נזר הקודש - מעילה כז

כמו לדברי אבא שאול. - אבל בטבולת יום ארוך לכו"ע הוי היה"ד

ח ובזה יש להבין הסוגיא ריש ברכות דפריך שם מכדי כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים ליתני משעת צה"כ, ומשני מילתא אגב אורחי' קמ"ל דכפרה לא מעכבא יעוי"ש. ולכאורה מהיכי תיסק אדעתין דמחוסר כיפורים אינו אוכל בתרומה קודם הכפרה הלא כמו שאנו יודעים בכל הטמאים דאוכל בתרומה לערב, ומ"ש מחו"כ, והא עיקר הקרבנות של מחו"כ הוא לקדשים. - וביותר תקשה דזה קאמר הש"ס שם טרם שפריך וממאי דהאי ובא השמש וכו' דלמא ביאת אורו הוא. - אבל לדברינו אתי שפיר משום דאבא שאול דסבר דהטבילה במחו"כ אינה עושה פעולת הטהרה רק באה בתור תנאי לחודיא, - וא"כ יש מקום לומר דכיון דחסרה טהרה לקדשים, - א"כ הרי היא כדליתא דמיא. - להכי משמיע לנו התנא דלא כאבא שאול, ולא אמרינן דהטבילה יש לה פעולת טהרה גם כן

ט עוד נראה דלאבא שאול שסובר דטבו"י זה תחילה לקודש. - וזה הוי סיבה להיה"ד ג"כ כמו שכתבנו. - א"כ יש מקום לומר דלא יאכל בתרומה מדרבנן. - ובזה משמיע לנו התנא דהמשנה הלזו סוברת דמותר בתרומה גם מדרבנן, ולא עבדינן גזירה גם לאב"ש. - ובזה מיושב הא דהקשו התוס' הלא משנה היא במסכת נגעים פרי"ד. - לפי מה שביארנו החידוש הכא דלא גזרו רבנן לאסרו באכילה

י ובזה יש ליישב הסמיכות דתדב"א למסכתא זו אשר הקשו בזה התוס' והרא"ש לפי המבואר דטבו"י דעלמא דלא הוי יותר מיום אחד לא הוי היה"ד, ובטבו"י ארוך הוי היה"ד. - ויען ויען שכל איש ישראל אין לו להסיח דעתו מן התורה, וכששונה הלכות בכל יום אין כאן היה"ד מתורה, ומובטח וכו'

ע"ב אמר רבי חנינא ליוצאין ור"ע היא דאמר זריקה מועלת ליוצא דלאו בת אכילה היא. והביאור בזה כדלעיל משום דאכתי אסור באכילה מטעם איסור יוצא. - ולכאורה מדוע לא קאמר הש"ס דאכתי אסור באכילה מטעם שעדיין חסר המיצוי, ואפילו אם אמרינן שמיצוי אינו מעכב, אבל זה ודאי דאסור באכילה. - והנה לפי המסקנא דמשני הש"ס דהתנא סבר דמיצוי מעכב ותני במתניתין מיצוי דמה, ומכ"ז תנא אין בו מעילה ומשמע אבל איסורא איכא, וממילא לפי"ז מוכרח הש"ס לאוקמי כר"ע בכדי דתיתוקם המשנה לכו"ע אפילו למאן דתני מיצוי דמה. - והנה לפי מה שביארנו לעיל אתי שפיר טפי והיינו דהכוונה איסורא איכא היינו איסור שהיה מקודם, וזהו איסור יוצא שמקודם ואליבא דר"ע

והא דתנא התנא שני פעמים לאשמעינן האי דינא דזריקה אינה מתרת איסור יוצא באכילה. - נראה דבא ללמדנו דדין הזאה דחטאה"ע שוה לזריקה דבהמה בין לזה שמועלת להכשר קרבן ובין לזה שאינו מתיר באכילה, לומר שהזאה תורת זריקה עלי'. - ואין הבדל בין זריקה דבהמה שהוא ע"י שחיטה לבין הזאה הבאה ע"י מליקה

שם, ותני רב מיצה דמה. - והנה הרמב"ם פסק דמיצוי חטאה"ע מעכב כמבואר בפר"ז ממעה"ק ה"ז יעוי"ש. אבל תקשה לפי"ז מדוע כתב בפר"ב מה' מעילה ה"ו כלשון המשנה והיינו שכתב וז"ל, וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשו עד שיזה דמה עכ"ל. והלח"מ בפר"ז ממעה"ק עמד בזה וכתב דלענין מעילה לכו"ע ההזאה מוציאה מידי מעילה, והא דבענין מיצוי למ"ד מיצוי מעכב זהו לענין חיוב פיגול נותר וטמא. - אבל לא נח דעתי עדיין דמנין לרבינו ז"ל לחלק בזה עכת"ד יעוי"ש. - (והנה לפי מה שביארנו שיטת הרמב"ם בדין זה בספרנו נזר הקודש למנחות ג' החילוק מוכרח ודברי הרמב"ם לנכון)

תוס' ד"ה אמר רבי חנינא ליוצאין הקשו אי דיצא לצד הראש וכו', ביאור דבריהם דהרי מבואר לעיל ביצא הדם, עי' בשיט"מ ובברה"ז. - ותירצו כגון שנאסף כל הדם בצואר ואח"כ יצא הרגל דליכא למיחש לשמנונית יעוי"ש. - והביאור בזה דבאופן שאנו רואים שעמד מלהוסיף זהו כעין עדות שעמד לצאת ולא קשה מה שהקשה בקר"א דמי נתן שיעור לזה

והנה הקר"א הקשה הא יש כאן פסול מטעם דלא הוי כולו בפנים, והרמב"ם כתב להדיא בפר"א מסוה"מ הכ"ט אם יצא מקצת קודם שחיטה או מליקה כולו פסול משום דבעינן והביאום כולו יעוי"ש. - והנה מה שהביא מליקה ליתא ברמב"ם שם, אבל הדבר מסתבר שכן הדין גם במליקה. - אבל נראה דכל עיקר הא דלהביאום כולו, הכוונה באופן שמשייר ממה שיש לה, משא"כ בשחסר מעט אם אותו החסר אינו פוסל משום מום שפיר קרינן לזה והביאום כולו דהיינו שלא הוי מן הקרבן מאומה בחוץ, - דאל"כ תקשה הא דקיי"ל דאין חסר פוסל בעוף אם אינו חסרון אבר וקשה הא עדיין יש כאן פסול מטעם דלא אפשר לקיים הא דוהביאום כולו. - וע"כ דבאופן זה שפיר נקרא והביאום כולו וכמוש"נ

עוד תירצו דמיירי שחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות כיון שאינו מחוסר אבר, יעוי"ש. - וקשה טובא דאם חתך עם העצם א"כ הוי אבר מן החי, ואם לא הוי אבר שלם, אבל עדיין הוי בשר מן החי, - וא"כ בלא"ה אסור באכילה מלבד איסור יוצא. - ועוד קשה דאם באמת נחתך לגמרי, - יש לעיין אם גם בזה סבר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא כיון דאין לו היתר בשחיטה. - והנה יש לומר דדבר התלוי במתיר מועיל גם בשאינו מחובר דוגמא לזה סוגיא דחולין ס"ט, ומבואר בספרנו נזר הקודש לזבחים קט"ז בדין ישנה לשחיטה מתוע"ס ובספרנו נזר הקודש לכריתות דף ע"ט דף הספר. - וה"נ יש לומר דאף דנשאר איסור בשר מה"ח מ"מ בזה שנוגע לאיסור קדשים מועלת הזריקה. - אבל יותר נראה דמיירי שלא ניתק לגמרי אלא עדיין מעורה והוי אבר המדולדל, ואינו אסור משום בשר מה"ה מטעם דלא אמרינן מליקה עושה ניפול כמו דלא אמרינן גבי שחיטה. - ואעפ"י שכתבנו דכונת התוס' דמיירי באבר המדולדל, ועדיין מחובר מה שיצא לחוץ וא"כ לכאורה נקרא זה דלא הוי והביאום כולו. - אבל זה ליתא משום דלענין זה לא הוי זה מחובר ממש אשר