נזר הקודש - מעילה יא

יב ובדבר השמטת הרמב"ם דבקרבן ב"נ לא מהני ריצוי הציץ, - נראה דסבר הרמב"ם דמהני לזה ריצוי ציץ כמו בקרבן ישראל, - והיינו שכן יש להוכיח מסוגיא דזבחים מ"ה ע"ב דפריך שם דלר' יוסי דסבר להחמיר בקרבן ב"ג דסבר דאין הבדל בין לקרבן ב"נ בין לקרבן ישראל דכן גם לענין ריצוי הציץ דליהני גם בקרבן ב"נ, ומשני דשאני הכא דכתיב קרא לרצון להם יעוי"ש, מבואר מזה דאם לא הוי הכרח מהקרא דאז הוי קרבן ב"נ שוה בזה לקרבן ישראל לענין ריצוי ציץ

יג והנה מצינו שדרשו רבותינו ביבמות ס' ע"ב לרצון להם ולא לפורענות, ונפק"מ שם דלא משתמשין בציץ לעשות הבחנה בין בתולה לבעולה בבת ישראל, אבל מותר לעשות הבחנה כזו להאומות וכמו שעשו כן למדין, לדעת רשב"י, - וזה נלמד מדכתיב לרצון להם ולא להאומות, - ואעפ"י שאנן לא קי"ל בזה כרשב"י ואנו אוסרין גיורת לכהן אפילו בשנתגיירה פחותה מבת ג' שנים כמבואר ברמב"ם פרי"ח ובשו"ע אה"ע סי' ו', אמנם זהו בעצם הדין אם עשו במדין כן להתיר גיורת פחותה מבת ג' שנים, אבל בעצם הדין אם מותר לעשות כן לאיזו מטרה נחוצה שפיר מידרש מהא דלרצון להם שמותר להשתמש בהציץ לפורענות לעכו"ם, וכיון דיש מקום לדרוש הקרא דלרצון להם למילתא אחריתא, א"כ לפי"ז לא הוי ייתור קרא הא דלרצון להם, - וא"כ לרבי יוסי דסבר דקרבן ב"נ שוה לקרבן ישראל כשיטת רבי יוסי, הנה לפי"ז ע"כ סבר גם רבי יוסי דהציץ מרצה בקרבן עכו"ם כמו בקרבן ישראל, - והרמב"ם דפוסק כרבי יוסי ע"כ סבר ג"כ דהציץ מרצה בקרבן ב"נ, וכמוש"נ, ולא קשה ג"כ מנין אנו יודעין דקרבן עכו"ם אינו קרב בכהן טמא, - משום דלרבי יוסי דסבר דקרבן עכו"ם שוה לקרבן ישראל, ממילא אנו יודעין דטמא פסול להקריב קרבן עכו"ם גם מבלעדי הק"ו

יד עוד מה שמדייק כת"ר וכתב במכתבו וז"ל ואי נימא דירדו הוי אתי שפיר בזה מה שיש לדקדק קצת במתני' דזבחים דף מ"ה, קדשי עכו"ם כו' והשוחטן בחוץ פטור דאמאי לא קתני נמי המעלן בחוץ, והרמב"ם לענין חיוב הביא גם המעלן, ואי נימא דלא גרסינן בהמשנה דזבחים אלא כגירסת המשניות ד' ר"מ הא אפ"ל דלא נקט המעלן משום דבפלוגתא לא מיירי, ולר' יוסי אליבא דראב"ש שם דף ק"ח, הא דמעלה בחוץ חייב אע"ג דנפסל דיוצא משום דהקדש מקבלו וא"כ בקרבן ב"נ אי נימא דאין הקדש מקבלו לא יתחייב על העלאה בחוץ בקרבן שלו, רק דלפי הגירסא ד' ר"ש אאל"כ כדמוכח מסוגיא דשם דף קי"א, עכ"ל. - אמנם נראה דאין מזה הוכחה גמורה מהא דלא נקט התנא הא דמעלן בחוץ פטור, - משום דמילתא דפשיטא היא, והוא דכיון דכל עיקר החיוב דהעלאה בחוץ איתרבאי מהא דכתיב ואליהם תאמר האמור בשחיטה דחוץ, ואם אין בקרבן ב"נ חיוב על השחיטה ממילא ממועט העלאה, והרמב"ם לענין חיוב בשחיטה בקרבן ב"נ שפיר איצטרך למימר דחייב גם על העלאה כדין שחו"ח דקרבן ישראל, והוי רבותא בזה דחייב גם על העלאה, אבל התנא דסבר פטור בשחו"ח פשיטא דפטור על העלאה

א ע"ב אמר רב גודל אמר רב זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה. - וקשה מאי קמ"ל הא תנן בהדיא במשנה דידן שחטן חוץ לזמנה חוץ למקומה דלא הי' להו שעת הכושר מועלין בהן, - וע"כ האי מעילה דאורייתא היא דבזה לכו"ע אם עלו לא ירדו, - ואפשר לומר דמיירי קודם זריקה, ועדיין לא הוקבע בפיגול, - אבל אם היתה הזריקה ג"כ אפשר לומר דכיון דנקבע בפיגול הוי זה כקדשים שמתו ונפקע דין מעילה מדאורייתא, - לזה קמ"ל רב גידל דהזריקה אינה מוציאה מדי פיגול

ב שם, איתבי' רב פפא לאביי השוחט את התודה וכו' שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם. - ולכאורה מדוע לא פריך ממתניתין, ואם בשביל שיש לפרש דהמשנה מיירי קודם שזרק, א"כ גם הכא יש לפרש קודם שזרע, וכמו שמשני כן דמיירי קודם זריקה, וע"כ צריך לומר דזה פשוט דע"כ מיירי שהיתה גם זריקה ואעפ"י ששחיטה מקדשת, אבל אינה באה לידי גמר הקדושה עד לאחר הזריקה ולהכי פריך מזה לר"ג, - ומשני הש"ס בזריקה, ופירש"י דהא דר"ג שאמר זריקת פיגול הכוונה שמפגל בשעת זריקה דוקא אבל כשמפגל בשחיטה, והזריקה היתה בשתיקה, זריקה זו מוציאה מדי מעילה. - ולפי"ז יש לפרש המשנה דידן דמיירי ג"כ בזריקה אבל היתה במחשבה דפיגול ולהכי אינה מוציאה מדי מעילה

ג והנה בהא דקדש הלחם בלחמי תורה שפירש"י לענין מעילה, תמוה טובא דהלא אין מעילה בלחם דלא מיקרי קדשי ד' וכמו שהקשו התוס' ד"ה אלמא יעוי"ש, והנה לכאורה אפשר לומר דאם לא נתקדש הלחם א"כ הוי תודה בלא לחם, - ולא נתקדשו האימורין, - אבל זה ליתא דלחם אינו מעכב התודה כמבואר במנחות מ"ו מטעם דתודה רחמנא קריי' שלמים יעוי"ש. - ואפשר דכוונת רש"י דמזה נלמד למקום שהלחם מעכב כמו בשתי הלחם שאם הוזקקו זה לזה בשחיטה כמבואר שם וברמב"ם בפר"ח מתו"מ הי"ט, - והתם נפק"מ לענין מעילה באימורין

ד והנה בהא דמשני הש"ס בזריקה, היינו דפיגול בזריקה בפה אז לא נחשבה הזריקה להוציא מדי מעילה, אבל בשהיתה הזריקה בשתיקה הוי זריקה מעליא להוציא מדי מעילה ג"כ, - והנה יש לעיין לענין חיוב כרת של אכילת פיגול בזה שהיתה הזריקה בשתיקה, - ולכאורה לענין חיוב כרת בעינן פיגול מעליא וזהו באופן שהיתה הפיגול גם בזריקה, - וכן פירש"י בד"ה אמר לו בזריקה יעוי"ש, אבל תמוה טובא בהא דתנן בזבחים כ"ט או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק בשתיקה וכו' מבואר שם דהוי פיגול מעליא, וכן משמע ברמב"ם פרט"ז מפסוה"ס ה"א שזה הוי פיגול גמור יעוי"ש, וע"כ דאין נפק"מ לענין כרת. - ודברי רש"י תמוה טובא, - ודוחק לומר דרש"י מפרש המשנה שהוא מטעם דכל העושה על דעת ראשונה עושה והוי השתיקה כמחשבה לפיגול ועי' ריש זבחים, -- והכא בר"ג מיירי שחשב בשחיטה לפיגול ואח"כ בקבלה חשב ע"מ לאכול בזמנו וזרק בשתיקה, וצע"ג

ה והנה בעיקר הא דרגא"ר לכאורה יש להוכיח דסוגיא בכריתות י"ד דלא כוותי', - והוא