נזר הקודש - מעילה יג

אמרינן היתר אכילה שנינו אתי שפיר דברי רב גידל דגם בלאפוקי מידי מעילה אין זריקת פיגול מועלת כלל כמבואר שם בסוגיא, - וממילא הרמב"ם שפוסק היתר אכילה שנינו כמבואר בפר"ג מ"ה מעילה, ממילא לא אתתיב ר"ג כלל וכמוש"נ

א אמר לי' רבינא לרב אשי והאמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות וכו' ומשמע דאילו במחשבה בשחיטה ולא חשב אח"כ כלל הוי פיגול, וכמו שפירשו רש"י ותוס', - והנה בהא דפליגי ר"מ ורבנן בשתי עבודות פירשו התוס' דפליגי אם מפגלין בחצי מתיר דר"מ סבר מפגלין בחצי מתיר ורבנן סברי אין מפגלין בחצי מתיר יעוי"ש. - ותמוה טובא דהלא אף אם סברי רבנן מפגלין בחצי מתיר והחצי מתיר הוא ג"כ עבודה חשובה, אבל הלא רבנן סברי דגם מעבודה לעבודה הוי עירוב מחשבות כהא דחשב בשחיטה בחוץ לזמנו ובקבלה חוץ למקומו ולא עדיף מחשבה מסימן לסימן כמשחיטה לקבלה

ב ונראה לפי שיטת התוס' בזבחים ק"י ולקמן ז' דאם קבל הדם לאחר שחיטת סימן אחד וזרק על המזבח גם טרם גמר שחיטת סימן השני דשפיר דמי, - והנה לפי סברא זו יש ליישב הא דפריך הש"ס הכא ולומר דהא דמשמע התם בפלוגתא דר"מ ורבנן דמחשבה בשחיטה לחודיא סגי לפיגול זהו באופן דלאחר, ששחט סימן אחד קבל הדם וזרק, - ומטעם זה סבר ר"מ דלא אמרינן עירוב מחשבות מסימן לסימן מטעם דעביד הזריקה בינתיים, ורבנן סברי דגם מסימן לסימן הוי עירוב מחשבות אף לאחד זריקה דסימן ראשון, - ומדלא משני הש"ס כן, - ע"כ מוכח דסבר הש"ס דפליגי במפגלין בחצי מתיר, ורבנן דסברי דאין מפגלין בחצי מתיר ע"כ הזריקה דבין סימן לסימן לאו כלום הוא, וכמאן דליתא דמיא, - ולא הוי אלא מחשבה בשחיטה לחודיא, - ומכל זה אם לא חשב בקבלה הוי פיגול מעליא, - וא"כ מוכח דבשחיטה לחודיא נעשה פיגול

ג ובעיקר דברי התוס' שכתבו בצ"ע אם זרק הדם של סימן ראשון אם הוי זריקה מעליא, - הקשה בקרן אורה לזבחים שם דהלא איכא בהאי דם קודם שחיטת שני הסימנים איסור אבר מן החי יעוי"ש. - ותמהני טובא דהלא כל בהמה גם אחר שנשחטו שני הסימנים, אמנם כיון שצריך לקבל כל דמו של הקרבן כמבואר בזבחים כ"ה וא"כ הרי יש בכל דם גם דם היוצא קודם גמר השחיטה ויש בזה משום איסור יוצא מן החי, וחסר בזה משום משקה ישראל, - וע"כ צריך לומר דמצותו בכך, - וא"כ אין הבדל בין אם מקבל אחרי השחיטה בין אם מקבל בין סימן לסימן.

ד עוד נראה לפי דברי התבוא"ש בסימן ל"ג ס"קה שרוצה לומר דלשיטת הרמב"ם דנקובת הושט הוי נבלה הנה תיכף בהתחלת השחיטה בהושט יצאת מדי אבמה"ח, ואתי שפיר דברי התוס' בשזרק הדם בין סימן לסימן מפני שבשחיטת סימן אחד או הקנה או הושט יצאת מידי אבמה"ח, - ועי' בספר עמו"א סי' מ"ד אות ג' שכתב שם ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ בפר"ק דחולין שכתב בשוחט בשבת דבתחילת השחיטה נעשה מומר יעוי"ש, והקשו הלא בתחילת השחיטה הוי מקלקל, וכתב בעל עמו"א דיש תיקון, להרמב"ם שהוציא מידי אבמה"ח לישראל, ואעפ"י שתהי' אסורה משום נבלה אבל יש נפק"מ דמשום אבמה"ח לא בעינן כזית בשר, ומשום נבלה בעינן כזית בשר עכת"ד, יעוי"ש. - וא"כ שפיר הסתפקו התוס' לשיטה זו דנקובת הושט ופסוה"ג ברובא הוי נבלה, ואעפ"י שהתוס' בריש פר' אלו טרפות סברי דהוי טרפה אבל יש לומר דהתוס' הכא סברי בשיטה דנבלה הוי, - אבל זה לא יספיק על הדם שיצא בשחיטת העור והקנה עד רובן שבודאי יש בזה איסור יוצא, וע"כ צריך לומר כמו שכתבנו לעיל דמצותו בכך

ה עוד נראה לפי מה שביארנו בספרנו נזר הקודש לכריתות דהגמר השחיטה פועלת גם על ההתחלה להתיר הדם, וגם יש מקום לומר דמתיר גם בלמפרע, עי' שם ובספרנו נזר הקודש לזבחים בדין ישנה לשחיטה מתוע"ס דהכח המתיר בא בלמפרע ג"כ

ו והנה מדכתבו התוס' הכא דרבנן סברי אין מפגלין בחצי מחיר ע"כ סברי ג"כ דיכול לזרוק בין סימן לסימן וכמוש"כ לעיל

ז והנה בעיקר הא דרב גידל אמר רב דמשמיע דזריקת פיגול אינה פועלת לדין מעילה, - האיך הדין בזריקת שארי קדשים פסולים, - והנה לכאורה משמע שרק גבי פיגול אמרו כן, - מדלא קאמר כל הפסולין, וזה טעמא בעי מ"ש פיגול משארי פסולין

ח ונראה דזה ודאי בשארי פסולין דכיון דליתא בהו ענין ריצוי פשיטא שאין הזריקה פועלת מאומה לדין מעילה בין להוציא מידי מעילה בין להביא לידי מעילה, - ואפילו אלו הפסולין שאמרינן בהו אם עלו לא ירדו, אבל כיון שאינן בתורת ריצוי להכי גם לדין מעילה אין בהן, - משא"כ פיגול שהזריקה פועלת להיות מרצה לפיגולו מטעם דבעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, - וכיון שיש בהזריקה ענין ריצוי הוי אמינא שפועלת גם לענין דין מעילה, - לזה משמיענו רגא"ר דאין הזריקה פועלת לדין מעילה כלל

ט ויש לעיין בהא דלקמן ד' ע"ב לן דמה אעפ"י שחזר וזרקו מועילין בו אא"ב בחטאת וכו' ופירש"י להכי דייקינן דה"ה לפיגול שאם פיגל בו אעפ"י שחזר וזרקו מועלין בו, יעוי"ש. וקשה דאכתי לא דמי פיגול להא דלן דמה דליכא שום ריצוי וממילא ההקדש כמעיקרא, - משא"כ פיגול ששייך בו ענין ריצוי לפיגולו אפשר שהזריקה פועלת גם למעילה, - וע"כ צריך לומר דסבר הש"ס דהריצוי דפיגול לא הוי בתור מעלה, כיון דזה הוי סיבה להיות מפוגל, - וביותר לרגא"ר דסבר דבשחיטה לחודיא תורת פיגול עליו לענין זה שלא תועיל הזריקה להוציא מידי מעילה, - ובזה יש עדיפות ללן דמה שהשחיטה נעשה בהכשר גמור, - ובזה סבר הש"ס דיש לדמות לן דמה לפיגול מטעם דיש בכל אחד חדא למעליותא דבפיגול יש מעלה הא דריצוי, ובלן דמה יש מעלה דהשחיטה היתה כהוגן

י שם. מ"ש הלנה דקעביד בידים לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה מחשבה וכו', ופירש"י