נזר הקודש - מעילה כט

בו, לפני תרומת הדשן כו"ע ל"פ דמועלין בו כי פליגי לאחר תרומת הדשן רב אמר אין מועלין בו הרי נעשית מצותו ורבי יוחנן אמר כיון דכתיב ולבש הכהן מדו בד כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתי קאי, ע"כ הסוגיא. כתב הרמב"ם בפ"ב מתו"מ הט"ו וז"ל, ואעפ"י שאין הוצאתו לחוץ עבודה אין בעלי מומין מוציאין אותו וכו' ואסור ליהנות בו, וכתב הראב"ד וז"ל, א"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן עכ"ל. - וכתב מרן בשם מהרי"ק שדין ההנאה למד רבינו מההיא דמעילה שנחלקו רב ורבי יוחנן והלכה כרבי יוחנן יעוי"ש. והנה לפי"ז תמוה טובא דברי הראב"ד היאך לא שם לב לסוגיא זו דפליגי בזה רב ורבי יוחנן והלכה כר"י. - אמנם גם דברי המהרי"ק תמוה משום דלדבריו סבר רבי יוחנן דגם לאחר ההוצאה האפר אסור בהנאה ומועלין בו, מטעם דכוונת התורה "ושמו" שישאר שם קאי גם על הדשן הזה מלבד הרמת הדשן שיש לו שיעור שלא תהי' פחות מכזית. - וא"כ מדוע איתמר הנהנה מאפר שעל גבי התפוח דמשמע שעדיין מונח על המזבח שעדיין חסרה ההורדה למטה, - כיון דגם לאחר ההוצאה לחוץ ג"כ אסור בהנאה, ודוחק לומר דלרבותי' דרב איתמר, וע"כ צריך לפרש בכוונת המהרי"ק שמפרש הא דאיתמר בגמ' אפר תפוח שעל גבי המזבח היינו לסמן את האפר אבל גם אח"כ כשהוא בחוץ ג"כ אסור בהנאה ומועלין בו. - אבל הראב"ד ע"כ מפרש הסוגיא דהכא דפליגי רב. ורבי יוחנן הוא דוקא באפר שעדיין מונח על גבי המזבח, וזה נקרא עדיין שהוא בקדושתי' כיון דמונח על המזבח, וצריך בגדי כהונה ג"כ, אבל לא מיירי בהאפר שהוסר מעל המזבח ומונח למטה ועומד להוציא לחוץ. - זהו שיטת הראב"ד בזה, וכנראה כן פשטות הסוגיא, ושפיר השיג על הרמב"ם. - וממילא תמוה טובא מנין להרמב"ם לומר דגם לאחרי ההוצאה לחוץ האפר בקדושתי' קאי להיות אסור בהנאה וגם להיות מועלין בו. - ויש להבין טעמייהו דהרמב"ם והראב"ד בזה ובאיזו סברא פליגי

ונראה דהנה לכאורה קשה טובא בהא דאמר ר' יוחנן דלהכי מועלין מטעם דכיון דבעי בגדי כהונה להוציא את האפר להכי בקדושתי' קאי, וקשה הא אמרינן בכל מקום והרי תרומת הדשן דנעשה מצותו ומועלין בו, עי' יומא כ"ג וס'. - הרי חזינן דאעפ"י דאיכא אחריה הא דהוצאת האפר ומ"מ אמרינן דתרומת הדשן נקרא נעשית מצותו

והנה לפי"ז נראה דשני ענינים נינהו הא דהרמת הדשן והא דהוצאת האפר. - והיינו בהרמת הדשן הוי גמר מצוה דהקרבן, והורדת האפר למטה והוצאתו לחוץ לא הוי מצד הקרבת הקרבן, אלא הוא מצד דין מזבח, והיינו דהאפר שנעשה תפוח נעשה לחמו של מזבח, וקדושת הגוף עליו מצד קדושת מזבח, ובזה פליגי רב ורבי יוחנן דרב סבר דלאחר הרמת הדשן כיון שנעשית בגמרו דינו קרבן, - שוב אין להאפר הנשאר קדושה ורק מצוה דהוצאה איכא אבל אין בזה משום קדושה, ורבי יוחנן סבר דנעשה קדושת הגוף מצד קדושת מזבח. והרמב"ם דפוסק כרבי יוחנן שפיר כתב דהאפר הזה שוה להאפר דתרומת הדשן דיש בו מעילה לעולם מטעם דהא דכתיב ושמו שנלמד מזה דאסור לעולם ויש בו מעילה קאי על כל האפר כיון שקדושת הגוף עליהם. - והראב"ד אעפ"י שגם הוא ע"כ סבר כרבי יוחנן דיש מעילה באפר שעל התפוח, - אמנם סבר דלאחר שנעשה ההוצאה נגמר מצותו ויצא מידי מעילה. - ולא דמי להרמת הדשן שיש בו קדושה מצד הקרבן, ועל זה דוקא אמרה תורה ושמו אצל המזבח שנלמד מזה דמועלין בו לעולם, משא"כ אפר לאחר שנעשה מצותו כיון דכל עיקר הקדושה הוא מצד המזבח ולא מצד הקרבן דינו כשארי קדשים דלאחר שנעשית מצותו אין מועלין בו. כן נראה בס"ד

ובזה יש ליישב מה שקשה לכאורה לר"ל דסבר ביומא כ"ג דהוצאת הדשן לאו עבודה וסבר דלא פליגי ר"א ורבנן בהוצאה וכשר אף בבע"מ יעוי"ש. - וקשה מדוע יש מעילה באפר עד שתצא לבית הדשן.- אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דגם ר"ל מודה דהאפר קדוש קדושה"ג, אבל זה מצד המזבח, מטעם דהוא לחמו של מזבח, אבל אין עליו קדושת קרבן, ומטעם זה לא בעינן בגדי כהונה וכשר גם בבע"מ. - ואפר אסור וגם מועלין בו מצד שהוא קדוש בקדושתו של מזבח

והנה מה שכתב הרמב"ם שם בפר"ב מתו"מ אעפ"י שהוצאה לאו עבודה היא וכו' יעוי"ש, לכאורה תמוה הלא ע"כ סבר הרמב"ם כרבנן דעבודה היא מדפסול בעל מום, וגם מוכרח לזה מדפוסק כרבי יוחנן. - וע"כ צריך לומר הא דכתב הרמב"ם לאו עבודה היא הכוונה שאינה עבודה חשובה דליבעי בגדים חשובים אלא די בפחותים, ומ"מ בעל מום פסול בזה

ע"ב מיתבי, וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר, הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לרבי יוחנן ניחא אלא לרב קשיא, והוקשה לרש"י דלמא מיירי בגחלת שפקע קודם הרמת הדשן, ומפרש משום שמשמע אפילו בגחלת שבתפוח מיירי, דא"א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח יעוי"ש. - ולכאורה לפי"ז יש לרב לשנויי דמיירי שראו שפקעה הגחלת מן המערכה ולא מן התפוח. - וע"כ דסבר רש"י דזה לא אפשר משום דאם באמת נפל הגחלת מן המערכה וגם מיירי קודם הרמה יש בזה גם חיוב חזרה על המזבח, ומדתנן לא יחזיר ע"כ מיירי שנפל מן התפוח בודאי, וזהו דגם אם הוי ספק אם מן התפוח או מן המערכה יש חיוב חזרה מצד ספק מצוה דאורייתא, וע"כ דמיירי שנפל מן התפוח בודאי, ויש שם בנמצא גחלים בהאפר, וא"כ קשיא לרב, - כן נראה בכוונת רש"י. - וזהו דלא כשיטת השר מקוצי הובא בתוס' דגם קודם הרמה ליכא מצוה להחזיר למזבח מטעם כי מצוה דהרמה יוכל לקיים בשאר הדשן. - אבל רש"י ע"כ סבר דקודם הרמה יש חיוב על כל הגחלים שתעשה אפר בכדי לקיים מצוה דהרמה. - ובדמיון לדם זריקה שיש חיוב זריקה על כל טיפה וטיפה אעפ"י שהמצוה מקוימת במעט, והיינו דמצוה איכא שתהי' הקבלה בכל הדם וכל טיפה וטיפה תהי' ראוי' לקיום המצוה, עי' זבחים כ"ה ושם בתוס' מ"ג. - וה"נ גבי אפר בעינן שתהי' כל גרגיר וגרגיר ראוי להרמה.