נזר הקודש - מעילה כג

פעלה לגמרי לסלק גם האיסור. - דהיינו שהכוונה שטרם סילקה לגמרי לומר שגם איסור ליכא, אלא עדיין נשאר איסור. - ולהכי אין לומר דהכוונה להאיסור אכילה קודם הקטרה דזה האיסור בא אח"כ לאחרי הזריקה, וא"כ לא שייך לומר דהזריקה לא פעלה לסלק גם האיסור שהי' בזה גם מקודם זריקה עם איסור מעילה ביחד. - ולזה משני דמיירי באיסור יוצא שהי' גם מקודם, והזריקה לא פעלה לסלק את האיסור האכילה שהי' גם קודם הזריקה

ז כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשרפה אבל לאכילה לא מרצה. - תנן זבחים נ"ג ע"ב העולה קדשי קדשים וכו' ופירש"י העולה קדשי קדשים, היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כיפורים ומועלין בה. - מבואר מדברי רש"י דליכא פסול יוצא בקדשים קלים, וכן כתבו התוס' בד"ה קדשי קדשים וז"ל אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא מיפסלי ביוצא עכ"ל. - ותמוה טובא דהלא קיי"ל דגם קדשים קלים נפסלין ביוצא ומה"ט לא חשיב התנא לקמן ח' וט' במעלת הקדשי קדשים הא דפסול יוצא יעוי"ש, וע"כ משום דיוצא נוהג גם בקדשים קלים, וכן איתא בזבחים פ"ט סוגיא ערוכה. - אבל נראה דהנה שני עניני יוצא איכא בקדשים קלים, א' יוצא חוץ לחומת העזרה, ב' יוצא חוץ לחומת העיר, ושם בזבחים כוונת רש"י יוצא חוץ לעזרה, דקדשי קדשים נפסלים, וקדשים קלים אינם נפסלים גם ביוצא קודם זריקה כשיטת ר' יוחנן בזבחים פ"ט ע"ב. - וע"כ הא דכתב רש"י בפסחים ל"ח דקדשים קלים נפסלים ביוצא, הכוונה חוץ לחומת העיר, דלכו"ע נפסל ביוצא כמבואר בירושלמי יומא פר"ו

ה והנה לפי מה שמבואר יש לעיין בדברי התוסיו"ט פר"ג דמנחות שמשמע שסובר בדעת רש"י דליכא פסול יוצא בקדשים קלים לגמרי, וצ"ע

ט עוד נראה בביאור רש"י ותוס' זבחים נ"ג שפירשו דליכא איסור יוצא בקדשים קלים, - וזהו ההבדל שבין קדשי קדשים לקדשים קלים, אשר לכאורה תמוה טובא דהלא מבואר דנוהג איסור יוצא נג בקדשים קלים

י ונראה לפרש דמיירי לענין האימורין דקדשים קלים דאינם נפסלים ביוצא לגמרי ואפליו בשהוציאו לחוץ לחומה. - וזהו ההבדל שבין קדשי קדשים לקדשים קלים. - ואעפ"י שהאימורים תורת קדשי קדשים עליהם לאחר זריקה אבל יש הבדל בדין יוצא לחוץ, דאימורי קדשי קדשים נפסלים ביוצא ופסולים לקטרה ואימורי קדשים קלים בשרים להקטרה אם החזירן לפנים. - וזהו שפירשו רש"י ותוס' דקדשים קלים אינן נפסלין ביציאה דלחוץ, - וזהו כשיטת הרמב"ם כאשר יבואר

יא כתב הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ הל"ג וז"ל, וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירין אותם עכ"ל. וכתב הראב"ד א"א זה אינו מחוור יעוי"ש, מבואר דפליגי בזה הרמב"ם והראב"ד אם נפסלו האימורין להקטרה אחרי שיצאו לחוץ. - ונראה דסבר הרמב"ם דכיון דקיי"ל זריקה מועלת ליוצא, ממילא נתכשרו ג"כ להקטרה. - ואעפ"י שמודה ר"ע שאסור באכילה הבשר, כמבואר, וכן כתב הרמב"ם שם בהלכה ל"ב. - אבל האיסור באכילה הוא מטעם היציאה לחוץ הנלמד מהא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו שדרשו חז"ל בבשר שיצא חוץ למחיצה, - אבל איסור זה להדיוט נאמרה, - אבל לא לקודש, והיינו כי אין זה איסור מצד קדושת קרבן. - והביאור בזה דהזריקה מועלת במה שנוגע להקרבן, אבל במה יופקע איסור יוצא שיש על הבשר הנאסר באכילה בשביל יוצא שהוא איסור שכולל כמה דברים הנאסרים בשביל יציאה לחוץ, וביארתי זה בספרנו נזר הקודש לזבחים דף ע"ח דף הספר. - והתוסיו"ט בפר"א דמעילה כתב דר"ע מחמיר באכילה מדרבנן יעוי"ש. - אבל נראה דלא משמע כן מדברי הרמב"ם. - ולדעתי נכון הדבר שהוא מדאורייתא, וזהו מן הטעם שכתבנו, וכיון דלא שייך בזה לענין הקטרה מטעם דהאיסור מהא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו לא נאמרה לענין קרבן. - ולהכי סבר הרמב"ם דהאימורין קריבין כשהחזירן בפנים. - והראב"ד שכתב דלא מחוור, אפשר דסבר דכיון דאסור להדיוט בכהאי גוונא באופן זה, ממילא יש איסור גם לגבוה. - והרי זה בגדר ממשקה ישראל מן המותר לישראל, וסברת הרמב"ם בזה דלא נפסל בקדשים מטעם מן המותר לישראל לאחר שנתקבל בפנים, וביארנו בזה במקו"א. - (ומדברי הראב"ד מוכח ע"כ דלא כהתוסיו"ט שכתב שר"ע מחמיר באכילה מטעם חומרא דרבנן, משום דאם לא הוי אלא מצד חומרא, - אין סברא להחמיר בזה לגבוה להקטרה, וע"כ מוכח שהוא מדאורייתא)

יב והנה יש לעיין היאך הדין בהוציא האימורין לחוץ לחומה אם דעת הרמב"ם גם בזה דלא נפסלו להקטרה. - ואם אמרינן דגם בזה סבר הרמב"ם כן, - אפשר ליישב הא דהקשה מרן בתוסר"ע בפר"א מ"ג בהא דכתב התוסיו"ט שם דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי וכו' והקשה מרן הא פשיטא דלא קילי מהבשר, דנפסלו ביצאו חוץ לירושלים, וא"כ מאי פרכינן הא יש לומר דמתניתין דהכא מיירי ביצאו חוץ לירושלים ולא מהני אהדרינהו יעוי"ש, הרי דפשיטא למרן דגם ביציאה דחוץ לחומה לא מהני חזרה דפנים להקטירן. - אבל לפי מה שמבואר דעת הרמב"ם דלא מהני פסול יציאה לאימורי קדשים קלים, - ולפי מה שביארנו הטעם בזה משום דבבשר איכא לאו מטעם דוהבשר בשדה לא תאכלו, וזה לא שייך בגלבוה א"כ אין הבדל בין יציאה דחוץ לעזרה ליציאה דחוץ לחומה, וממילא לשיטת הרמב"ם מיושב קושיות מרן

פרק שני

א דף ח', משנה, חטאה"ע מועלין בה משהוקדשה. - והנה ענין מעילה יש בה שני אופנים, אופן אחד הנאה, אופן שני הוצאה מרשות הקדש. - ולכאורה גם בהטאה"ע יש מעילה בשני האופנים, היינו הנאה מחיים שנהנה ממנה כגון שסמך ידו עלי' או שהתחמם בבשרה או איזה תשמיש כמו שמשתמשים בה בשליחות מכתבים. - וגם ע"י