נזר הקודש - מעילה כ

שגם בעולה כן הדין, ותמוה היכן מצא דין זה. - ואדרבה במשנה מגילה כ' נחשבים למצוה דלילה

יח ונראה שזה נלמד מן משנה ערוכה יומא ל"א ע"ב דתנן קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים, של בין הערבים בין אברים לנסכים יעוי"ש. הרי מבואר דהאברים של תמיד בין הערבים היו מקריבין קודם לקטורת, הרי מבואר דהיו מקריבין האברים מבעוד יום. - ומבואר בגמ' שם ל"ד שזה נלמד מקרא דאיתא שם מי כתיב כאיברי הבקר כמנחת הבקר ולא כאיברי הבקר יעו"יש, מבואר דנלמד מקרא דאיברים נקרבין קודם הקטרת הקטורת. - ופשיטא שזהו דוקא בעוד יום. - הרי מבואר שמצות הקרבת האיברים הוא בעוד יום. - וע"כ הא דנחשב הקטרת האיברים למצוה בלילה היינו דאם לא נתעכלו מבעוד יום מצותן כל הלילה

יט אח"כ דאיתי בתוסי"ש שם וז"ל תימא להר' יוסף היכן מצינו למימר שיקדמו איברים לקטורת והלא אמרנו לעיל דאיברים ופדרים הוכשרו כל הלילה, ובעינא נמי למימר לעיל שעבודת לילה היא, ובתמיד נשחט אמרינן קטורת קודם לנרות וכו' וא"כ צריך שיהא הקטורת מבעוד יום, ופירש דאם שהה האיברים עד שאין זמן להקריב שניהם יקריב הקטורת קודם ללילה קודם לנרות ויקריב האיברים בלילה עכ"ל. מבואר דהדין בתחילה להקריב האיברים מבעוד יום ואם נתאחרו מותר להקריבן גם בלילה. - אבל מצוה איכא להקריב מבעוד יום. - ובזה יש לפרש הא דאיתא בפסחים ס"ח דמקריבין איברים ביום משום דחביבה מצוה בשעתה יעוי"ש, שהוא לאו מטעם זריזות דהמצוה, אלא הוא מטעם המצוה דהקרבה ביום

כ והנה בזה יש לעיין לר"ה ברי' דר"י בסנהדרין מ"ט דסדר התמיד מעכב יעוי"ש. וא"כ כיון שיש מצוה דהקרבת האיברים קודם, וגם מעכב, וא"כ אם לא הקריב האיברים מקודם מעכב גם הקטורת. - ותמוה דהרי מבואר הכא דליכא בזה עיכוב. - ואפשר דשאני הכא כיון שעכ"פ מוכח דהתורה אמרה בהדיא דהקרבת האיברים כשרים כל הלילה, - מהא דכתיב כל הלילה והקטיר, וע"כ הכוונה גם הנחה על המזבח, כי זהו הפירוש של והקטיר. - וא"כ רבתה תורה בהדיא דקריבים בלילה. - וע"כ הא דגילתה תורה דאיברים קודם לקטורת זהו רק למצוה לחודיא כמוש"נ

ע"ד, מה שכתב חכ"א להעיר על מה שכתבתי בספרי נזר הקודש ע"מ יומא מ"ו לתרץ את קושיות המל"מ דמאי פריך מאי קמ"ל תנינא וכו' הלא י"ל דהחידוש לענין פסולין, דשאני דהפסולין כיון שעלו על המזבח נעשו כשרים, והעיר כת"ר דשאני בין כשרים גמורים לפסולים שאף אם עלו אל המזבח הדין דלא ירדו אבל אם ירדו לא יעלו, וממילא דין פסולים עליהם ואינו דוחה שבת עכת"ד. - הנה לכאורה יש מקום לדבריו לחלק בין הנושאים, - אבל הדבר מבואר להדיא דגם בהפסולים לאחר שמשלה בהן האור גם אם ירדו יעלה. - וזה מבואר להדיא בזבחים פ"ד והובא בתוס' כריתות י"ד ד"ה אמר עולא, ומה שלא הבאתי להסוגיא דזבחים פ"ד, הוא מפני שגם פשטות הסוגיא דזבחים מ"ג מורה כן. - וממילא כיון שכן הדין דגם אם ירדו יעלו, וא"כ מבואר שדינם ככשרים ממש. - וא"כ שפיר דוחה שבת, וזהו שאמר והיום חמש שדוחה יוהכ"פ, וזהו שפריך הש"ס תנינא. והיינו דהחידוש דפסולים ליתא לאחר שמשלה בהן האור כיון שנתכשרו ודינם ככשרים ממש. - ומיושב קושיות המל"מ. - ובעיקר הענין הארכנו בספרנו נזר הקודש על מס' כריתות בסוגיא שם דף י"ב

כא שם, איתמר אמר רבי יוחנן כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא ממקצתו אבל יצא כולו לא אמר ר"ע, ופירש"י שאם לא יצא כולו מגו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהניא נמי לההיא מקצת שיצא יעוי"ש. - והנה יש לעיין היאך הדין בשיצא הבשר כולו והאימורין בפנים, אם גם זה סני, והיינו דלסברת רש"י שהוא מטעם מגו הכא נמי כשהאימורין בפנים איכא מגו דמהניא להאימורין מהניא להבשר שבחוץ, או דלמא דלא אמרינן מגו מהאימורין להבשר וכמו כן יש לעיין בשיצאו האימורין והבשר בפנים

כב והנה מלשון הרמב"ם בפר"ג ממעילה ה"א שמדייק שם וכתב וז"ל, אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואח"כ לן הבשר או האימורין או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים וכו' יעוי"ש, מבואר דבאופן דלאחר זריקה חשיב יציאת כל הבשר ויציאת כל האימורין ובאופן שהוא קודם זריקה מדייק מקצת הבשר וע"כ סבר דלא מהני רק באופן זה שיצא מקצת הבשר, ומקצת נשאר בפנים, ומשמע דלא מהני ממין אחד על חבירו, ולכאורה זה טעמא בעי. - והנה אפשר לומר דזה נלמד מהמשל שאמר ר"ע ממפריש שתי חטאות, דזהו מין אחד ממש, וכנראה שזהו גם כוונת התוס' ד"ה כי אמר והיינו כי בהפריש שתי חטאות שהן כגוף אחד דהשני' היינו מקצת, - והתם הוי מין במינו, - אבל עיקר הדבר תמוה דאם בשביל מגו א"כ אפילו יצא כל הבשר והאימורין בפנים ג"כ איכא מגו מעליא

כג ונראה דכיון דבעינן ראוי לאכילה לענין היתר ממעילה דהרי שיטת הרמב"ם דהיתר אכילה בעינן, וזהו גם גם שיטת רבי יוחנן. וא"כ קשה טובא כיון דעכ"פ היוצא אסור באכילה, כדקאמר הש"ס לקמן וא"כ הרי עכ"פ חסר בזה היתר אכילה, - אמנם באופן שיצא רק מקצת ומקצת נשאר בפנים, - וההוא שבפנים בודאי מותר באכילה דהזריקה מתיר אותו לגמרי, להכי בשביל ההיתר אכילה להאי מקצת שבפנים קרינן שפיר היתר אבילה, ויצא מידי מעילה, - אבל ביצא כולו הרי אין כאן היתר אכילה, ואעפ"י שזה הוי איסור מצד דבר אחר, אבל עכ"פ חסר היתר אכילה, ולהכי בעינן שתשאר מקצת בפנים

כד ובזה מיושב לשון הרמב"ם אשר לכאורה תמוה טובא שכתב שם וז"ל, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי הי' לו שעת היתר לאכילה עכ"ל, וזה תמוה במה שכתב שכתב "שאר בשרן" דהכוונה למה שבפנים, דע"כ זה פשיטא שאין בזה מעילה כיון שלאכילה הם עומדין, - ועיקר חידושא על מה שבחוץ שאעפ"י שאסור באכילה מ"מ אין בהם מעילה, - אבל לפי מה שביארנו הכוונה של הרמב"ם להודיענו שכל עיקר מה שיצא מידי מעילה הוא מטעם שאר