נזר הקודש - מעילה קב

אופן שני נזכר אף השליח שניהם פטורים, אבל אופן זה דנזכר השליח ולא הבעה"ב דהמשלח מעל לא כתב הרמב"ם. - ויש לעיין מה דעתו באופן זה אם סבר כשיטת התוס' דבאופן זה המשלח חייב, או"ד כיון דהשליח הי' מזיד וחייב מלקות, שום אין לחייבו להמשלח כלל, מטעם דגם זה נכלל מן ואשמה הנפש ההיא שלא לחייב שניהם לזה מלקות ולזה תשלומין או"ד דלא דנין מן ואשמה הנפש ההיא אלא באופן שהיו שניהם שוגגים, ולא כשאחד שוגג ואחד מזיד, והדבר צריך תלמוד

ט והנה יש לעיין בעיקר הדבר מה שחידש הרמב"ם דאם התערב איסור אחר בהדי מעילה נתבטלה השליחות מטעם אשלד"ע. - הלא לפי מה דקיי"ל בדין מעילה דלא בעינן שליחות כלל, דגם בשלחו חש"ו ג"כ חייב כמבואר לקמן, ופריך הש"ס והא לאו בני שליחות נינהו ומשני עשאוהו כמעטן של זיתים ואפילו ע"י שליח קוף חייב יעוי"ש, וא"כ מדוע יגרע כשהשליח עשה שליחותו בהתערבות איסור אחר, והרי ע"כ לא גרע זה מחש"ו וקוף. - איברא דיש להקשות כן גם בסוגיא דקדושין שם דפריך והא אשלד"ע, דמאי פירכא היא זו והלא שאני מעילה דלא בעינן שליחות ונדריה, וגם שלד"ע לא גרע מקוף. - ומצאתי בפנ"י שהקשה שם בזה יעוי"ש. והנה לכאורה אפשר לומר דדין זה דמהני שליחות של חש"ו וקוף במעילה זהו רק אח"כ שרבתה תורה דמהני שליח לד"ע ג"כ. - והיינו דלאחר שרבתה תורה דמהני שלד"ע וא"כ חזינן דלא בעינן דיני שליחות ממילא מהני נ"כ כששלח חש"ו. - אבל. התם בקדושין פריך הש"ס טרם שחידש הש"ס דמהני למעילה שלד"ע מגז"ש חטא חטא מתרומה. - אבל תקשה לפי"ז דהרי חזינן לענין טביחה ומכירה דג"כ רבתה תורה שלד"ע ומכל זה בעינן שליח. - אבל. זה ניחא דהמהרי"ט בחידושיו לקדושין כתב דגם בשליחות יד וטביחה ומכירה ג"כ חייב אפילו ע"י חש"ו יעוי"ש. - וע"כ צריך לומר דלאחר שרבתה תורה דהמני שלד"ע ולא בעינן דיני שליחות, דאז גם חש"ו בכלל זה, ועי' בקצה"ח סי' רצב. - אבל על הרמב"ם קשה טובא דלאחר שחידשה תורה במעילה דיש שלד"ע הנה גם בהתערבות איסור אחר לא גרע מחש"ו דמהני למעילה

י ונראה לפי מה שביארנו לעיל דשאני מעילה משארי שליחות דעלמא דכיון דהמשלח ג"כ שוגג, ואילו הי' יודע דהקדש הוא לא הי' מתעסק בזה. וממילא יש מקום לומר דהשליח יתחייב בזה כמו המשלח, ורק חידוש התורה בזה שיתחייב המשלח. - והנה תצא מזה נפק"מ לדינא באופן ששלח המשלח שני שלוחים, וזהו באופן שאחד ראוי לשליחות דמעילה ואחד אינו ראוי, והשלוחים השנים עשו שליחותן ויש לחקור אם בזה אמרינן ג"כ דחייב המשלח, או"ד כיון דיש בהשליחות אחד שאינו ראוי להיות פעולתו בהתיחסות דהמשלח, דפשיטא שאין לנו לומר בזה דחייב המשלח, מטעם דאחד שאינו ראוי להיות שליח למעילה, ע"כ הפעולה אינה מתייחסת להמשלח, אלא ע"כ הוי התיחסות הפעולה להשליח הזה. - וא"כ כשעשה שליח למעילה, ויש בזה התערבות איסור אחר, א"כ הרי לא נעשה השליחות לגמרי בהתיחסות להמשלח, וממילא מתייחסת הפעולה להשליח. - והרי זה בדמיון לשני שלוחים. - וזהו סברת הרמב"ם בביאור התוספתא דבהתערבות איסור אחר פטור המשלח. - ומטעם זה אינו דומה הא דעשה השליחות ע"י חש"ו, דשם ע"כ אין לייחס הפעולה להם, מפני שהם אינם בני פעולה בהתייחסות דמעילה, מפני שאין בני דעת וכל ההתייחסות הפעולה שייכה להמשלח וכמוש"נ

יא והנה לדברי הראב"ד שמפרש כוונת התוספתא שהוא מטעם אונס מדראו חתיכות, ועולות מונחות איברים. - קשה דהלא הי' להם לחוש שמא הם חטאת קודם זריקה וממילא לא הוי אונס כמו דקיי"ל בכל מקום שיש לברר לא הוי אונס. - ומטעם זה נראה דנטה מפשט זה הרמב"ם ומפרש דע"כ כוונת התוספתא לאו דוקא עולות, ולכן כתב הרמב"ם עולה וכיוצא בו, והכוונה חטאת קודם זריקה

יב ובעיקר דברי הראב"ד שכתב בהא דחתיכות דהוי אנוס ופטור ממעילה. - תמוה לן טובא ממשנה ערוכה לקמן כ"א שלח ביד חש"ו וכו' לא עשו שליחותו חנוני מעל. - ותמוה חנוני עניא הלא ע"כ אנוס הוא לדברי הראב"ד, היעלה על הדעת לומר דהי' לו לחנוני לאסוקי אדעתא שהמעות שלוקח מהלוקחין הוא של הקדש. - וכנראה שזה לא הוי אנוס יותר קטן מהא דחתיכות שכתב הראב"ד, וצע"ג

יג ומה שכתב הרמב"ם לא מעל אלא האוכל בלבד. זהו כי אין לחייבו להשליח ג"כ כיון שאין כוונתו ליטול לעצמו, וזהו כי הנטילה שלו באה מכח המשלח, וכיון שהשליחות נתבטלה ולא מעל המשלח, והשליח לא מעל כיון דהנטילה לא מכחו כי אין זה שינוי מדעת המשלח בשביל התערבות איסור אחר, וממילא ליתא מעילה אלא להאוכל בלבד

יד תוס' ד"ה השליח וכו' כדאמרינן וכו' דילפינן חטא חטא מתרומה. - והנה כתבו התוס' בקדושין מ"ב דגם אם השליח מזיד נאמרה הגז"ש, עי' בספרנו שאילות משה חחו"מ סי' ל"ה

טו ע"ב. מאן תנא דכל מילתא דמימלך עלי' שליח תרתי מילי הויין אמר ר"ח דלא כר"ע וכו', אביי אמר אפילו תימא ר"ע מי לא בעי אמלוכי יעוי"ש. - מבואר מזה דכבד ובשר כיון דבעי אמלוכי תרי מילין הויין, וזהו כהסתם משנה דחשיב בשר וכבד לתרי מילי, וגם ר"ע מודה בזה. - ויש לתמוה בדברי הרמב"ם בפר"ז דמעילה, שכתב כיצד בעה"ב שאמר לשלוחו תן מאותו בשר לאורחין הלך ונתן להן ככר. - ומדוע לא כתב כלשון המשנה שנתן להן כבד, וע"כ דסבר הרמב"ם דכל מילי דמימלך עלי' שליח חד מינא הוא, וזהו כר"ע. - אבל לפי"ז קשה מדוע פסק בפר"ט מנדרים הנודר מן הירק מותר בדלועין, אשר לפי סוגיא דידן זה בזה תליא. - וע"כ צריך לומר דהרמב"ם תפס לדינא, כסוגיא דנדרים נ"ד דמוקי שם בירך המתבשל ודלועין בכלל מתבשל, אבל הנודר מידך סתם אין דלועין בכלל, היינו דלא הוי גם דמימלך עלי' שליח. - ועי' בכס"מ שם