נזר הקודש - מעילה יד

דבאופן דעביד מעשה קנסינן לי', יעוי"ש. והנה לפי"ז משמע דרק מטעם קנס אינו מוציא מידי מעילה וא"כ ע"כ לא הוי אלא מעילה מדרבנן, ורגא"ר ע"כ הכוונה מדאורייתא אינו יוצא מידי מעילה, - ואפשר לומר דכוונת הש"ס לומר דלא הוי מזה סיוע לרגא"ר מטעם דיש לפרש מעילה דרבנן, ולענין פיגול דבמחשבה אפשר דאפילו מעילה דרבנן ליכא, אבל אין זה אלא בנדר דיחוי גרידא, - דע"כ רגא"ר כוונתו למעילה דאורייתא, - וראי' לזה מהא דקדשים קלים שאין הזריקה דפיגול בקדק"ל אינו מביא לידי מעילה ע"כ הוי זה מדאורייתא דהרי אין לומר דמדאורייתא יש מעילה באימורין, ורבנן אמרו דאין מעילה, וינתן לחכמים כח לבטל את הקדש ולומר דאין מעילה הלא אין בידם להקל על דברי תורה, - וע"כ הוא מדאורייתא, - וע"כ כוונת הש"ס הכא רק בגדר דיחוי לומר דיש לפרש הברייתא דלן דמה דהכוונה מעילה דרבנן מטעם קנסא, והרמב"ם דפוסק בפר"ג דאין מעילה באיסור קדשים קלים בזריקת פיגול ע"כ הכוונה דמדאורייתא אין בזה פיגול

יא דף ה', תנן שלנה וכו' מאי לאו דלן דם וכו' יעוי"ש, וקשה אמאי לא משני דלאחר שלן הדם זרק את הדם, וע"י הזריקה אעפ"י שפסולה היא מ"מ פועלת להוציא מידי מעילה, וע"כ דסברה הסוגיא כרגא"ר דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה וה"ה שארי פסולין, - וע"כ הוא משום זה גופה דהי' לו שעת הכושר וזהו ש"מ דהיתר זריקה שנינו, - ואין לומר דשאני פיגול שלא הי' לו שעת הכושר דליתא דהלא גבי פיגול יש מעלה שיש בו ריצוי לפיגול וממילא שוה פיגול לשארי פסולין שהי' להם שעת הכושר, - וכמו שכתבנו לעיל

יב שם, היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה שנינו או היתר אכילה וכו', - והנה יש להבין מה שייך היתר שחיטה לאפוקי מידי מעילה, בשלמא היתר זריקה אתי שפיר לפי מה שכתבו התוס' שהוא מטעם כל העומד לזרוק כזרוק דמי, אבל מה שייך בהיתר שחיטה כיון דחסר עדיין קבלה, - ואפשר לומר דהשחיטה היא בתורת מכשיר לעבודה, והיינו דכיון דהשחיטה בעצמותה לאו עבודה היא והיא רק בתורת מכשיר, - וזה עצמה שנעשית מוכשר לעבודת הכהנים המביאים היתר אכילה, להכי נקרא זה נ"כ שעת היתר ואינו נקרא קדשי ד'. - ואפשר שזה נכלל בדברי התוס' ד"ה היתר שחיטה, - וזה לשונם וקרי לה היתר לכהנים לפי שהוא היתר לעבודת כהנים עכ"ל. - והביאור בזה מפני שהשחיטה הוא בתורת מכשיר לעבודה

יג ובזה יש לבאר דברי השיט"מ בזבחים ס"ו ע"א דהקשה וא"ת ובחטאה"ע ששונה בה אמאי מועלין בה למ"ד במעילה היתר שחיטה שנינו והכא איכא היתר מליקה, דהא בגמ' מוקמינן שינוי מקום גבי חטאת בהזאה, וי"ל דדוקא היתר שחיטה מוציאה מידי מעילה משום דלאחר שחיטה הוכשר לקבל דם לאלתר אבל בעוף דליכא קבלה לא מהני היתר מליקה לאפוקי מידי מעילה עכ"ל, עוי"ש. ולכאורה מה זה הבדל בין שחיטה למליקה, הלא כמו ששחיטה מתרת לקבל דם כן המליקה מתרת לעשות הזאה בחטאה"ע, - אבל נראה כמו שפירשנו משום דגבי שחיטה שאינה בתורת עבודה שהרי כשרה גם בזר, והיא באה בתורת מכשיר ומתיר לקבלה שפיר נקראת בתורת היתר לאפוקי מידי מעילה לומר דלאחר השחיטה נכנסה לרשות הכהנים לפעול פעולת היתר, - משא"כ מליקה שהיא עצמה עבודה, ולא נגמרה עד לאחר ההזאה, ממילא כיון שאינה בתורת מכשיר אינה נ"כ בתורת מתיר, - ולא שייך דלאחרי המליקה נכנסה לרשותן של הכהנים, וממילא הרי זה יציאה מקדשי ד' דזה ליתא דהרי גם קודם המליקה היתה ברשותן של הכהנים והמה ברשות גבוה והתורה קורא אותן קדשי ד' - וא"כ לא הוסיפה המליקה שום התחדשות היתר

יד איברא דהתוס' שם בזבחים ס"ו ד"ה ואלא במיצוי הקשו קושיא זו שהקשה השיט"מ והניחו בקושיא יעוי"ש. - אבל לפי"ז תמוה טובא בעצם הסברא למ"ד היתר שחיטה שנינו, איזה סברא יש בזה דהשחיטה תהי' מוציאה מידי מעילה, וע"כ דמפרשי התוס' דלמ"ד היתר שחיטה שנינו הכוונה אם באה השעה לעבודת הדם המתיר את הקרבן הרי"ז נקרא שעת היתר, ולהכי הקשו דלפי"ז אין לחלק בין שחיטה למליקה

טו ואפשר לומר לפי מה שכתבו התוס' הכא שהקשו למ"ד היתר שחיטה שנינו שחט בצפון וקבל בדרום אמאי מועלין כיון שנעשית השחיטה בהכשר, ותירצו דמיירי כגון שקיבל קודם גמר שחיטה יעוי"ש, והנה מבואר מדברי התוס' דכשרה קבלה גם קודם נמר שחיטה, ומסתמא כן הדין בשעשה הזריקה קודם נמר שחיטה, - ואעפ"י שהתוס' הסתפקו בזה בזבחים ק"י, - אבל הכא פירשו כך משום דלמ"ד היתר שחיטה שנינו ע"כ סבר כן מכח הקושיא דשחט בצפון וקבל בדרום, - ולפי"ז אפשר לחלק בין שחיטה למליקה, דשחיטה נקראת היתר משום דלפעמים שהגמר שחיטה בא באחרונה, והיא מתרת לגמרי, ומוציאה מידי מעילה ולהכי גם כשהיתה בתחילה גם גמר השחיטה יש לקראתה היתר משום דלפעמים היא מוציאה מידי מעילה, להכי יש בכחה לפעול גם בראשונה, - משא"כ במליקה לא שייך זה, - ובזה יובדל שחיטה ממליקה

טז והנה לכאורה הא דפליגי אם היתר זריקה שנינו, או היתר אכילה שנינו, הוא לאו דוקא בשנפסל הדם קודם זריקה אלא הוא הדין בשלא נפסל הדם, שייך לפלוגתא זו באופן אם יש מעילה קודם זריקה, - דלמ"ד היתר זריקה שנינו הנה נם בשלא נפסל הדם אין בו מעילה, ולמ"ד היתר אכילה שנינו יש בו מעילה טרם שנזרק הדם. - אבל לפי"ז קשה מדוע פליגי אמתניתין דמיירי בשנפסל הדם ולא יבוא עוד לידי זריקה, - ומדוע לא פליגי בעצם הדין בשנתקבל הדם בכוס ולא נזרק עדיין אם יש מעילה, - וע"כ צריך לומר דזה ודאי אם הדם עומד בלא פסול ועומד לזרוק, דאין בו מעילה מטעם דשוב לא נקרא קדשי ד', - ורק באופן שנפסל הדם ולא תבוא לידי זריקה, - בזה פליגי דמ"ד היתר זריקה שנינו, הביאור דכיון דהיתה שעה אחת שהי' עומד לזרוק חשבינן כזרוק, - ואין בו מעילה, ומ"ד היתר אכילה שנינו הביאור דהכא