נזר הקודש - מעילה קח

ומסתבר לי' להגאון דבמו"מ אם רק יש חדא לטיבותא, והשליח אומר שנתכוון לזה הוי שליחות מעליא. - וביותר שסתמא דסוגיא דלקמן משמע כן כמו"ש הט"ז בחו"מ שם. - אבל לענין מעילה מודה הגאון לאוקימתא דש"ס, וזהו כסברת רש"י שכתבנו לעיל דבאיזה שינוי שיש מקום לומר דחוי מעביר נתבטלה השליחות דמעילה. - ואעפ"י שמשמע מרש"י דרק אם מצינו באיזה מקום דמעביר על דבריו, אז ישונה הדין לענין מעילה, ולשיטת הגאון דלא אמרינן באופן זה בשום מקום דהוי מעביר על דבריו, א"כ גם במעילה כן הדין דלא נתבטלה השליחות. - מ"מ נראה דסבר הגאון דלאו דוקא באופן דאמרינן מעביר ממש על דבריו, אלא גם אם יש מקום לומר כן, היינו דהמשלח יש לו לטעון כן, עפ"י שאין הדין כן, וכמו התם דיכול לטעון דלא ניחא לי' לאפושי שטרי, אעפ"י שאין טענתו טענה לדינא, אבל מפני שיש מקום לבעל דין שהוא המשלח לומר כן, הנה זה סני לבטל במעילה השליחות. - ולהכי גם כשהביא שוה שלש, וקנה עוד איזה חפץ בעד המותר כיון שיש מקום להקפיד, לענין מעילה הוי מעביר על דבריו, כמוש"נ

מה והנה הרא"ש בכתובות שם כתב דבעי' זו לא נפשטה יעוי"ש. - ולכאורה קשה טובא הלא מבואר דע"כ מיירי בשאייתי שוה שית בשלש מדקאמרה הסוגיא ה"נ מסתברא. - וע"כ צריך לומר ג"כ דזהו רק לענין מעילה, אבל במו"מ אין ראי', וע"כ כמו שכתבנו בביאור פירוש רש"י ושיטת רב האי גאון, וכמוש"נ

ע"ב. המפקיד מעות אצל שולחני וכו' ביאור הענין ביארנו לעיל בפרק חמישי ממכילתין

שם. פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל דברי ר"ע. - וכתבו התוס' ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש ר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אש"ת יעוי"ש. - ולכאורה אין זה מספיק דהלשון מעל משמע חיוב השייך לקרבן מעילות. - והתוס' בסוטה י"ח ד"ה חזר כתבו דמזה מוכח דר"ע סבר יש ברירה מדסבר ר"ע דבהוצאת הראשונה מעל מטעם שהוברר שהראשונה היא ההקדש יעוי"ש, וכנראה שזהו כוונת מרן שמציין לעיין בדברי התוס' בסוטה. ויש להעיר דלפי דברי התוס' בסוטה קשה מהא דפריך הש"ס לקמן לר"ע מהלוקח יין וכו' ותנאי דאוסרין סברי דאין ברירה, וקשה הא ע"כ סבר ר"ע יש ברירה מדסבר דיש מעילה בראשונה, ומזה ראי' לדברי התוס' דע"כ מעל לאו דוקא, אלא הכוונה אש"ת, ובתוספתא איתא להדיא בדברי ר"ע דמביא אש"ת. - ונראה דנקט לשון מעל, משום דספק הוי בדבר היציאה דלחולין, ומספק צריך לשלם להקדש הקרן, ע' שיט"מ, והתוס' בסוטה צ"ע

בתוס' שם תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובא. - ויש לדייק מדוע מדייקים התוס' מטבע שנפלה, משמע דעל הדין השני באומר פרוטה בכיס זה הקדש לא קשה דליבטל. - ויש לעיין מדוע לא תתבטל גם הפרוטה זו בתוך הכיס. - ויש לומר דכיון דלא הוכר האיסור מעולם לא שייך גבי' ביטול ויש לזה סיוע לדברי הרבינו משולם במרדכי דדבר שאיסורו בתערובות לא בטל. - ובספרנו נזר הקודש למנחות ובספרנו שאילות משה ביארנו באופן אחר ונאות

א דף כ"ב. רב פפא אמר כיסין אלוגין רמא לי' דתנן הלוקח יין וכו', רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרים, ופירש"י דקסברי אין ברירה ואכל כוס וכוס יש לומר שהוא תרומה יעוי"ש. והנה מבואר מפירש"י דאעפ"י שאין ברירה מ"מ אין זה עיכוב לחלות התרומה, והוי תרומה מעליא רק אסור לזרים מטעם התערובות תרומה, אבל שיטת התוס' בעירובין ל"ז יש שני שיטות דדעת התוס' שם דכיון דאין ברירה אין שם גם חלות התרומה והוי טבל. - ודעת מהר"י שם כשיטת רש"י הכא

ב והנה נראה דהכא בסוגיא ע"כ מוכח דחל הקדש גם בתערובות מהא דאמר פרוטה בכיס זה יהי' הקדש דהרי תנן מודה ר"ע דמוציא והולך עד פרוטה האחרונה ועל זה פריך הש"ס דאין ברירה, ואסור להשתמש בכולן מטעם ספק הקדש. וע"כ מוכח דחל הקדש בתערובות דאל"כ אין כאן איסור כלל, ולא דמי לתרומה דאם אין חלות התרומה אסור משום טבל, וכיון דע"כ סבר ר"ע דיש חלות הקדש בתערובות, וממילא ע"כ גם גבי תרומה יש חלות תרומה בתערובות ג"כ. - ועל זה משני הש"ס בהא דמודה ר"ע מיירי שאמר לא יפטר כים זה מן ההקדש דהכוונה על פרוטה האחרונה ואין זה שייכות לברירה, ואין זה דמיון להא דשני לוגין

ג והנה על שיטת התוס' בעירובין דסברי דליתא חלות התרומה בתערובות קשה טובא מדוע סבר האי תנא דיש חלות הקדש גם בתערובות. - ונראה דאפשר לומר דשאני הקדש דהתערובות אינו מונע ההקדש מלחול, מטעם דיש עצה לברר ע"י חילול, משא"כ בתרומה דליתא בחילול, והוי תערובות בלא בירור, משא"כ הקדש דיש עצה לברר, ולהכי יש בזה חלות ההקדש, מטעם דע"י החילול הרי זה כמבורר

ד וכן פסק הרמב"ם כמשנתינו דיש חלות ההקדש בתערובות שמביא דין המשנה בפרוטה של הקדש שנתערבה בכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, ומסיים ואם הוציא ולא חילל לא מעל עד שיוציא את כל הכיס יעוי"ש

ה והנה מבואר דסבר הרמב"ם דהוי מעילה מדאורייתא, וע"כ דסבר דלא שייך בזה ביטול. ויש להבין טעמא מאי דהנה התוס' כתבו מטעם דשיל"מ או משום דמטבע חשוב. - וכן כתב מרן בכס"מ. - אבל תמוה הא כל אלו לא הוי אלא מדרבנן, והיאך תהי' מעילה מדאורייתא להביא קרבן, ועי' במל"מ, שמצדד לומר שהוא דאורייתא, ועי' בשאילות יעב"ץ ח"א סי' קנ"ח והביא סמך מהא דלא תענה על רב דילפינן מזה שלא יאמר המופלא שבסנהדרין דעתו בתחילה כדי שלא יחלוקו עליו מפני שהוא דבר חשוב יעוי"ש. - ובעיקר דבריו יש להעיר דלא דמי להא דמופלא שבסנהדרין דהוא החשוב שבהם, משא"כ בכל מקום שהמבטל הוא ג"כ דבר חשוב, וא"כ הוי חשוב בחשוב ולא שייך ביטול.