נזר הקודש - מעילה קה

דמוסיף, ע"כ חייב השליח על ההוספה, ודברי הרמב"ם מרפסין איגדי

כח והנה לפי מה שדחו הש"ס דאיכא למימר דמעביר על דבריו הוי, והמשנה מיירי דאמר להו טולו אחת מדעתו של בעה"ב ואחת מדעתו ושקלו אינהו תלת. - קשה דלפי"ז שליח אמאי מעל שהרי האורחין העבירו על דעתו של שליח. - והתוס' בכתובות צ"ח ע"ב ד"ה דאמר הקשו בזה, ותירצו דמיירי שגם האורחין אמרו הרי אנו נוטלין שתים לדעתך ואחת מדעתנו יעוי"ש. - אבל בשיט"מ לכתובות הקשה בזה בשם הרא"ש יעוי"ש. - והנה הביא שם דברים מחוכמים בשם הרא"ה שכתב וז"ל דבשלמא מעילה דבעה"ב תליא בדבורי' דשליח אמר שיטלו שתים, אי אמרת מעביר על דבריו הוי לאלתר באותה שעה עבר על דבריו של בעה"ב, אבל מעילה דשליח באכילת פועלים תליא מילתא דכיון שאכלו שתים קיימו דבריו, ומיד מעל השליח, ולכי אכלי השלישית מילתא אחריתי היא דעבדי באפי נפשייהו ולכך הם מועלים עליה עכ"ל. - והנה מה דפשיטא לי' לרבינו הרא"ה דהמעילה דהאורחים באכילה תליא מילתא יש להבין מדוע כן הוא, דהמעילה דבעה"ב נגמר בדיבורא דהשליח, והמעילה דהשליח נגמר באכילה דהאורחין. ומדוע לא נימא דהמעילה דהשליח ג"כ נגמרה משעה שאמר להאורחין ההוספה שיטלו שתים, ותיכף בנטילתן השתים מעל השליח מטעם ההגבהה דהאורחין

כט ונראה דהנה יש לעיין באיזה אופן מיירי אם השליח הודיעם שהוא שליח או לא. - והנה ע"כ צריך לומר דמיירי שהודיעם שהוא שליח של פלוני דאל"כ ע"כ מעביר על דבריו הוי דאל"כ זה גופה הוי מעביר על דבריו דהרי כל מי שנותן מתנה לחבירו רוצה שידעו מי הוא הנותן, משום דאי לאו דעביד ליה נייחא לא הי' נותן להם מתנה, ומהאי טעמא חשיבה מתנה במכר. - ולפי"ז כיון שהודיעם שהוא שליח. - ומבואר בחו"מ סי' קפ"ב דבאופן זה שהודיע שהוא שליח ועבר על דברי המשלח דשליחותו בטל. - ומה"ט כשאמר להאורחים טלו שתים שתים שעבר על דברי המשלח, והם יודעים שהוא שליח, וא"כ דבריו בטלים. - להכי שפיר לא קני בהגבהה באופן זה אצל הדיוט, ולהכי לא מהני גם לענין מעילה. - וכן כתב הגאון מליסא בספר בית יעקב לכתובות צ"ט שכן הוא לדינא. - ובזה יובן דברי הרא"ה שכתב דהמעילה להשליח הוא רק באכילה דהאורחים. - ודברי הרא"ה הוי סיוע לדברי הגאון הבי"ע

ל והנה יוצא מדברי הרא"ה לפי פירושו ויישובו לקושיא הלזו מדוע לא פריך הש"ס מדבר השליח דלא לימעול מטעם דהאורחין העבירו על דעתו משום דהמעילה דהשליח תליא באכילה דהאורחים והעברה על דעתו באה אחרי אכילת השתים. - מבואר דאמרינן במעילה זה נהנה וזה מתחייב אעפ"י דלא אמרינן כן בכל איסורי תורה, וכבר הסתפקו בזה התוס' בקדושין מ"ג, ולפי דברי הרא"ה מבואר להדיא דאמרינן זה נהנה וזה מתחייב והיינו דסבר כן הש"ס בכתובות שם. - ולפי מה שכתבנו לעיל מוכח כן גם ממכילתין מדלא פריך הש"ס דגם אם אמרינן מוסיף על דבריו הוי אמאי מעל השליח, וע"כ מוכח דסברי הני סוגיות השתים דאמרינן זה נהנה וזה מתחייב. - והיינו לפי שיטתו של הרא"ה ז"ל

לא והנה הרמב"ם שכתב דלא מעל השליח ע"כ ג"כ סבר כשיטת הרא"ה דליתא קנין באופן זה. והמעילה רק ע"י האכילה, וליכא מעילה להשליח מפני שזה נהנה וזה וזה מתחייב לא אמרינן גם במעילה ולזה נחית בספר בי"ע שם. - אבל קשה טובא דכיון דלשיטה זו ע"כ מוכח מהסוגיא דכתובות וסוגיא דמעילה דאמרינן זה נהנה וזה מתחייב, וא"כ מדוע פוסק הרמב"ם היפוך הני סוגיות. - איברא דיש לומר דלאחר שמדחה הש"ס ומוקים להמשנה דאמר השליח להאורחים אחת מדעתו ואחת מדעתי דבאופן זה כולם מעלו, ואין מזה שום הוכחה לזה נהנה וזה מתחייב, ממילא יש לנו לומר דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. - והספר בי"ע שם נחית לזה יעוי"ש. - אבל דוחק הוא לומר שמזה יצא הרמב"ם להחליט דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן, כיון דיש מקום לומר דהסוגיא סוברת זה נהנה וזה מתחייב אמרינן גם להמסקנא, וביותר שהרמב"ם דפוסק מוסיף על דבריו הוי. - ולסברא זו ההכרח לומר זה נהנה וזה מתחייב, ומה שכתב הבי"ע דלהמסקנא אין הכרח לומר זה נהנה וזה מתחייב ממילא יש לדון בסברא לומר זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. - הנה גם בסברא יש לומר להיפך דשאני מעילה דהכי ע"כ חידוש דין במעילה, דהרי בכל התורה כולה זה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן, ואפ"ה במעילה רחמנא רבייה. - וא"כ גם לענין הנאה יש לומר כן דגם זה נהנה וזה מתחייב אמרינן, והגאון נו"ב במה"ק חאה"ע סימן ע"ה כתב שכן יש לדון בסברא יעוי"ש

לב והנה בזה שכתב הגאון נו"ב שם להקשות על התוס' שהסתפקו אם ישלד"ע באומר לחבירו שיהנה מן הקדש הנאת גוף. - בזה דכיון שע"כ הא דקאמר הש"ס לא מצינו שזה נהנה וזה מתחייב בכל התורה הכוונה דלא שייך בזה שליחות כיון דהנהנה עושה כן עבור הנאת עצמו, ולא על דעת משלחו, וזה לא שייך במעילה מטעם דלא מתורת שליחות יתחייב דהרי אפילו על ידי חש"ו מתחייב כיון שאיתעביד שליחותי', והעיקר רק שיתעבד שליחותו, ואפילו ממילא דומיא דמעטן ודומיא דקוף יעוי"ש. - והנה לדבריו משוי להתוס' כטועה בדבר המשנה בהא דתנן במעילה שלח ביד חש"ו חייב. - אבל נפלאתי טובא על הגאון ז"ל הלא ע"כ שאני הא דחש"ו כיון דהפעולה מתחשבת על המשלח, והוא מטעם דבמקום שאין שליח אין נפק"מ באיזה אופן נעשתה הפעולה, משא"כ באופן שיש שליח בזה אפשר לומר דהשליח יתחייב ולא המשלח וכמו שביערנו לעל מזה. - שכן מוכח גם מדברי התוס' הכא במעילה, והדברים ברורים. - ואין לומר דאם אמרינן דבאופן זה שעושה שליח ליהנות מהקדש דאם לא שייך שליחות ממילא הוי דינו כדין שלח ביד חש"ו, דמתייחסת הפעולה על המשלח דזה ודאי