נזר הקודש - מעילה טז

דבנפסל הדם לבסוף מביא גרעון להקדושה למפרע כמו שכתבתי לעיל מטעם דהפסול דבסוף מברר שאינו עומד לזרוק גם מעיקרא, - ולהכי אינו מביא קדושה על האימורין, מטעם דבעינן קדושה מעליא להביא לידי מעילה כמו"ש התוס' לקמן ו' ד"ה שלא, ובאופן זה יש לומר דכיון דלא הוברר חלק גבוה אין דם זה מביא מעילה, - ואין זה דמיון להא דתנן לקמן ומיירי בזה התוס' דהתם מיירי שהדם נשאר במעלתו ובקדושתו

דף ו', רבי שמעון אומר יש נותר שמועלין בו וכו' ושמע מינה היתר אכילה שנינו. - וקשה הא ר"ש סבר עומד לזרוק כזרוק דמי, - וע"כ מוכח מזה כמו שכתבו התוס' לעיל דהכא שאני דדוקא לענין טו"א סבר כן, אבל לא נפקע מקדשי ד' עד שתהי' זריקה ממש, - וזהו דלא כסוגיא דמנחות שם לפי הס"ד וכמוש"נ לעיל

והנה רש"י פריש בד"ה כיצד לן לאחר זריקה אין מועלין אם זרק הדם שלן יצא מידי מעילה יעוי"ש, ולכאורה תמוה מובא דבפסול לינה לכו"ע אינו יוצא מידי מעילה ורק בפיגול ס"ד דמוציא מידי מעילה והיינו משום דמרצה לפיגולו, - וכן איתא לעיל בברייתא ד' ע"ב לן דמה אעפ"י שחזר וזרקו מועלין בו, - ומצאתי שהקשה בזה בקר"א, עוד הקשה דלפי פירש"י מאי פריך בתר הכי מאי איריא דקתני לפני זריקה ליתני קודם שקיעה, וקשה דלמא בעי לאשמעינן האי מילתא דזריקת לן מוציא מידי מעילה יעוי"ש, ועי' ברש"ש

ונראה דכוונת רש"י דלר"ש לשטתו דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי אעפ"י שזה לא מהני לאפוקי מקדשי ד' וכמו"ש התוס', אבל עכ"פ לאחר שזרקו אפילו בשנפסל הדם בלינה, - אבל בזה אנו דנין לזריקה מעליא, מטעם דהי' עומד לזרוק קודם שלן, - אמנם כשמשני הש"ס דמיירי דשחט סמוך לשקיעה"ח ולא הי' שהות למיזרקי' דבזה ליתא הא דעומד לזרוק, בזה לא מהני זריקה דלן, - ולמסקנא אין לפרש דזריקת לן מהני לאפוקי מידי מעילה, אלא הפירוש לאחר זריקה, היינו דניתר הבשר לאחר זריקה. - וכן פירש הרגמ"ה, אמנם כל זה להמסקנא, אבל להס"ד יש לפרש דהזריקה מועלת גם ללן לאפוקי מידי מעילה מטעם דזה מסתבר אליבא דר"ש כמוש"נ

גמ', דקבלי' סמוך לשקעה"ח דלא הו"ל שהות למיזרקי', והנה משמע דאילו הי' שהות למיזרקי' הוי זריקא מעליותא, וקשה הא הוי אחר שחיטת התמיד של בין הערבים, עי' תוס' יומא כ"ט ובתוס' חגיגה כ"א ובתוס' מנחות מ"ט שכתבו דלאחר שחיטת התמיד וזריקתו וקודם ההקטרה שפיר דמי לזרוק דם של קרבן אחר, ועי' במל"מ פר"א מתו"מ. - עוד אפשר דהסוגיא מיירי הכא למ"ד דליתא בדם משום עלי' השלם

תוס' ד"ה, ר"ש אומר יש פיגול וכו' אמנם קשה היכי קאמר וכו' אבל אימת הוי פיגול דבקבלה לא מצית אמרת וכו' וגם בהילוך לא מצית אמרת דהא רבי שמעון הוא דמכשיר בהילוך משום דהוי עבודה דאפשר לבטלה וכו' לכן נראה כגון שפיגל בסוף הקבלה יעוי"ש. - ולכאורה הא גם קבלה זו אפשר לבטלה לאחר שקבל כדי זריקה. - וא"כ לר"ש לא ליהוי פיגול בזה פיגול, משום דהוי זה כמו הולכה. - ואפשר לומר דכיון דמצוה איכא לקבל כל הדם כדאיתא בזבחים כ"ה, - להכי נקרא שאי אפשר לבטלה. - ויש לעיין היאך הדין כשקבל הדם בשני כוסות ופיגל בהכוס השני אם הוי פיגול, והספק בזה דאפשר דליכא מצות קבלה, - משום דע"כ כל עיקר מצות קבלה הוא בשביל הזריקה, והיינו דהמצוה חלה על כל הדם באופן שכל טיפה וטיפה ראויה, להזאה, - אבל כל זה באופן שכל הדם בכלי אחד, - משא"כ בשקבל בשתי כוסות שע"ב רק אחת ראוי לזריקה, וא"כ הוי השני באופן דאפשר לבטלה, אבל אפשר לומר דגם זה הוי בכלל מצוה מטעם דהרי יכול לזרוק גם מזה אם לא יעשה הזריקה מהראשון, וממילא שייך פיגול גם באופן שקבל בשתי כוסות ופיגל בהשני'. - ולפי"ז תצא דין מחודש דאפילו אם נעשה הזריקה בהדם שלא פיגל ג"כ הוי פיגול מטעם דהשתי כוסות הן כאחת מטעם כח הראוי שכל, אחת ראוי' לזריקה, - והכוס עושה שליחות דהשני'

והנה מדברי התוס' מבואר דלמ"ד היתר זריקה סגי בקבלה בכוס, אעפ"י שלא עשה ההולכה, - והיינו מזה שכתבו דפיגל בגמר הקבלה, ומכל זה נקרא שעת היתר, - אבל יש לומר דכל זה לר"ש דלא חשובה הולכה אצלו, אבל לרבנן אפשר דלא נקרא שעת היתר טרם הובא הדם למזבח, וזה נכלל בהיתר זריקה, דהיינו אחרי ההולכה ג"כ, ומצאתי להקד"א שמסתפק בזה

והנה לכאורה נראה להוכיח מהא דאיתא במנחות ק"ב דפריך שם לרב אשי דאמר דאי בעי פריק אמר אי בעי הוה זריק לא אמר, מהא דמשנתנו, כלל אמר רבי יהושע וכו' קתני מיהא רישא שלנה ושנטמאת מא לאו לנה ממש והא הכא דאי בעי הוי זריק הוא וקתני אין מועלין ומשני לא ראויה לצאת וראויה ללון וכו', ופריך האי כל שהי' וכו' כל שיש לה שעת היתר וכו מיבעי לי' יעוי"ש. וקשה הא שפיר יש לשנויי דמיירי בלנה ממש, ומ"מ לא קשה לרב אשי דאמר אי בעי זריק לא אמרינן, - והיינו דכוונת רב אשי באופן שחסר עדיין הולכה, ורבי יהושע מיירי בשעשה גם הולכה והי' עומד אצל המזבח, - ורב אשי דקאמר אליבא דר"ש דלא אמרינן אי בעי זריק מיירי שהי' חסר עדיין הולכה, וע"כ מוכח מזה דאם אמרינן אי בעי זריק אמרינן גם באופן שחסר ההולכה, - אבל יש לדחות דע"כ סוגיא זו סוברת היתר אכילה שנינו, - והיינו דהסוגיא סוברת אליבא דרב אשי שמשני דלא אמרינן אי בעי זריק היינו דלא מהני היתר זריקה אלא היתר אכילה בעינן. ולהכי משני הסוגיא דמיירי בראויה ללון דהיינו לאחר שנזרק הדם, (מזה יש הוכחה לדברי מרן הכס"מ בפר"ג ממעילה שכתב דסוגיא דמנחות סברה היתר אכילה שנינו, והקשה בקר"א הא לא משמע כן מהסוגיא, וכן כתבתי לעיל, - אבל לפי מה שביארנו ע"כ מוכח דסוגיא זו אליבא דרב אשי סוברת כן)

אבל נראה להוכיח מסוגיא זו עצמה דפריך ת"ש דבי שמעון אומר יש נותר שמועלין וכו' לו