נזר הקודש - מעילה טו

לא אמרינן כזרוק דמי כיון דחזינן דאינו ראוי לזריקה אנו דנין שלא הי' עומר לזרוק דהסוף מברר בלמפרע שלא הי' עומד לזריקה

יז אבל זה תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן בדין עומד לזרוק, דר"ש דסבר עומד לזרוק כזרוק דמי היינו אפילו באופן שנפסל אח"כ אבל אנו דנין על השעה שהיתה ראויה לזריקה כאילו גם נזרק, - ולזה שפיר הקשו התוס' הכא מדוע לא קא אמרי דפליגי בפלוגתא דר"ש ורבנן, ותירצו דשייבא פלוגתא נם אליבא דרבנן מטעם דלא דמי מעילה להא דטומאה אוכלין דסברי רבנן דלא קרינן אשר יאכל כיון דעכ"פ אסור באכילה קודם זריקה, אבל הכא כיון דעומד לזרוק מיד פקעי מיני' קדשי ד' יעוי"ש. - ביאור הדברים דע"כ קודם שנפסל הדם נפקע מדין מעילה, ופליגי אם ההיתר דמעיקרא לא נפקע גם אח"כ כשנפסל הדם, וזהו למ"ד היתר זריקה שנינו, ולמ"ד היתר אכילה שנינו סבר דהכא לא שייך היתר זריקה כיון דאין לדון בזה הא דעומד לזרוק דהרי נתברר שאין עומד לזרוק כמו שכתבנו לעיל

יח והנה דברי התוס' מבואר בגמ' מנחות ק"ב דאיתא שם אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה לה קדושתי' במאי הדרא רכבא לה, טומאה משום אוכלא וכו' עי' שם בפירש"י. - מבואר להדיא כסברת התוס' דשאני גבי טומאה הלא אמרינן כזרוק דמי אף באופן שלא נפסל הדם מטעם דעכ"פ אסור באכילה עתה. יט ובזה יש ליישב הא דהקשה בקר"א מהא דאיתא שם דפריך הש"ס לרב אשי מהא דמתניתין דידן דאין מעילה בהיתר זריקה, - ולא משני דשאני מעילה דלאו קדשי ד' נינהו יועי"ש, והיא קושיא חמורה לכאורה, - אבל נראה דכוונת התוס' הכא אליבא דמסקנא דשם, - והיינו דפלוגתא דהכא מיירי אליבא דאמת דשאני מעילה וכמוש"נ

כ והנה הרמב"ם פסק היתר אכילה שנינו הכא בהא דנפסל הדם כמבואר בפר"ג דמעילה ה"א ועי' בכס"מ, - אבל יש לעיין מה דעתו של הרמב"ם באופן שלא נפסל הדם ועומד לזרוק אם יש בו מעילה, - ומסתבר דכיון דכתב האי דינא בשנפסל הדם, משמע דבלא נפסל הדם אין בו מעילה אף קודם זריקה, וכן מבואר במנחות שם בסוגיא כמוש"נ לעיל. - אבל תמהני טובא מדוע השמיט הרמב"ם, - ואפשר שסמך על המובן מאיליו דמדכתב דיש מעילה בשנפסל הדם קודם זריקה, ממילא מובן דבלא נפסל הדם אין בו מעילה, אבל תמוה דכתב להדיא בפר"ב ממעילה ה"ב וז"ל כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם יעוי"ש, וזה תמוה חדא דהלא משמע מסוגיא דהכא מדפליגי בדם שנפסל משמע דבלא נפסל אין בו מעילה, ועוד דזה מוכח מסוגיא במנחות דקודם שנפסל יצאו מכלל קדשי ד' וכמו שכתבנו לעיל, - ורבי יוחנן דסבר הכא היתר אכילה שנינו ע"כ זה דוקא בשנפסל הדם, וזהו שאמר שנינו היינו שזהו דין המשנה

כא אמנם דברי הרמב"ם ברורים מכח הא דתנן לקמן במשנה דף ט' ע"א הא דתנן חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור מועלין בהן משהוקדשו וכו' נזרק דמן וכו' ואין מועלין בבשר יעוי"ש. מבואר דקודם זריקה יש מעילה בבשר, וכמו שפירש"י, וכן פסק הרמב"ם בפר"ב ה"ו, - וא"כ מבואר להדיא במשנה דהיתר אכילה דוקא מוציא מידי מעילה. - ולכאורה תקשה טובא להני דסברי היתר שחיטה והיתר זריקה. - וע"כ צ"ל להיפך דכשלא נפסל הדם לכו"ע יש מעילה וקרינן להו קדשי ד', - אמנם בשנפסל הדם ואינו ראוי עוד לזריקה, והרי"ז קדשים פסולים, - ומצד הסברא יש לנו לומר דיצא מידי מעילה, - ורק מטעם שכיון שקיי"ל דאם עלו לא ירדו, נמצא דיש בהו קדושה דבכח אם מעלה על המזבח דלא ירדו, - להכי באופן שיש לדון הא דישנם בכח הוצאה מידי מעילה אמרינן דבא זה וביטל זה, היינו על הבכח דקדושה ישנו בכח אחר המוציא מקדושה, וזהו הא דהי' להדם שעת היתר דבכח, - ובזה פליגי דחד אמר דסגי בהיתר שחיטה, וחד אמר היתר זריקה בעינן, וחד אמר דלא סגי הא דהיתר דבכח כלל, וזהו שיטת ר' יוחנן, והרמב"ם פסק כוותי'. - והסוגיא דמנחות שם דמחלק בין מעילה לטומאה, ע"כ אזלא אליבא דמ"ד היתר זריקה שנינו, לומר דהא דהיתה ההיתר דבכח לפעול היתר אנו דנין לשעת היתר, - ובשביל הפסול דהדם דנפסל הקרבן אעפ"י שיש בו קדושה מצד דאם עלו לא ירדו, כיון שהקדושה הלזו אינה רק בכח ולא בפועל, והיינו הא דאם עלו לא ירדו, אין כח קדושה זו לבטל הא דההיתר שהי' בכח אף שלא יצא לפועל, - וסברת התוס' הכא דמחלקין בין טומאה למעילה, הוא ג"כ רק למ"ד היתר זריקה שנינו, (ודברי מרן שכתב דהסוגיא דמנחות סברה דהיתר אכילה שנינו, תמוה) והרמב"ם פוסק גם בזה דהיתר אכילה שנינו

כב והנה לפי מה שביארנו דע"כ דבלא נפסל הדם לכו"ע היתר אכילה בעינן, - ולא מהני היתר זריקה, וזהו דעת הרמב"ם כמו שכתבנו, - ויש לעיין בדברי התוס' לקמן ז' ע"ב ד"ה הא ממונא דבעלים שכתבו ונראה דלא פריך אלא למ"ד היתר אכילה שנינו דאי למ"ד היתר זריקה א"כ לאחר זריקה ר"ל לאחר שניתר לזריקה ואע"פ שלא נזרק, וא"כ מאי פריך הכא ממונא דבעלים הוא והלא ודאי דאיסורא איכא כיון שלא נזרק הדם יעוי"ש. - הרי סברי התוס' דפלוגת זו שייכא גם בשלא אירע שום פסול, - אבל תמוה מדפליגי באופן שמיירי המשנה דנפסל הדם, וכמו שביארנו לעיל

כג עוד תמוה לפרש לאחר זריקת דמים היינו לאחר שנראה לזריקה דהיינו בקבלה לחודיא יש מעילה באימורין, - הא כמו שאינו מתיר הקבלה הבשר לאכילה, כן מסתבר שאינו מביא האימודין לידי מעילה. - ועוד הא דתנא לקמן ו' וזבחים פ"ט אימורי קדק"ל שיצאו לפני זריקת דמים ר"א אומר אין מועלין בהן וכו', - וקשה למ"ד היתר שחיטה לא בעינן לזריקה לעיולי במעילה, - ודוחק לומר שיצאו קודם קבלת הדם, - וצ"ע (והנה הקר"א כתב בסברא דלא חל מעילה קודם זריקה בקדשים קלים על האימורים.- יעוי"ש, ולפלא שלא הביא דברי התוס'. - אבל אפשר לומר דשאני בין נפסל הדם ללא נפסל הדם, - והיינו