נזר הקודש - מעילה יב

דאיתא שם בהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות, פריך וניתנו חמשה חטאת, כגון דאכל כזית פיגול יעוי"ש. והנה ע"כ מיירי בבכור כדמוקי הש"ס בשבועות כ"ד דפריך שם וניתני שבועה, ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי מוקדשין ומשני בבכור, יעוי"ש, והנה בכור הוי קדק"ל, ואם איתא לדר"ג הא פיגול אינו מביא לידי מעילה, וא"כ הרי יחסר האשם דחשיב שם, - וע"כ דהסוגיא לא אזלא אליבא דר"ג ותקשה גם על הרמב"ם דפוסק בר"ג, והכס"מ כתב בשם הרי"ק דהא דאיתותב ר"ג הוא רק בהא דאיני מוציא מידי מעילה, אבל בהא דאיני מביא לידי מעילה לא איתותב יעוי"ש, אבל כיון דהסוגיא שם בכריתות וכולהו אמוראי ר' זירא ור"פ ע"כ דלא סברי הא דר"ג. - ומצאתי קושיא זו בספר תקנת עזרא בשם הגאון ר' אייזיק מסלאנים

ו והנה מביא שם לתרץ דהסוגיא דכריתות אזלא למ"ד היתר זריקה והתוס' לקמן ז' ע"ב ד"ה האי ממונא כתבו דאיכא איסורא גם זריקה למ"ד היתר זריקה וא"כ איכא מעילה באימורין גם בפיגול כיון שהוא קודם זריקה עכת"ד אבל דבריו תמוהין דהרי כיון דהזריקה אח"כ היתה בפיגול א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זריקה מעולם וכמו שמבואר לקמן בסוגיא דאמרינן באופן זה איגמ"ל. - עוד נראה דכוונת התוס' רק איסורא גרידא אבל לא מעילה ממש, - ומסתברא דליתא מעילה ממש קודם שהיתה הזריקה בפועל

ז ונראה דאפשר לומר דכוונת הש"ס שם בכריתות באופן פיגול בשחיטה, - והזריקה היתה בשתיקה כמו שקאמר הש"ס הכא, ובזה מודה רב גידל דזריקה כזו מביאה לידי פיגול, - ורק תקשה לפירש"י דמפרש דבפיגול כזה אין חיוב כרת, וממילא ליתא לחטאת, אבל כתבנו בשיטת הרמב"ם דלא כרש"י בזה, - והרמב"ם שפיר פסק לדינא כרב גידל בזה כיון שאין סתירה מסוגיא דכריתות

ח שם. אמר לי' רב אשי לרבא והא אמר עולא קומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו, והביאור כמו שפירשו רש"י ותוס' דהיינו שנתפגל בקמיצה גם בלא הקטרה יעוי"ש, וקשה טובא הא אין הקומץ נתפגל מפני שאין המתיר בפיגול כדתנן בזבחים מ"נ. - ומצאתי בפירוש קדמון נדפס בסוף המסכת שהקשה בזה וכתב דאין בכחו לחייב כרת על המפגלין אבל אינהו גופא מתפגלין כיון דפגלם אסורים להקרבה יעוי"ש. - והביאור בזה דהמתיר נתפגל באופן שהאוכלו אינו חייב כרת אבל עכ"פ פסול נקרא ואסור להעלותו על המזבח. - אמנם לפי"ז קשה מאי פריך מהא דקומץ פיגול כיון דבאמת לאו תורת פיגול עליו אלא תורת פסול גרידא, - אבל אפשר לומר דכיון דנקרא קומץ פיגול, ע"כ מדוע נקרא פיגול משום דהשיריים נתפגלו, - וא"כ ע"כ מוכח דבקמיצה לחודיא נם בלא הקטרה נעשה פיגול

ט והנה התוס' הקשו וא"ת היכי ס"ד לומר שנקבע פיגול משעת קמיצה והא בעינן הרצאת כשר, וי"ל דוקא לחייבו כרת אינו נקבע עד לאחר זריקה אבל שם פיגול חל משעת שחיטה, יעוי"ש. והביאור בזה דנעשה פסול משעת שחיטה אף טרם שנעשה הרצאת כשר, וכמו כן בקומץ פיגול נעשה כל המנחה פסולה גם טרם הקטרת הקומץ. - וקשה דלפי"ז מאי פריך מהא דקומץ פיגול כיון דגם בזה לא נקבע בפיגול להתחייב כרת, וע"כ דלא הוי אלא פסול לחודיא, ואין זה פיגול האמור בתורה, וגם אמאי נקרא פיגול כיון שגם על הניתר אין חיוב כרת - עד גמר הקטרת הקומץ, - ונראה בכוונת התוס' דסברי דאם אכל מן המנחה לאחר הקמיצה דמחשבת פיגול ואח"כ העלה הקומץ על המזבח דנתחייב האוכל כרת וזהו מפני שנתקיים התנאי דהרצאת כשר, ולהכי שפיר נקרא קומץ פיגול

י דף ד', אלא מאי קדש הלחם ליפסל דבעי שרפה, ע"י ברש"י ותוס' ובשיט"מ דמפרשי דזה קאי בהא דשוחט את התורה וכו' דקדש הלחם אף בפיגול היינו רק לענין להיות ליפסל בלינה, - אבל לא לענין הבאת מעילה על האימורין. - ולפי"ז לא בעינן לשנויי לר"ג דהתם מיירי בחסר המחשבה דפיגול בזריקה ולא הוי פיגול מעליא, - אלא מיירי גם בשפיגל בזריקה ג"כ, - ואינו מביא לידי מעילה אעפ"י שמביא לידי קדושה, - ובזה אתי שפיר הא דלא כתב הרמב"ם לחלק בין פיגול לפיגול ולומר דמחשבה דשחיטה בלא מחשבה דזריקה לא הוי פיגול מעליא, - אעפ"י שפוסק כר"ג, - והיינו דלפי המסקנא לא בעינן לאוקימתא דלעיל, - ופוסק הרמב"ם בפרי"ב מפסוה"מ הי"ח שחטה ונפסלה בשחיטתה בין במחשבת זמן או במחשבת מקום קדש הלחם יעוי"ש. - ולענין מעילה פוסק בפר"ג מ"ה מעילה דפיגול אינו מביא מעילה על האימורין, - וזהו כר"ג, - הא דקאמר הש"ס מנחות מ"ז ע"ב ולאו איתותב דר"ג. - ומזה הקשה מרן על הרמב"ם בפר"ג דמעילה, ודחק שם טובא יעוי"ש, הנה התם הפירוש דאיתותב בזה שרוצה לדמות דכי היכי דאין זריקת פיגול מביא לידי מעילה בקדשים קלים, ה"נ לא מקדשי ללחם בהא מילתא איתותב וזהו לפי המסקנא הכא מאי קדש ליפסל דבעי שרפה. - וכן מפרש השיט"מ שם במנחות נמצא דבעיקר הדין דפיגול לא איתותב ר"ג, - וגם מה שכתב הסכ"מ שם בשם הרי"ק דלא איתותב ר"ג אלא במאי דאמר דזריקת פיגול אינה מוציאה מדי פיגול, אבל במאי דאמר דאינה מביאה לידי פיגול לא איתיתב יעוי"ש, תמוה דהא לפי מה שפירשנו איתותב ר"ג רק במה שרוצה לומר דבאופן הפיגול לא נתקדש הלחם להיות נפסל, - אבל בעצם הדין דמעילה לא איתיתב כלל, - וגם בזה שכתב הרמב"ם דכל שלא הי' לו שעת היתר וחשיב שם או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום וכו' בכל אלו מועלין שהרי לא הי' להן שעת היתר יעוי"ש, משמע דסבר גם בזה כר"ג דפיגול אינו מוציא מידי מעילה ג"כ, - איברא דרש"י לקמן ה' ע"א ד"ה כל לאפוקי מידי מעילה כגון בשר קדשי קדשים אפילו שלא כתיקונה מפקע מידי מעילה, והיינו דאמרינן במנחות הא איתיתב ר"ג יעוי"ש. - אמנם כל זה יש לפרש דאיתיתב ר"ג באפוקי מידי מעילה למ"ד היתר זריקה שנינו, - דהסוגיא מקשה מזה, - ואם ר"ג סבר היתר זריקה שנינו אז מוכח מזה דלא כר"ג באפוקי מידי מעילה, - אבל אם