נזר הקודש - מעילה כב

מפסוה"מ הכ"א וזהו כרבנן דסברי הכי בזבחים ל"ד. - נמצא דמחשב לעשות שפיכה דשיריים בשעה שנדחו מלהיות שיריים, מטעם שפסולים הם להיות נשפכין ליסוד אלא דינם להיות נשפכין לאמה, ובאופן זה לא נתפס מחשבה להיות פיגול, - דבעינן כהרצאת כשר, דהכוונה שלא תהי' שום פסול אחר לבד מזה שנעשה פיגול, אבל במחשב לעשות פיגול בדם פסול אין זה פיגול האמור בתורה. וע"כ דהבעי' דחישב לנשפכין קאי לראבר"ש דסבר דלא נעשה דחוי אלא שיריים הוי, והרמב"ם דפסק כרבנן שוב אין מקום לבעי' זו

לא והנה בעיקר מה שכתבו התוס' דנשפך מעט דם דאין מצוה לאספו, ולכאורה תמוה הלא יש מצוה לאספו בכדי לשפוך שיריים ליסוד. - אבל נראה דכוונת התוס' לומר דאין מצוה לאספו מטעם מצות זריקה, אבל אה"נ דיש מצוה לאספו מטעם שפיכה ליסוד, אבל אין כאן מצוה לאספו מטעם מצות זריקה. - גם נראין הדברים כפשוטן דכוונת התוס' דעתה בשעת זריקה אין מצוה לאספן כיון דיש לו דם לזרוק, והמצוה דשפיכת שיריים ליסוד באה אחרי הזריקה אבל זה ודאי דיש מצוה לאספן אחרי הזריקה בכדי לקיים מצות שפיכת שיריים ליסוד. - ובזה אתי שפיר מה שיש להקשות לכאורה דלפי דברי התוס' בזבחים ל"ד דבמקום שאין מצוה לאספו חל על נשפך תורת דחוי, ולפי"ז תקשה מאי בעי אם יש פיגול בנשפכין, כיון דהדם כבר נפסל. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דלא נחשב דחוי עתה בשעת זריקה משום דאעפ"י שאין עתה מצוה לאספן, אבל כיון שאעכ"פ תבוא השעה שעת מצות אספה לאחרי הזריקה ממילא לא קרינן לזה דחוי

שם, והרי דמן מונח בכוסות וכו', והנה משמע מזה דאינו יוצא מידי מעילה עד לאחר זריקה. - והנה קשה טובא למ"ד היתר זריקה שנינו. - והנה הברכת הזבח הביא מזה ראי' להרמב"ם דפוסק היתר אכילה שנינו יעוי"ש. אבל קשה מובא מדוע לא פריך הש"ס למ"ד היתר זריקה שנינו. - והנה הקר"א הביא בשם הצ"ק דהכא שאני דכיון דשניהם עומדין לזרוק אי אפשר לומר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כיון דאין ידוע ממי יזרק, והקשה הקר"א דהלא ממנפ"ש אין בהם מעילה או מטעם העומד לזרוק, או מטעם הולך לאיבוד, ועוד לפי מה שכתבו התוס' לעיל דלא מטעם העומד לזרוק אתינן עלה אלא מכיון דראוי לזריקה יצאו מכלל קדשי ד', - וה"נ לא שנא עכת"ד. - ולי נראה להוסיף מדוע לא נימא דתליא בברירה וממנפ"ש אין מעילה בשתיהן, דאם נהנה מהחטאת שהיתה עליו זריקה, הרי הוברר היתר זריקה עליו למפרע, וכמו אם נהנה מהמותר חמאת הרי הוברר דנהנה מאבדון

ונראה דשאני הכא דכיון דנחשבות השתי חטאות לגוף אחד לענין מעילה לומר דזריקה דחדא פועלת גם על השני', - הנה כמו כן נחשבות לגוף אחד גם לענין פסול, לומר שיש בכח שניהם להיות נפסלות והיינו דכיון דע"כ האחת תהי' מותר חטאת הנה פסול זה נמשך על שתיהן. - וממילא לא שייך בזה לומר היתר זריקה כיון דההיתר והפסול מעורבין זה בזה. - וממילא לא שייך לומר היתר זריקה שהכוונה בזה שנכנסו לרשותן של הכהנים, דהרי ע"כ לא נכנסו שתיהן לרשותן של הכהנים ולא שייך כאן לדון מכח ממנפ"ש או מכח יש ברירה כיון דעתה שתיהן הן בגוף אחד

א שם, ע"ב, מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא והא ממונא דכהן הוא וכו', ושם בסוגיא אח"כ פריך והא ממונא דבעלים הוא אמר רבי חנינא ליוצאין ור"ע היא כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשרפה אבל לאכילה לא מרצה יעוי"ש. - וכן איפסק ברמב"ם דאסור באכילה, עי' בפ"א בפסוה"מ הל"ב. - והנה קשה טובא דלפי"ז היאך תחול איסור נותר על איסור אכילה דיוצא. - ובתפא"י דמשניות הקשה וכתב בשלמא פיגול שפיר מצי חייל משום דהוי כולל גם על מה שנשאר בפנים וגם טמא שפיר חייל בשנטמא הגוף דהו"ל כולל דנאסר נם בשאר בשר קודש טהור, אבל נותר היכי מצי חייל הרי אין כאן לא כולל ולא מוסיף וכו' יעוי"ש

ב ונראה דאיכא כולל גם בנותר והיינו לפי מה שאיתא במכות י"ח דכל שאינו נאכל בפנים ליכא משום איסור יוצא באיסור אכילה. - וא"כ באופן שיצא לחוץ עם האימורין דלא נאסרו באכילה משום יוצא מטעם דאין נאכלין גם בפנים, - ומגו דחל איסור נותר גם על האימורין חל נמי בכולל גם על הבשר, - וחלות איסור נותר על האימורין הוא באיסור מוסיף שנאסרו לגבוה, - ואח"כ חל על הבשר איסור נותר בכולל מגו שחל על האימורין

ג עוד נראה דיש לומר דאיסור נותר ישנו גם בחצי שיעור, - ואיסור אכילה דויצא בעינן גם כזית מדכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. - ובספרנו נזר הקודש למסכת תמורה הארכנו בזה אם בעינן בנותר שיעור כזית יעוי"ש, ואז אמרינן דישנו בלאו דנותר גם בחצי שיעור אתי שפיר דאתי איסור נותר וחל על ח"ש דיוצא. - אמנם אתי שפיר מטעם שכתבנו דאיכא הכא כולל כדלעיל

ד עוד יש לומר דר"ע לשיטתו דסבר איסור חל על איסור לפי מה שמבואר בחולין קט"ז. - והנה התם הוי איסור חמור יעוי"ש לפירש"י. - והנה הכא בנותר הוי ג"כ איסור חמור שהוא בכרת, ועי' שיטת רש"י חולין ק"א, וא"כ ר"ע לשיטתו אתי שפיר

ה והנה בהא דפריך הש"ס מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא והא ממונא דבעלים הוא. - לכאורה שפיר שייך בזה איסורא מטעם דהוי קודם הקטרה ואסור באכילה. - ומבואר במל"מ פרי"א ממעה"ק דכשם שאין הכהנים רשאים לאכול בחזה ושוק קודם הקטרת אימורים, ה"ה הבעלים אינם רשאים לאכול בשר השלמים קודם הקטרה, וזה מבואר ברש"י ביצה כ"א ד"ה וטעמא, ועי' ספרי פ' קרח פסקא קמ"ז. - ומצאתי בהגהות שבסוף שו"ת נוב"ק שהעיר בזה. - ומה שמתרץ דהכוונה איסורא שהוא בגדר מעילה יעו"ש, תמוה הלא בזה שמשני שאסור באכילה מצד יוצא ג"כ אינו שייך לגדרי איסורי אכילה

ו ונראה דכוונת הש"ס דהלשון אין מועלין משמע דהזריקה פעלה לסלק מחיוב מעילה, אבל לא