נזר הקודש - מעילה יח

טמא שאינו טעון כיבוד מטעם דהטומאה דבת אחת דינה כמו שנטמא מקודם, - וזהו סברת ר"ע הכא שסבר שאין הבדל בין אם הפסול באה ע"י הזריקה בעצמותה לבין אם בא הפסול מקודם, ושפיר הוי ראי' נכונה מהא דשתי חטאות לדין דבשר קדשי קדשים שיצא, ומזה ראי' לפסק הרמב"ם דמעה"ק, ומיושב מה שהקשו הכס"מ והלח"מ שם, - והיינו שהרמב"ם בחר לפסוק כן מכח משנה זו לדברי ר"ע, - וזהו שיטת רש"י לפום סוגיא דזבחים כ"ו דפליגי בדהדר עיילינהו, - וזהו פשטות המשנה שמתאים להמשל דמיירי שהפסולים הוי בפנים בשעת זריקה

ז כתב הרמב"ם בפר"א מפוה"מ הל"ג וז"ל, וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח, ואם החזירן מקטירין אותן עכ"ל, וכתב הראב"ד וזה אינו מחוור, וכתב מרן דטעמו של הרמב"ם דכיון שנפסלו ביציאתן לחוץ נפסלו מלהקטירן יעוי"ש, - ולכאורה סברת הראב"ד נכונה מאד כי מאד תמוה להקטיר פסולין על המזבח

ח ונראה דסבר הרמב"ם דיציאת אימורין בחוץ קודם לא נפסלו, - מטעם דהזריקה פועלת החלות הקדושה להביא פסול יציאה עליהם, וממילא כשהיו בפנים בשעת זריקה אין עליהם שום פסול, ואעפ"י שהזריקה פועלת עליהן גם אם הם מבחוץ אבל כל זה לענין הכשר הקרבן, אבל להקטרה בודאי פסולין הן משום פסיל יוצא, וכוונת הרמב"ם שכתב ואם החזירן מקטירין אותן היינו באופן שאם החזירן קודם זריקה, וממילא כשרין הם להקטרה, - ולזה נחתי לפרש כן בתופ"ח ובקר"א. - אבל לפי"ז תקשה מדוע פליג הראב"ד ולא נחית לזה. - ונראה דהראב"ד סבר כשיטת התוס' זבחים כ"ו שחידשו דאפילו כשהן בפנים בשעת זריקה מ"מ כבר נפסלו ביציאה דלחוץ שהיו בחוץ קודם זריקה, - ושיטת התוס' שם דסוגיא דזבחים כ"ו סוברת ג"כ כר"פ, - אבל הרמב"ם סבר בזה כשיטת רש"י דסוגיא דזבחים דלא כרב פפא אזלא, וממילא סבר הרמב"ם דבאימורים לא נפסלו ביציאה דלחוץ קודם זריקה

ט גמ'. והני תרתי למ"ל וכו' וקשה מדוע לא משני דיש רבותא וחידוש בסיפא שלא נפסלו קודם זריקה, והזריקה אין לה חסרון מאומה, ומכל זה סבר ר"א דאין זריקה מועלת וברישא הוי רבותא בר"ע, - ולכאורה משמע מזה כשיטת התוס' זבחים כ"ו דאף קודם זריקה יש פסול יציאה לענין הקטרה אפילו בשהכניסו בפנים בשעת זריקה, - נמצא דעכ"פ יש פסול בשניהן

י והנה לפירש"י דמיירי הכא המשנה כולה בין ברישא ובין בסיפא שהיו בפנים בשעת זריקה, - ע"כ צריך לומר דסבר רש"י כשיטת התוס' זבחים שם דיש פסול הקטרה גם קודם זריקה דאל"כ מאי פריך הני תרתי למ"ל, והלא איכא רבותא בהא דאימורי קדשים קלים, - ואפילו אם אמרינן דסברה האי סוגיא דפסול דבת אחת דינו כבזה אחר זה, אבל עכ"פ איכא חידושא, וראי' לזה דהרי מצינו דפליגי תנאי בזה, וע"כ צריך לומר דרש"י סבר כשיטת התוס' דיש פסול הקטרה גם ביציאה קודם זריקה, וזאת למודעי בפירושא דהתוס' זבחים שם שחידשו דיש פסול ביציאה דלחוץ קודם זריקה באימורים אין זה ענין להא דאיתא בזבחים פ"ט דרוצה הש"ס לומר דר' יוחנן ור"ל פליגי נם באימורים, דהתם הכוונה לענין עצם הקרבן וכשרותו, - והתוס' מכוונים לענין הקטרת האימורין, - ועכ"פ מבואר דשיטת רש"י כשיטת התוס' דזבחים שם, - וסוגיא דהכא כסוגיא דזבחים כ"ו, - אבל להרמב"ם דסבר דאימורין לא נפסלו להקטרה ביציאה דלחוץ קשה הכא מאי פריך הני תרתי למ"ל

יא ונראה דסבר הרמב"ם דהש"ס עדיפא קאמר, וזהו דהחידוש דהזריקה מביאה האימורין לידי מעילה הוי חידוש יותר גדול היינו דהזריקה גרועה ג"כ מביאה להיות בכלל קדשי ד', - ובזה יבואר דברי הרמב"ם בפיה"מ שמפרש האי צריכותא דהש"ס שהוא משום קולא וחומרא דאי תנא רישא הוי אמינא בהא קאמר ר"א משום דאין זריקה מועלת יען שהוא חומרא למעול בו, אבל בסיפא אימא דמודה ר"א משום דלחומרא יעוי"ש. אבל דבריו תמוהין, דהרי גם ברישא איכא קולא דאין חייב עליו משום פיגול נותר וטמא, - אבל נראה דכוונת הרמב"ם דברישא הוי לחומרא דהיינו שלא יצאו מלהיות קדשי ד' על ידי זריקה גרועה, - אבל בסיפא לענין להיות נקרא קדשי ד' אפשר דנם בזריקה גרועה יצאת מרשות הדיוט ונכנס להיות בכלל קדשי ד', - ואין כוונת הרמב"ם חומרא וקולא לומר שהוא מדרבנן, דזה ודאי ליתא דהרי מביאין קרבנות, וע"כ שהוא מדאורייתא, אלא הביאור עד כמה כחה של זריקה גרועה להיות נקרא קדשי ד' וברישא הוי לחומרא הכוונה שקשה להוציא מידי קדשי ד' ע"י זריקה גרועה אבל להכניס להיות קדשי ד' אפשר דמודה ר"א להכי בעינן תרתי בבי, ומפרש הרמב"ם דהצריכותא הלזו עדיפא יותר, וכמו שנתבאר

יב והנה בהא דשתי חטאות שאמר ר"ע פירש"י בזבחים קי"א דלהכי בזריקה דחדא פוטרת את בשר חברתה מן המעילה משום חטאת שכיפרו בעלי' דקיימא לן חטאות המתות לא ניהנין ולא מועלין יעוי"ש. - ולפי"ז קשה טובא דמאי ראי' מזה דזריקה מועלת ליוצא להוציא מידי מעילה, דהרי התם אין הזריקה מוציא מידי מעילה בשר חברתה אלא הוא מטעם אחר דהיינו דהזריקה הוי רק סיבה דבשביל זה נעשה השני' חטאת שכיפרו בעלי', וא"כ אין מזה ראי' דזריקת חדא מוציא מידי מעילה בהא דיוצא. - ומצאתי בספר טהרת הקודש שנחית לזה, - וחנה התוס' שם בזבחים הקשו לרש"י מהא דסוגיא דידן דאמר ר' אלעזר לא אמר ר"ע אלא ששחט שניהם בבת אחת וכו' אבל בזה אח"ז לא, ואי חשיב כחטאות המתות אפילו בזאח"ז נמי יעוי"ש, וקשה מדוע לא הקשו התוס' מדברי ר"ע עצמו כי מה ראי' היא לבשר היוצא מהא דשתי חטאות דהלא שאני התם דהרי זה חטאת שכיפרו בעליה

יג ונראה בסברת רש"י ותוס' דכיון דהפסול נעשה אחרי השחיטה, והשחיטה היתה בהכשר דהרי היתה ראוי' לזריקה דרצה מזה זורק רצה מזה זורק, - ולהכי הוי בזה הדין דאם עלה לא ירד לא מיבעי' לר"ש בזבחים פ"ד דפליגי שם רבי יהודה ור"ש דלר"ש