נזר הקודש - מעילה קג

ובחידושי הרדב"ז, ועי' בשו"ת מהרי"ק שורש צ"ט ובשורש קמ"ד שמאריך בעיקר הענין. - אבל נפלאתי שלא העירו מדברי הרמב"ם ה' מעילה מהא דשינה הרמב"ם מכבד לככר

טז דף כ"א. משנה, אמר לו הבא לי מן החלון וכו' אבל אמר לו הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא וכו' השליח מעל. - ותמוה שליח זה מאי קעביד כיון דלא נתחלל להקדש עדיין והמעות הוי הקדש ביד הבעה"ב, וזהו ע"כ כוונת התוס' שכתבו מעל השליח לכשיוציא הבעה"ב, ומיירי שהבעה"ב הוא גזבר. - אבל גם זה תמוה טובא דהרי כיון שאין בנתינתו לבעה"ב הוצאה לחולין, והבעה"ב הוא המוציא, ולמה לא ימעול הבעה"ב. - ומצאתי בקר"א שעמד בזה בקושיא

יז ונראה דכיון דשינה מדעת משלחו, ולקח ממקום אחר היינו ממקום שלקח על דעת עצמו, ונתן לבעה"ב ע"מ להוציאו הרי"ז כאילו השליח הזה עשה לבעה"ב שליח להוציא ההקדש, וכשהוציא בעה"ב הרי עשה הבעה"ב שליחותו של השליח הזה שנעשה משלח

יח והנה הרמב"ם בפר"ז דמעילה כתב סתם השליח מעל יעוי"ש, ומשמע דמעל השליח בנתינה זו דנתן למשלחו, ותמוה טובא מדוע מעל כיון שאין בנתינה זו יציאה דחולין. - ומדלא הזכיר הרמב"ם הוצאה דבעה"ב, משמע דהשליח מעל תיכף בנתינה לבעה"ב, וזה תמוה. - וע"כ דסבר הרמב"ם דכיון דאמר לו המשלח להביא מן החלון ע"כ כוונתו להוציא, וכשהביאו לו מן הדלוסקמא כוונת השליח בנתינה להמשלח שהוא להוציא לחולין, הנה תיכף יש בזה גדר הוצאה כיון שיודע שהמשלח כוונתו להוצאה, הרי"ז הנתינה נחשבת להוצאה ויש בזה ג"כ יציאה לחולין

יט תניא בתוספתא דמעילה פרוטה של הקדש יש לי בחלון והלך הבן והוציאה הבן מעל, והאב לא מעל, אם אמר לו אביו צא וטול, האב מעל והבן לא מעל. -ויש להבין מה זה שאמר התנא פרוטה של הקדש יש לי בחלון. - ע"כ מיירי שלא אמר כן להבן דאל"כ אין כאן מעילה דהרי הוא מזיד. - וע"כ הביאור דכוונת התנא דהוי גזבר על הפרוטה שבחלון, והלך הבן והוציאה בא ללמדנו דגם הבן לא מעל בנטילה לחודיא כי אם בהוצאה, מטעם דכיון דמונח ביד אביו שהוא גזבר, הנה גם הבן ידו כיד אביו. - ובסיפא כשאמר לו אביו צא וטול ג"כ הכוונה שאמר לו להוציאה בהוצאה, וזהו הלשון שאמר לו, דאל"כ מה זה לשון צא, וע"כ הכוונה כשאמר לו צא היינו שיצא להוציא בהוצאה, ובזה האב מעל, והיינו גם טרם שהוציא בהוצאה האי פרוטה. - והנה נשמע מזה דבאופן שהמטרה של הנטילה להוצאה, יש בזה מעילה תיכף, ולכן השליח ששינה מדעת משלחו ונתן להמשלח ע"מ להוציא בהוצאה מעל השליח גם טרם שהוציא, ובאופן זה מפרש הרמב"ם גם המשנה (וכנראה שיש לגרוס בתוספתא במקום לי לו) וזהו מקור לדינא דהרמב"ם דלא בעינן הוצאת בעה"ב לחייבי' להשליח. - ומה שלא כתב הרמב"ם דמיירי באופן זה דלהוציא משום דמשמעות הבא לי הכוונה להוציא

כ שם במשנה, שלח ביד חש"ו אם עשו שליחותן בעה"ב מעל, ובגמ' פריך והא לאו בני שליחות נינהו אמר ר"א עשאום כמעטן של זיתים וכו' רבי יוחנן אמר כאותה ששנינו נתנן ע"י הקוף וכו'. - והנה התוס' שם הקשו אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה, וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת וכו' ויש לומר כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי, והכא הוי שינוי רשות על ידי שליחות וכו' דאין קפידא בבר דעת וכו' ומ"מ איצטרך למילף שליחות מתרומה דלא תימא אשלד"ע יעוי"ש. - ביאור הדברים דהוקשה להתוס' דאם אמרינן דמהני שליחות גם לאינו בר דעת מטעם דעכ"פ איתעביד הוצאה וזה סגי במעילה, וא"כ למה איצטרך למילף מתרומה דהרי זה נלמד נם מצד הסברא. - ועל זה תירצו דאיצטרך למילף דלא תימא אשלד"ע. - ביאור הדברים דלכאורה קשה הא שליח אפילו לדבר עבירה לא גרע מחש"ו. - על זה תירצו דיש מקום לומר דעל ידי שליחות גרע וגרע, והיינו דכיון דלא מהני שליחות לר"ע א"כ הרי עשה המשלח על דעת עצמו ולא על דעת משלחו משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, וא"כ יש לחייב השליח ולא המשלח, לזה בא הלימוד מתרומה לחייב את המשלח ולא להשליח. - והנה הפנ"י בקדושין שם הקשה בזה, אבל מבואר להדיא בדברי התוס' לנכון

כא והנה יוצא מזה דחיוב ע"י חש"ו אינו ענין לחיוב הבא ע"י שליח. - והיינו כי החיוב הבא ע"י חש"ו שחיובו מטעם הוצאה, ומצד דניחא לי' בהוצאה, זהו מטעם דנחשב דהמשלח עשה את ההוצאה, והעיקר בזה מטעם שבא מכחו ומטעם ניחא לי'. - ולהרמב"ם דבעינן בהוצאה גם הנאה כמו שכתבנו לעיל בשם הפיה"מ, הנה הכא יש לו גם הנאה בהוצאה זו דהרי ניחא לי' וגם נהנה מזה. - עוד חידשה תורה דגם אם ההוצאה נעשתה ע"י שליח אשר בכהת"כ נחשבת הפעולה על שם השליח, הנה הכא במעילה נחשבת הפעולה על שם המשלח, וזהו חידוש הדין במעילה

כב כתב הרמב"ם בפר"ז ממעילה ה"ב וז"ל, ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר עכ"ל. - ודברי הרמב"ם תמוהין טובא דהלא מצינו גם בטביחה ומכירה ושליחות יד דמהני שלד"ע. - ובמהרי"ט בחידושיו לקדושין פר' האיש מקדש בחידושיו על הרי"ף שהקשה בזה על הרמב"ם, וכתב וז"ל שם ויש לומר לדעתו ז"ל דהא דגלי רחמנא בשליחות יד באומר לשלוחו לאו מדין שליח הוא אלא מדין פשיעה שחייב הכתוב את השומר בין שפשע הוא עצמו בפקדון בין שאמר לאחרים לפי ששמירתו עליו והיינו דכתיב על כל דבר פשע אפילו דבור פשע מקרי, הא אלו אמר אדם לשלוחו שישלח יד בשל אחרים שלא נעשה שומר עליו פטור, והא דעביד לי' בגמ' שני כתובים הבאים כאחד, היינו משום דאי ס"ד דנילף ממעילה לישתוק משליחות יד ונילף מדין שליח דשלוחו של אדם כמותו אף בשל אחרים (הכוונה הקדש שהוא של אחרים) כש"כ בממון שנמנה שומר