נזר הקודש - מעילה קיא

מלואים

סימן א'

א תניא בתו"כ פ' ויקרא פרשתא ג', ולקח המשיח אין לי אלא המשיח בשמן המשחה, המרובה בבגדים מניין ת"ל הכהן, אם סופנו לרבות כהן אחר מה ת"ל ולקח המשיח אלא מצוה שיקבל כהן משיח, ואם יקבל כהן אחר עבודתו כשרה, ע"כ. - ויש להבין היאך יצוייר כהן מרובה בגדים במקום שיש כהן משיח, דהלא כל זמן שהי' שמן המשחה דהיינו קודם שנגנז שמן המשחה, דהיינו קודם שגנזו יאשיהו לא נתמנה כהן גדול רק בשמן המשחה, ורק אח"כ שלא הי' שמן המשחה נתמנה כהן גדול במרובה בגדים כמבואר בפר"ק דיומא, וא"כ היאך קאמר התנא דיקבל כהן המרובה בבגדים במקום שיש כהן משיח

ב והנה לכאורה אפשר לומר דיצוייר באופן שהי' כהן משוח בזמן יאשיהו, ואח"כ כשגנזו אירע פסול בכהן משוח ונתמנה כהן אחר תחתיו במרובה בגדים, והתוס' בנזיר מ"ז כתבו זה האופן שיצוייר כהן משוח וגם מרובה בגדים יעוי"ש, וא"כ יש לפרש גם בהספרא שכוונת התנא לאופן זה, ואח"כ ראיתי בהתוה"מ שמרמז להתוס' דנזיר, וכתב שדוחק לפרש כן דרשת הקראי. - אבל נראה לבאר באופן נאות כאשר יבואר

ג גרסינן בירושלמי יומא פר"א מתקינן לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול מה מייחדין עימי' אמר ר' חניי משום דאין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה. - אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר ר' יוחנן משום איבה יעוי"ש, והביאור בזה דילפינן מקרא דמדכתבה תורה גבי עשירית האיפה ומשחת אותו ללמד דאין מושחין שנים. - ומפרש ר' יוחנן דכוונת התורה היתה בזה משום איבה, וע"כ כוונת ר' יוחנן ללמדנו דחששא דאיבה הוי חחשא דאורייתא, ולהכי גם כשנגנזה השמן המשחה ומתמנה כהן גדול במרובה בגדים ג"כ יש לחוש לאיבה. - ומטעם זה אין מייחדין הכהן שמתקינין עם הכהן המשמש משום איבה, מפני שהוא חששא דאורייתא. - ועכ"פ יוצא מזה דאין ממנין שני כהנים גדולים במשיחת שמן המשחה, ולא מבעי' שאין ממנין אותן בבת אחת, אלא גם באופן שמתקינין ג"כ אין מתקינין הכהן בשמן המשחה, וזהו מטעם דכתיב אותו

ד והנה גם בתו"כ פ' צו פרשתא ג תניא אותו, אין מושחין שני כהנים גדולים כאחד, יעוי"ש, הנה התו"כ מלמדנו שאין מושחין שנים כאחד, משמע דזהו דוקא בבת אחת, ומשמע אבל אם יש להתקין בערב יום הכפורים מושחין גם הכהן המתקינין, אבל מדברי הירושלמי מדברי ר' יוחנן שאמר בכוונת התורה שהוא משום איבה, והנה זה שייך נם אם מושחין את השני בשעה שמתקינין, וע"כ אין כוונת התו"כ בכאחד לפרש בבת אחת, אלא הכוונה שהם במשיחה דשנים

ה נמצא לפי"ז דגם בשעה שיש השמן המשחה ויש כהן גדול המשוח בשמן המשחה, הנה בערב יוהכ"פ שמתקינין כהן אחר, אינו בא במשיחה אלא במרובה בגדים. - ובזה מתפרשא דברי התו"כ כפשוטו בענין פר העלם דבר של פר כהן המשיח, ויש גם כהן גדול אחר שהוא במרובה בבגדים, והיינו שהי' משמש ביוהכ"פ מטעם הפסול בכהן המשוח, רבתה אותו התורה דכשר לעבודת הפר של כהן המשוח. - והנה כשרבתה תורה לכהן הדיוט ג"כ והתורה כתבה לכהן המשיח מטעם המצוה דלכתחילה, הנה מסתברא דכשם שמצוה בלכתחילה בכהן משוח כן יש מצוה בלכתחילה במרובה בבגדים, והיינו שהוא קודם לכהן הדיוט, וזהו כוונת התנא ששנה מקודם לרבות מרובה בבגדים ואח"כ מרבה לכהן הדיוט

ו והנה בקדושין ל"ו ע"ב הזאה דהיכא וכו' אי דפנים הכהן המשיח כתיב בה, ופירש"י הזאה דפנים כגון הפרוכת ומזבח הזהב האמורין בפר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור הכהן המשיח כתיב בהן, למעוטי הדיוטים וכש"כ נשים יעוי"ש. - ותמוה טובא דהלא בתו"כ דרשו דכהן הדיוט כשר בפר העלם דבר של פר כהן משיח, ועי' שם בתוס' ד"ה אי דפנים, ובתוס' יומא נ"ז ד"ה אני וכו' כתבו שם בשם הר"י דפר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרובי' כדאיתא בתו"כ יעוי"ש. - והנה המהרש"א בקדושין שם כתב דלא מצא להאי דרשא יעוי"ש, ודבריו תמוהין דהלא איתא בהדיא להאי דרשא בפר העלם דבר של כהן משיח. - ודוחק לומר דלא מצא להאי דרשא בפר העלם דבר של צבור, משום דבתו"כ לא דרשו רק בפר העלם דבר של פר כהן משיח, ולא דרשו כן בפר העלם דבר של צבור, אבל זה דוחק לומר דהאי דרשא מידרש שפיר גם בפר העלם דבר של צבור דבשניהם כתיב בה"ה הכהן המשיח, ודרשו חז"ל כן בפר כהן משיח משום דכתיב בראשונה, אבל ממילא מידרש כן גם בפר העלם דבר של צבור. - וגם דברי רש"י בקדושין שם תמוה טובא

ז ונראה ליישב דכוונת רש"י דע"כ מדכתיב הכהן המשיח יש בזה גם מיעוט לכהן הדיוט, היינו למצוה, וכמו שדרשו בתו"כ שם דאיכא מצוה בלכתחילה שהכהן המשיח יעבוד. - והנה אעפ"י שרבתה תורה אח"כ גם לכהן הדיוט אבל עכ"פ חיסר מצוה, וא"כ פשיטא שיש למעט נשים לגמרי, וזהו כי במקום שאמרה תורה למצוה שיעשה כהן משיח, א"כ אין מקום עוד לומר שנשים יתכשרו להזאה

ח כתב הרמב"ם בפר"ה ממעה"ק הט"ו פר כהן משיח הבא על כל המצות כהן המשיח עצמו מקבל דמו ומזה ממנו בפנים, ואם קבל והזה כהן הדיוט כשר עכ"ל, וזהו הדין דהתו"כ. - אבל תמוה מדוע כתב כן רק בפר העלם דבר של כהן המשיח, ולא כתב שכן הדין גם בפר העלם דבר של צבור וע"כ שכן הדין גם בפר העלם דבר של צבור, ועי' במל"מ שם

ט אבל יש לומר שנים. א' דהרמב"ם כתב בפר העלם דבר של משיח משום דכתיב ביה בהדיא, וגם בתו"כ דרשו בזה. - ודרכו של הרמב"ם לכתוב מה שאיתא בהדיא. ב' משום דזה נלמד