נזר הקודש - מעילה לא

גבוה, - דליתא דע"כ כיון שלאו זה הוא רק איסור גרידא לחודיא, ואינו מונע זריקה. - ושפיר יש בה מעילה משא"כ טומאה דנמנעת מזריקה לולא הציץ, וכשנשבר הציץ לאו בת זריקה היא, ואין בה שום שייכות גבוה, וגם אם עלה תרד כיון שקודם זריקה הוא. - זהו סברת הרמב"ם דמפרש האי דינא קודם זריקה. - וגם רגמ"ה פירש קודם זריקה, וע"כ מהטעם שכתבנו

ג והנה גם בדין השני באיסורי קדשים קלים דאין בו מעילה אחר שהעלה לראש המזבח. תמוה לפי מה שכתב הרמב"ם בפר"ב דמעילה ה"ב דבדבר שיש בו מעילה עד שישרף ויצא לבית הדשן, יעוי"ש, וגם בזה הקשה בתוס' יעוי"ש. - לכאורה נראה בכוונת הרמב"ם דכוונתו דהאי דינא מיירי ג"כ קודם זריקה, - ואין מעילה באימורי קדשים קלים קודם זריקה. והחידוש הוא דלא מהני העלאה לראש המזבח קודם זריקה, ר והיינו דלא נכנס לחיוב מעילה עדיין, אבל זה ליתא, חדא דדין זה כבר כתב הרמב"ם לעיל בפר"ב ה"א, - וז"ל אפילו העלה האימורין שלהן למזבח קודם זריקה אין מועלין בהן, יעוי"ש, ועוד דאין זה דינא דרבא המבואר בגמ' מטעם דלא תימא כיון דאיכא מצוה להפוכי בצינורא סד"א דיש בזה מעילה, כמבואר שם בסוגיא דמעילה. - וזה לא שייך בקודם זריקה, דע"כ ליתא מצוה דהפוכי בצינורא. - לכן נראה בכוונת הרמב"ם דמפרש גם זה דאימורי קדשים קלים דמיירי שנטמאו הקדשים קלים לאחר זריקה, והעלן לראש המזבח, - שהדין בזה דאם עלו לא ירדו, - ומ"מ אין בהן מעילה, ואעפ"י שיש בזה מצוה דהפוכי בצינורא, אבל אין בזה מעילה. וחידוש דין הוא

שם בגמ', מהו דתימא בשר קדשי קדשים שנטמא אית לה מצות שרפה לכהנים וכו'. - והנה הכא משמע דשריפת קדשים שנפסלו בעי שרפה ע"י כהן. - וקשה טובא הא לאו עבודה היא ולא בעי בגדי כהונה, ועוד דהלא ק"ו הוא מה פרים ושעירים הנשרפים דהשרפה עיקר קרבנם לא בעו כהן כמו"ש הרמב"ם בפר"ז ממעה"ק. איברא דהרב אה"ע כתב דבעי כהן, כבר השיגו עליו הרמב"ן על התורה וכתב דמדכתיב והשורף מ"מ. - וזהו גם דעת רש"י. ופשיטא בקדשים שנטמאו לא בעי כהן. - ואפשר דכוונת הש"ס דהמצוה מוטלת על הכהנים לשרפם היינו שהבי"ד של הכהנים מחויבים בקיום המצוה, אבל עצם השריפה כשר בזר

והנה לפי המסקנא דליכא מעילה בבשר קדשי קדשים שנטמא, וגם מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן ע"ג המזבח. - ויש לעיין מדוע איכא מעילה בפרים ושעירים הנשרפים עד שיותך הבשר כדתנן במשנה, והא כיון דלא בעי כהן וגם זר כשר, א"כ אמאי איכא מעילה גם כשהעלן על המוקד. - וביותר לפי מה שמבואר לעיל דכל שלא בעי בגדי כהונה אין בו מעילה. - ונראה דשאני פרים ושעירים הנשרפים שעיקר קרבנם הוא מה שעומד לשרפה, וממילא עד שיותך הבשר עדיין לא נעשית מצותו וצ"ע

והנה הא דפירש"י דגחלת דעצים ליכא חיוב תה"ד. לכאורה הטעם דוקא בעולה יש חיוב תה"ד כדכתיב אשר תאכל האש את העולה, וקדשי קדשים נלמד מעולה וכמו"ש התוס' לקמן ד"ה הכל מודים, ועוד כתבו שם דבאימורין של קדשים קלים לא נילף מינה ותיכף משעלו האימורים על גבי המזבח שוב אין בהן מעילה מטעם דנקרא נעשה מצותן, יעוי"ש. ומכש"כ עצים דמערכה לאחר שנעשו נחלים נקרא נעשית מצותן אבל תקשה לפי"ז היאך יכול לברר בשעת הרמה אם הוא אפר מהעולה או מהעצים. - ובעו"ש תמה ג"כ בזה

אבל עיקרן של הדברים שנוי' בתו"כ פ' צו פר"ב אות ב' והרים את הדשן אשר תאכל האש, יכול עצים ת"ל עולה, אי עולה יכול אברי עולה ת"ל אשר תאכל האש, הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד יעוי"ש. ביאור הדברים דהדשן המעורב מהבשר ומהעצים זהו הדשן האמור בתורה ויתקיימו שני המקראות. - ותצא מזה דאם הגחלת הוא בבירור מן העצים אין עליו דין תה"ד. - אבל כשמעורב עם אפר הבשר זהו דשן המחויב בהרמה

שם, במשנה הקומץ והלבונה וכו' ופיגול אין בהן. - ויש לעיין הא דאין פיגול בהמתירין אם הכוונה דאין בזה חיוב כרת להאוכלן, אבל הקרבן בעצמו נתפגל להיות פסול, או"ד דלא נתפס לגמרי המחשבה והקרבן כשר להקרבה

והנה כבר עמדו התוס' על המחקר בזה, והוא בתוס' יומא ז' ע"ב ד"ה הא אינו נישא וכו', וכתבו להדיא וז"ל ואומר ריצב"א דהותרה מנחת כהנים ובמנחת כהן משיח ובכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול ואפילו פסול נמי ליכא, והביאו ראי' לזה מהא דזבחים י"ד לר"ש דאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול, ואמרינן התם מודה ר"ש שפסול מק"ו משלא לשמן הכשר בשלמים ופסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שפסול בחטאת ובדבר שאין לו מתירין ליכא ק"ו דהא שלא לשמן כשר במנחת כהנים ובכל דבר שאין לו מתירין עכ"ל, מבואר להדיא דע"כ סוגיא דיומא שם דמוכח דפיגול הותר מכללו וזה בהדברים שאין לו מתירין, והקרבן כשר לגמרי, ואין מחשבת פיגול נתפס בהן כלל

והנה ביומא מ"ז ע"ב כתבו התוס' בד"ה חישב וכו' ז"ל וא"ת דהכא מסקינן דמחשבה פוסלת בקטרת, ובזבחים מ"ב תנן אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקטרת וכו', יש לומר דאין חייבין דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלין. מיהו מיפסל על ידי מחשבת פיגול דלהכי אהני גזירה שוה דמלא מלא ממנחת חוטא, וכי האי גוונא אמרינן בסוף פר"ק דזבחים ר"ש אומר כל שאינו על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ואפ"ה קאמר התם מודה ר"ש לפסול מק"ו דשלא לשמן עכ"ל. - ולכאורה תמוה טובא מדברי התוס' דלעיל שכתבו דליכא ק"ו משלא לשמן מטעם דשלא לשמה אינו נתפס בהדברים שאין להם מתירין. - אבל נראה דכוונת התוס' דקטורת שאני משארי דברים שאין להם מתירין והוא מטעם דיש בזה גזירה שוה מלא מלא. - ומטעם הגז"ש נתפס בזה מחשבה דשלא לשמה כמו שנתפס מחשבה