נזר הקודש - מעילה קז

בזה אין בכח שום אדם להרשות להמנות שלוחים, כיון דלא הוי בעלים בזה

לח וזה יש ליישב הא דכתב הטור בסימן ש"נ וז"ל, עשה שליח לשחוט לו בשבת והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שהוא חייב. - והקשה המל"מ בפר"ג מגנבה שאינו מדוקדק משום דנהי דריבה הכתוב שליח לד"ע גבי טביחה היינו שלא יתערב עמו איסור אחר, דאל"כ השליחות בטל מחמת האיסור האחר שנתערב עמו וכמו"ש הרמב"ם בפר"ז ממעילה יעוי"ש. - אבל לפי מה שביארנו אין הטעם משום התערבות האיסור האחר, אלא מפני שאין הדבר ברשותו לעשות על זה שליח, משא"כ גבי טביחה שהתורה נתנה לו הזכות הזה להיות חייב עלי', אין נפק"מ בהתערבות עם זה גם איסור אחר, כיון שעצם הדבר ראוי לשליחות מצד זכות גנבה, וכמוש"נ בס"ד

לט שם. משנה. אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני השליח מעל. - ולכאורה זה תליא בפלוגתא דתנאי דפליגי בעלמא אם מראה מקום הוא לו הוי קפידא. - ולפי"ז קשה מדוע לא קאמר הש"ס דתליא בזה. - אמנם עכ"פ מבואר הכא דקפידא הוי. ויש סיוע לפסקו של הרמב"ם בפר"ט מגירושין הל"ג ול"ד דפסק דקפידא הוי. - ומסתם משנה דילן מוכח דכן סבר התנא, אבל לפלא שלא נזכר זה בגמ'. - ואפשר לומר דכיון שאמר להביא נרות ממקום פלוני ופתילות ממקום אחר, אעפ"י שיש פתילות גם במקום נרות, מזה ניכר יותר דקפידא הוי

מ עוד נראה דשאני במעילה. - והיינו דאפילו אם אמרינן בעלמא דמראה מקום הוי לו, הכא שאני דכיון דחידוש הוא במעילה כל עיקר השליחות דבכ"מ לא מהני שלד"ע, והכא חידשה תורה שלד"ע, בעינן שתהי' השליחות בלא שום שינוי כל דהוא. - ואם יש איזה שינוי הרי חזינן דמעורב בזה דעת המשלח ודעת השליח, ולהכי אעפ"י שאין קפידא מצד המשלח אצל עכ"פ כיון שיש גם דעת השליח שעשה מדעתו, שוב אין לחייבו להמשלח

מא ובזה יש להבין דברי רש"י בכתובות צ"ט דאיתא שם באיכא דאמרי דאמר לי' זיל זבין לי כורא ואזיל וזבין לי' ליתכא מאי מי אמרינן אמר לו דטבא לך עבדי לך דאי לא מצטרכי לך זוזי לא מצית הדרת בי', או דלמא אמר לי' לא ניחא לי דליפשי שטרי עילואי אמר רבי חנינא מסורא ת"ש נתן לו דינר של זהב וכו' אלא אי אמרת מעביר על דבריו אמאי מעל, ופירש"י אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי מיהו אי בעלמא מעביר על דבריו הוי על כרחן לא עשה שליחותו עכ"ל, יעוי"ש. ותמוה לכאורה טובא דהלא אם לא הוי ריעותא, א"כ לא הוי שינוי בשליחותו. - והתוס' פירשו שם דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשום כמו לא ניחא לי' דליפשי שטרי עלוי' יעוי"ש. - אבל כנראה לא ניחא זה לרש"י דהרי באמת ע"כ מיירי שהביא לו חלוק כמדתו, ורק רבי יהודה סובר כן מטעם הטענה דאילו הי' קונה ביותר דאז החלוק הזה לגבי החלוק שהי' קונה ביותר הוי עתה החלוק הזה קטן ורע, אבל לפי הדמים שקנה שוה שש בשלש, יש בהחלוק הזה כפי מה שאמר להשליח לקנות, וא"כ אין כאן ריעותא. להכי לא פירש"י כפירושם של התוס', ולהכי פירש"י דכיון דבעלמא הוי מעביר, הוי הכא לא עשה שליחותו, וכן פירש בשיט"מ במכילתין לקמן ע"ב. - אבל יש להבין מה זה לדעלמא כיון שעכ"פ הכא לא הוי ריעותא. - אבל לפי מה שכתבנו הכוונה ברש"י דכיון דבעלמא הוי מעביר במקום שיש ריעותא להמשלח, להכי הכא במעילה הוי עכ"פ שינוי. - והוא מטעם דע"כ איכא בזה נם דעת השליח, ובתערובות שני הדעות המשלח והשליח שוב אין לחייבו להמשלח מטעם אשלד"ע כמוש"נ

מב ובזה יש ליישב מה שקשה לכאורה טובא אמאי לא קאמר שם בכתובות דפליגי תנאי אם הוי מעביר על דבריו, דע"כ רבי יהודה סבר דמעביר על דבריו הוי, והמהרש"א הקשה בזה שם. - אבל לפי מה שביארנו אין להוכיח מרבי יהודה דהוי מעביר על דבריו, והיינו דאפילו אם לגבי מעילה אין לחייבו להמשלח, מטעם דמצי המשלח לטעון ולומר חלוק גדול הייתי מבקש. והיינו אם אפילו אינו טעון כן, מ"מ כיון שיכול לטעון, ממילא יש בזה דעת שניהם, וסגי בזה לאפוקי להמשלח מחיוב מעילה. - אבל אין מזה ראי' לדיני שליחות דעלמא באופן דלא פתיך בזה עבירה והוי שליח מעליא מצד דין התורה לבטל שליחות מטעם איזה ריעותא. - ואפילו אם חשבינן בזה שמעורב דעת שניהם ג"כ הוי שליחות מעליא. - ועיקר ההוכחה מרבנן דסברי דגם גבי מעילה הרי זה נעשה שליחות מעליא, ומוסיף על דבריו הוי כמו שקאמר הש"ס דהוי מוסיף, אשר לכאורה אין אנו נדרשים להוספה, אבל ע"כ הביאור דכיון דזה נחשב למוסיף, א"כ אין בזה שום שינוי גם לגבי מעילה, ממילא יש לפשוט הדין גם לענין מו"מ

מג והנה הרמב"ם פוסק בפר"א מה' שלוחין דמעביר על דבריו הוי, ואזיל בשיטת הרי"ף דפוסק דמעביר על דבריו הוי, וממילא ע"כ מוקים הא דרבנן באופן שאייתי לי' שוה שש בשלש. - וזהו דינו של הרמב"ם שם בפר"ז ה"ד בהא דנתן לו שתי פרוטות ואמר לו הבא לי אתרוג והלך והביא לו אתרוג בפרוטה ששוה שתי פרוטות שניהם מעלו, וזהו כפי המסקנא באופן שמוסיף באמת. - אבל באופן דליכא מוסיף הוי מעביר על דבריו, והא דלא הביא הרמב"ם הא דחלוק, משום דזהו דינו של הא דפרוטה, ומזה נלמד. ובאופן ששלח לו לקנות אתרוג ונתן לו שתי פרוטות, והלך וקנה באחת אתרוג ובאחת רימון דהוי מעביר על דבריו ובעה"ב לא מעל

מד אמנם רבינו האי גאון פוסק שם בדין זבין לי כור וזבין לי' ליתכא דהוי מוסיף על דבריו. וקשה טובא דזהו שלא כהסוגיא דידן וכתובות, דמוקים המשנה דדוקא באופן שהביא שוה שש בשלש, אבל אם לא הביא אלא שוה שלש, משמע דלכו"ע מעביר הוי. - אבל נראה דסבר הגאון דהסוגיא לא אמרה כן בדוקא, והיינו דגבי מעילה בעינן באופן זה דע"כ הוי מוסיף, וזהו באופן דאייתי שוה שש בשלש, אבל באופן דאייתי שוה שלש אעפ"י דלא הוי מעביר על דבריו במקום אחר, מ"מ במעילה אין זה נחשב על דעת המשלח. - אבל אין מזה ראי' לענין מו"מ. -