נזר הקודש - מעילה יט

בודאי פשיטא דהדין בזה דאם עלה לא ירד, אלא אפילו לרבי יהודה דפליג שם בנשחטה בלילה ונשפך דמה הכא מודה דאם עלה לא ירד מטעם דכיון דכחד זיבחא נינהו ובחטאת שכיפרו בעליה כזה דהיינו בזה שנעשה מותר חטאת, וממילא הוי כיפרו בעלי' בזה לכו"ע אם עלה לא ירד, - וקיי"ל דבכ"מ שאם עלה לא ירד יש בו מעילה, - וא"כ מצד הדין בכיפרו בעליה הרי היא בחיוב מעילה, - ורק מטעם זה נפקעת ממעילה משום דזריקה דאחת פוטרת בשר חברתה, ומזה ראי' גם לבשר שיצא דזריקה מועלת ליוצא לאפוקי מידי מעילה, - ואעפ"י שרש"י בזבחים ס"ח ד"ה אמר רבי פירש דבעינן תרתי לטיבותא היינו שנפסלו לאחר שחיטה וגם יש לו הכשר במקום אחר יעוי"ש. והכא לא מצינו הכשר במקום אחר הא דכיפרו בעליה באחר, - אבל נראה דשאני הכא דבזה עצמו שהשתי חטאות הן גוף אחד סגי להיות בזה הדין דאם עלה לא ירד, וזהו סברת רש"י וגם שיטת התוס' להכי לא הקשו מזה לר"ש, - איברא בזה יש ליישב גם הקושיא שהקשו התוס' לרש"י מה הבדל יש בין בת אחת לבזה אחר זה, והיינו דמשום דחטאת שכיפרו בעליה גם בזה אח"ז כן, - אבל נראה דבאופן ששחט בזה אח"ז הוי השני' חטאת שכיפרו בעליה ממש, - ולרבי יהודה לא הוי בזה הדין דאם עלה לא ירד, אלא הדין דאם עלה ירד, והיינו דחסר בזה הא דשתיהן הן גוף אחד, וממילא לא אמרינן בזה דהזריקה דחדא מוציאה השני' מידי מעילה, - אלא הא דכיפרו בעלי' באחר מוציאה מידי מעילה, - ובזה הדין הא דחמש חטאות דלא ניהנין ולא מועלין, - משא"כ בבת אחת דשתיהן הן גוף אחד, דאז הא דנעשה מותר חטאת מטעם דכיפרו בעליה באחר באופן שהן גוף אחד לכו"ע אמרינן בזה דאם עלו לא ירדו, ויש בזה מעילה, לולא מטעם דזריקה דחדא פוטר בשר חברתה כמו שנתבאר

יד והנה יש לעיין לר"ע דאמר זריקה מועלת ליוצא להיות חייב עליו משום פיגול ונותר וטמא - והנה לענין פיגול וטמא אתי שפיר דכיון דנתבטל איסור יוצא ממילא קרינן בזה כהרצאת כשר, - אבל לענין נותר תמוה לפי הכלל דבעינן לחיוב נותר שיהי' ראוי לאכילה דוקא וכמו שפירש"י בזבחים צ' ד"ה ומשום נותר יעוי"ש. - והנה הכא אפילו לר"ע דסבר זריקה מועלת ליוצא זהו דוקא במה שנוגע להכשר הקרבן, אבל באכילה אסור כדאיתא לקמן ז' ע"ב דאיתא כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא הנ"מ לענין מעילה, אבל באכילה אסור. - וא"כ לא קרינן בזה ביום זבחכם יאכל וליתא בזה משום נותר, - והנה החכ"צ בסימן קנ"ט השיג על המהרש"א בפסחים ע"ג דאישתמיטתי' משנה שלימה דמעילה דאין חייבין משום נותר על זבח פסול יעוי"ש. - אבל תמוה גם לדברי ר"ע דהזבח כשר אבל עדיין אין לחייבו משום נותר מטעם דאסור באכילה, - איברא דהנוב"ת חיו"ד סי' כ"ג חידש דגם זבח האסור באכילה רק מכרת נתמעט אבל לאו איכא, - וא"כ איכא למימר הכא דהכוונה ללאו, - אבל ע"כ כוונת התנא הכא דאיכא חיוב נותר ממש, - ולפלא שלא נחתו לזה. - והנה לריו"ח דאמר לקמן דדוקא ביצא מקצת סבר ר"ע זריקה מועלת, - וא"כ אפשר לומר דחיוב נותר קאי על מה שבפנים, - והנה מלבד שדוחק לפרש כן הנה עוד מזה תקשה לרב אסי דסבר דאף ביצא כולו אמר ר"ע, והנה התוסיו"ט כתב דהאיסור אכילה הכא לר"ע הוא רק מדרבנן, יעוי"ש. - והנה לא משמע כן, וגם מדברי הרמב"ם בפר"א מפסוה"ק הל"ב משמע שאסור מדאורייתא שכתב וז"ל והזריקה מועלת ליוצא, לשרפו, אבל לא לאכול עכ"ל, מבואר בהדיא דהזריקה אין בכחה להתיר הבשר באכילה מדאורייתא

טו ונראה דשאני איסור אכילה דיוצא שהוא משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו דהביאור בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר באכילה, - הנה איסור זה לא הוי מטעם איסור קדשים אלא הוא איסור מצד עצמו הנוהג גם בחולין כמו איסור אבר יוצא בולד שהוא נ"כ אסור באכילה מלאו זה כמבואר בפרק בהמה המקשה, - נמצא דמצד קודש מותר באכילה ורק איסור דבר אחר יש בזה, - ועל זה לא אמרה תורה התנאי דבעינן שיהי' ראוי לאכילה ועיקר כוונת התורה דבעינן התנאי דביום זבחכם יאכל הכוונה מצד דיני קרבן וקדושתו ולכן כיון שסבר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא, א"כ לא הוי עוד קרבן פסול מצד קדושת הקרבן, ומצד דיני קרבן מותר באכילה ורק איסור דבר אחר הוא, וזה אינו מעכב מלהיות חיוב נותר עליו, - ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים צ'

טז ודאי לדבר זה הא דמצינו בפסחים פ"ג הני עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מח למה בשרפה נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מה אא"ב שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שרפה ופירש"י ד"ה דאית בהו מוח ומתחילתן לשרפה הן עומדים שאסור לשוברן וע"כ נעשין נותר יעוי"ש, הרי מבואר דאעפ"י שאסורים באכילה מטעם שבירת עצמות ומ"מ כל דין נותר עליהם, ומשמע שאם אכל המח חייב כרת, - ואפשר לחלק דשאני התם דליכא איסור על עצם המוח אלא מצד אחר אינו יכול לאכול והוא שהעצם מעכב עליו מלאכול, ואינו דומה לאיסור יוצא שמצד עצמו אסור באכילה, - אבל עכ"פ חזינן מזה דאעפ"י שלא קרינן בזה ביום זבחכם יאכל יהי' מאיזה טעם שיהי' דין נותר עליו, וע"כ הטעם מפני שאין זה העיכוב מצד הקרבן בעצמו, - וא"כ גם באיסור יוצא שאינו בפסול עצם הקרבן כיון דהזריקה מכשירתו, אלא הוא איסור מצד המחיצה הרי זה בדמיון מחיצה להעצם להמוח, ושפיר קרינן בזה ביום זבחכם יאכל האמור בשביל הכשר הקרבן ולהכי יש בזה חיוב משום נותר ממש

יז הנה ראיתי בספר מהר"ם חלאוה למס' פסחים, - בהא דאיתא שם ג' הי' עומד ומקריב על גבי המזבח אברים ופדרים כתב וז"ל שלא נתעכלו מבעוד יום, דהקרבה בתחילה ליכא בלילה עכ"ל, מבואר מדבריו שהמצוה להקריב מבעוד יום דוקא. - ומשמע שזהו דין התורה בעצם דהקטרה מלבד הא דיש להקדים מטעם חביבות המצוה. - ומשמע שגם בעולה כן הדין. - והיינו דבהקרבנות הנאכלות פשיטא שיש להקטיר מבעוד יום מטעם מצוה דאכילה, דהרי אסור לאכול קודם הקטרת האימורים ואם מאחר הקטרתן ממילא ממעט זמן אכילתן. - אבל מדבריו משמע