נזר הקודש - מעילה כו

חיוב כרת, - אלא לא כן דמשעת מליקה מנינן לפסול לינה, ואין בזה משום נותר, וזהו מטעם דליכא משום נותר רק אחרי ההזאה, וכמו"כ הרמב"ם בפיה"מ, ולזה כתבו התוס' דמשעת מליקה מנינן לפסול לינה

תוס' ד"ה הוזה דמה וכו' הכא נמי דלא שייך קבלה גבי חטאה"ע בעינן שיהא ראוי להזות יעוי"ש. ותמוה מה שייך ראוי להזות יותר ממליקה, וא"כ הרי"ז כמו היתר שחיטה לחודיא. - ונראה דע"כ אחרי המליקה יש להמתין עד שיכנס כל הדם בהצואר שהוא כעין כלי שרת בקבלה, עי' זבחים צ"ב, והתוס' לקמן ע"ב ד"ה אמר וז"ל, יש לומר דמיירי שכל הדם נאסף בצואר יעוי"ש. - ולדעתי כן הי' תמיד שממתינין עד שיאסף כל הדם בצואר בכדי לקיים הזאה מעליא, וזה נקרא ראוי להזאה

ובזה שיפרשנו מיושב הא דהקשה בקר"א דלפי"ז לא מצינו מעילה מן התורה בחטאה"ע קודם הזאה דאם לא נראה להזאה היינו שנמלקה סמוך לשקיעת החמה א"כ בלא"ה אין בה מעילה מן התורה כיון דפסולה היא שלא היתה ההזאה כתיקון יעוי"ש. - אבל לפי מה שפירשנו שפיר יצוייר מעילה קודם הזאה היינו משעת מליקה עד כניסת הדם בצואר

גמ', קתני הוכשרה לפסול בטבו"י וכו'

א תנן נדה ע"א ע"ב בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח, חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב"ה וכו', ובגמ' מתני' מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד, יעוי"ש. - מבואר מזה דהחמירו בחדא שיהי' דינה כמגע טמא מת דהו"ל ראשון, והקילו בחדא דרק לקדשים מטמאה, אבל לחולין על טהרת קדשים לאו כקדש דמי, כמו הא דמים לפסח. - ויש לתמוה על הרמב"ם דפסק בפר"ה מה' משכב ומושב ה"ד, טבו"י תחילה לקודש, והיינו ראשון לטומאה, וזהו כאבא שאול. - ואילו בפר"י מאבוה"ט ה"ג פסק דטבו"י פוסל תרומה לקודש, והיינו כרבנן דסברי דרק פוסל ואינו מטמא. - וכבר תמה בזה הגאון בעל תוס' יו"ט, ומסיים בצ"ע. - והנה הגאון מרן רע"א בתוסר"ע כתב דבכל טבו"י שאינם לכל היותר רק יום אחד לא רצו חכמים לגזור שיהא כראשון, אבל טבו"י דדם טוהר שהוא זמן ארוך גזרו חכמים משום הרחקה לעשותה לקדשים כראשון, יעוי"ש. - הנה כדבריו מוכח נם מלשון הרמב"ם שם בפר"ה ממו"מ, דרק ביולדות כתב כן. - אבל אכתי קשה כיון דסתמא דסוגיא אומרת דזהו כאבא שאול, הרי מבואר דלרבנן אין הבדל בזה בין שארי טבו"י, וא"כ היאך פסק הרמב"ם היפוך סתמא דהסוגיא

ב ונראה לבאר בהקדם הא דקשה טובא הא דתנן בפרה פרי"א מ"ד דטבו"י לאחר ביאתו מטמא את הקודש ופוסל את התרומה דברי ר"מ וחכ"א פוסל בקודש ובתרומה. - ויש לתמוה מדוע לא הביא רבינו דברי אבא שאול דסבר דטבו"י ראשון הוא לקודש. - וע"כ צריך לומר דכיון דפלוגתא רחוקה היא בין דברי אבא שאול לחכמים, - ודחה רבינו דברי אבא שאול לגמרי, - והיינו דכיוון רבינו הקדוש לפסוק כרבנן. - אבל לפי"ז תמוה טובא מדוע הכא בנדה סתם רבי כאבא שאול. - ומזה מוכח דשאני טבו"י ארוך כזה, וזהו כסברתו של הגרע"א ז"ל. - ומטעם זה פסק הרמב"ם הכא כאבא שאול, משום דע"כ כן הוא דעת רבינו

ג אבל עדיין החוב מוטל עלינו להבין מדוע קאמר הסוגיא דמתניתין אבא שאול הלא לפי"ז שפיר מצי אתיא המשנה גם לרבנן ומודו רבנן בטבו"י ארוך

ד ונראה דהנה מראש נבין במאי פליגי אבא שאול ורבנן בכל טבו"י שהוא מחוסר כיפורים. - ולדעתי נראה כי בזה פליגי היינו בעצם הטבילה של המחוסר כפורים, - אם היא טבילה לשם טהרה ויש בפעולתה גם פעולת טהרה במקצת אף לקדשים, ורק השלמת הטהרה באה לבסוף ע"י הקרבנות, או"ד דהטבילה אינה פועלת בעצם הטהרה דלקדשים מאומה, ועיקר הטהרה הקרבנות, והטבילה הוא רק בנדר תנאי. - והנה אבא שאול סבר דכיון דהתורה קראה להטבו"י של מחו"כ טמא, - הנה לא פעלה הטבילה שום טהרה לקודש. - לכן אעפ"י שמדין התורה רק פוסל לקודש, יש לנו להוסיף טומאה ולעשותו תחילה. - ורבנן סברי דהטבילה פעלה נם מהרה במקצת לקודש. והא דפוסל קודש הוא חידוש דין, - ואין לך בו אלא חידושו, ואין לנו להוסיף טומאה

ה עוד נפק"מ תצא מזה דלאבא שאול אין להקפיד על היסח הדעת מהטבילה כיון שהיא רק בגדר תנאי להטהרה בקדשים. - אבל רבנן דסברי דהטבילה פועלת בהטהרה לקדשים גם כן, א"כ בעינן שלא תהי' היסה"ד מהטבילה עד הקרבת הקרבנות, וסבר אבא שאול דיש להוסיף טומאה לומר שהוא תחילה ואעפ"י שזה תגרום היסה"ד. - והיינו דכיון שכטמא גמור משוינן לי', א"כ הרי יסיח דעתו מהטבילה לגמרי. -- על זה לא חש אבא שאול. - אבל לרבנן דכיון דסברי דהטבילה הוא ענין טהרה ג"כ לקדשים, א"כ בעינן שלא תהי' היסה"ד. - ולכן אין להוסיף טומאה שזה תגרום היסה"ד

ו ובזה יבואר סוגיא דנדה לנכון. - והוא דהנה בטבולת יום ארוך פשיטא שיש כאן היסה"ד גמור מהטבילה. - וכיון שאיכא היסה"ד בלא"ח, - א"כ שפיר יש מקום לומר דבשביל זה עצמה תהי' תחילה. - וכוונת הסוגיא דקאמרה מתני' אבא שאול, אין הכוונה דאבא שאול היא ולא רבנן. - ומטעם זה לא קאמרה הסוגיא אבא שאול דאי כרבנן וכו' כמו דקאמר הש"ס בכל מקום, והיינו דכוונת הגמ' לומר דאבא שאול היא היינו בהסברא שלו דכמו שאומר אב"ש דטבו"י תחילה לקודש מטעם דלא איכפת לו בהיסה"ד. - נמצא לדבריו דזה שאנו עושין אותו תחילה מביא לידי היה"ד, והיינו דכיון דאין הטבילה טהרה לקדשים אין היה"ד פוסלתו. - ולהכי אין אנו חוששין להביא אותו לידי היה"ד, כיון שבלא"ה יש היה"ד כיון שאין בה טהרה לקדשים. - א"כ ממילא מובן שבמקום שיש היה"ד בלא"ה כמו הא דטבולת יום ארוך דיש לעשותו תחילה. - וזהו מקורו של הרמב"ם

ז מבואר מזה דבכל טבו"י שהוא יו"א על היותר לא הוי בזה היה"ד אם לא נוסיף טומאה עליו