נזר הקודש - מעילה כד

הוצאה כגון שמכרה או נתנה לחבירו, ולענין אם ע"י המעילה תצא לחולין מבואר לקמן י"ט במשנה דיש מועל אחר מועל בבהמה וכלי שרת, וא"כ הוא הדין חטאה"ע דאינו יוצא לחולין ע"י המעילה. - ומשמע שאין הבדל בין המעילות בין אם בא ע"י הנאה או ע"י הוצאה בכל אופן אינו יוצא לחולין ויש מועל אחר מועל, וכן כתב הרמב"ם בפר"ו מה' מעילה ה"ה וז"ל, בהמת קדשי מזבח אינו כן אלא יש בה מועל אחר מועל עד כמה פעמים, כיצד תלש מן החטאת ובא חבירו וכו' כולן מעלו, וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו, ויראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה שכולן קדושה"ג עכ"ל. והראב"ד כתב לזה מקור מהתוספתא וכתב שאפשר מפני שהיא קדושה"ג אינה יוצאה לחולין לא בפנימה ולא בנתינה יעוי"ש. - ומזה תמהנו בזה שפירש"י חטאה"ע מועלין בה משהוקדשה בפה אפילו אם נהנה ממנה מחיים כגון שמכרה דהוציאה לחולין יעוי"ש. ותמוה טובא הלא קדושה"ג דקרבן אינה יוצאת לחולין אפילו שינוי רשות, וצע"ג

ב והנה לכאורה יש מקור לדברי רש"י בהא דאיתא בקדושין נ"ד דפריך שם וכי מאחר דאין מתחלל קרבן במאי מחייב יעוי"ש. הרי חזינן דסבר הש"ס דליכא חיוב קרבן אם לא יצאה ההקדש לחולין. - ולכאורה תמוה הלא מצינו להדיא בקרבן וכלי שרת דיש מועל אחר מועל, - הרי חזינן דיש חיוב אעפ"י שאינו יוצא לחולין. - ואפשר שלזה כיוונו התוס' שם שכתבו וז"ל, דלא הי' חייב בהוצאה אלא באכילה או בהנאת הגוף עכ"ל, וע"כ כוונתם דהא דתנן דיש מועל אחר מועל בקרבן וכלי שרת זהו דוקא באכילה או בהנאת הגוף, אבל לא בהוצאה, והכוונה דבהוצאה דשוגג ע"כ דנתבטלה ההוצאה ולא אהני מעשיו, ובזה מיירי הסוגיא בהוצאה דשוגג ועל זה פריך הש"ס מאחר דאין מתחלל קרבן במאי מחייב. - והנה חזינן מזה דמוכח דהמשנה דיש מועל אחר מועל בקרבן וכלי שרת מיירי דוקא בהנאת הגוף ולא בהוצאה, וזהו דלא כהרמב"ם, וזהו כפירש"י הכא. - והיינו דאנן קיי"ל דהקדש דשוגג מתחלל, ושפיר מיחייב בקרבן מעילה ע"י המכירה, וזהו שפירש"י שמכרה דהוציאה לחולין

ג והנה לפי"ז תקשה להרמב"ם דסבר דיש מעילה גם בקדושה"ג כמו קרבן וכלי שרת אעפ"י שאינם יוצאים לחולין ע"י המעילה. - וקשה מסוגיא זו דקדושין דע"כ מוכח דאם אין מתחלל בהוצאה ולא אהני מעשיו ליכא חיוב קרבן, ומצאתי בשעה"מ בפר"ו דמעילה שהעיר בזה

ד והנה בסוגיא דלקמן בקדושין שם נ"ה דפריך מי מתחלל והתנן אין מועל אחר מועל וכו'. -וקשה הא לפי דברי התוס' דלעיל לא סבר ר"מ אלא בהוצאה דאין מתחלל, אבל בהנאת הגוף שפיר מתחלל נם לר"מ, והמהרש"א הקשה בזה ומתרץ דבאמת מצי הש"ס ליישב כן אליבא דר"מ והא דקאמר ההיא רבי יהודה אלא כלומר כסברת רבי יהודה דסבר במתניתין דכל שוגג מתחלל אבל ר"מ לא שמעינן לי' בהדיא, יעוי"ש ביאור דבריו דבהנאה"ג גם ר"מ מודה דשוגג מתחלל ע"י הנאת הגוף, ורק בהוצאה פליגי וסבר דבשוגג אין מתחלל. - ומבואר מזה דלא פליג סוגיא זו אסוגיא דלעיל והיינו דבקדושה"ג יש מעילה אע"ג דאין מתחלל וזהו הא דתנן יש מועל אחר מועל במוקדשין וכלי שרת ורק בקדושת דמים סבר רבי יהודה דבשוגג מתחלל ור"מ סבר דבשוגג אין מתחלל, היינו בהוצאה וליכא חיוב קרבן מטעם דלא אהני מעשיו. - נמצא לפי"ז דע"כ בקדושה"ג במקום דלא נהנה הנאת הגוף אלא שהוציא ע"י מכירה או נתינה ליכא חיוב מעילה לכו"ע בין לר"מ בין לרבי יהודה, - והיינו דע"כ גם רבי יהודה סבר דבאופן דלא נתחלל ולא אהני מעשיו ליכא חיוב מעילה, ורק בהנאה יש מעילה אעפ"י דלא נתחלל. - וא"כ תמוה דברי הרמב"ם שפסק בקדושה"ג אע"ג דלא נתחלל, חייב גם בשינוי רשות, וכמו כן דברי רש"י תמוה בשתים, א' הא דפירש דיוצא לחולין ע"י מכירה, ב' הא דפירש דיש מעילה במכירה כיון דאין מועל אחר מועל בקרבן

ה איברא דהתוספתא שהובא בהראב"ד שם בפר"ו מה' מעילה מבואר כדברי הרמב"ם דאיתא שם בהדיא ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו. הרי מבואר דיש מועל אחר מועל בקדושה"ג גם ע"י הוצאה מרשות לרשות אעפ"י שלא אהני מעשיו מאומה, והא דנקט התנא עולה מבואר בכס"מ יעוי"ש. - וזה הוי היפך סוגיא דקדושין

ו והנה יש לעיין בעיקרא דמילתא דקאמר הש"ס וכי מאחר דאינו מתחלל קרבן במאי מתחייב, דלכאורה מדוע לא נימא דחייבה תורה קרבן אע"ג דלא אהני מעשיו, ורק משום זה עצמו שפגם בהקדש בזה שרצה להוציא הקדש לחולין וזה הוי שינוי בקודש, כמבואר לקמן דעיקר מעילה הוא מטעם שינוי שפגם הוא להקדש. - ויש לומר שזהו טעמא דעולא דמשני הכי ולא חש לפירכא זו. - ולכאורה יש לומר דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בהא דפליגי בכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, דרבא סבר דלא מהני ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וה"נ סבר עולא דאע"ג דלא אהני מעשיו מ"מ מעל משום מחשבתו דנתכוון להוציא מרשות הקדש ועל זה חייבה תורה קרבן, והש"ס דפריך וכי מאחר דאינו מתחלל קרבן במאי מתחייב זהו אליבא דאביי דסבר אע"מ משום דאל"כ אמאי לקי. - ומטעם זה אם לא אהני מעשיו ליכא חיוב קרבן. - וראיתי בספר המקנה שג"כ נחית לפרש כן שם בסוגיא, ואח"כ דחה פירוש זה ומפרש דרבי יהודה דסבר הקדש במזיד אינו מתחלל משום דלטעמי' אזל דסבר שינוי אינו קונה, בב"ק צ"ה, וזהו מטעם דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"ס, לכך אינו מתחלל, ור"מ לטעמי' דסבר שינוי קונה להכי ס"ל במזיד מתחלל, מדחייבה תורה מלקות לרבנן ומיתה לרבי, וזהו דפריך הש"ס אליבא דר"מ וכיון דאינו מתחלל קרבן אמאי מחייב עכת"ד, והנה אף שהפירוש יפה מאד, אבל לפי דבריו ע"כ הא דאינו מתחלל במזיד לרבי יהודה הוא משום דאעל"מ דלפי"ז מדוע בשוגג מתחלל, וע"כ משום דסבר דבשונג לא אמרינן אעל"מ. - וזהו חידוש דין, ובספרנו לתמורה בסוגיא שם ביארנו דע"כ מאן דסבר אעל"מ גם בשוגג אמרינן כן. - ושם מבואר בראיות מוכיחות.