ר"ש אומר דם בתחלתו אין מועלין יצא לנחל קדרון מועלין בו. - ופירש"י דהאי מעילה הוא מדרבנן, אבל במקדש אין מועלין בו אפילו מדרבנן לפי שאין גוזרין גזירה במקדש יעוי"ש. - והנה הא דפירש"י דהא מעילה הוא מדרבנן, הנה כן מבואר להדיא ביומא נ"ט דהא דפליגי תנאי אם יש מעילה בדמים דהני תנאי דסברי יש מעילה בדמים היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא לכו"ע אין מעילה בדמים יעוי"ש. - אמנם דהוכרח רש"י לפרש דהא דאין מעילה בדמים לפני כפרה שהוא מטעם דאין גזירה במקדש, הוא משום דהוקשה לרש"י דמדוע יגרע קודם כפרה דאין מעילה אפילו מדרבנן. - ועל זה כתב רש"י דשאני לפני כפרה משום דאין גוזרין גזירה במקדש.