נזר הקודש - חולין פב

ויצא מטומאת נבלות, ומכל זה פטור מלכסות. אבל אפשר לומר שאין זה לחידוש לכסוי דכבר מבואר דטרפה פטור מלכסות, אבל העיקר שכבר ביארנו דהשחיטה דהוושט מטהרת מטומאת נבלות, וא"כ קשה לפירש"י מאי קמ"ל התנא דפסולה כיון שטרפה היא

ונראה ג"כ דאיכא חידושא בנשמטה הגרגרת מקודם ששחט את הוושט דטרפה היא, והיינו דאעפ"י שלפעמים מחזיר העוף את הגרגרת למקומו, וא"כ חוזרת לכשרותה. אמנם הכא בטרפות זו שאני, והיינו דאעפ"י דטרפה החוזרת לקדמותה לבריאותה לא הוי טרפה, וכדאיתא לקמן נ"ד ע"א גמירי דאי בדרי לה סמא חייא יעו"ש. אמנם הכא בשמוטה אם שחט את הוושט בהיות הגרגרת שמוט, הרי היא טרפה, וטרפה זו שאני משארי עניני טרפות מענין כזה, וזהו חידוש דין

רש"י ד"ה לא בבהמה, כלומר אפילו בבהמה קאמר וכו'. ומה שהוכרח רש"י לפרש דקאי גם אעוף, ולכאורה גבי עוף הקנה לא מעלה ולא מוריד, כיון דלמ"ד זה הושט הוא העיקר. ורק בבהמה דבעינן שני סימנים מתפרשא, והיינו דשתים בעינן דהיינו שיגמור הקנה, וגם הא דגמר הושט, והלשון מתפרש הוסיף עליו כל שהוא אקנה, וגמרו קאי אושט, אבל בעוף הא דהוסיף עליו כל שהוא הוא למותר, כיון דהעיקר הוא הא דגמרו דהכוונה הושט, וא"כ לכאורה לא מתפרשא אעוף. וא"כ מה בעי רש"י בזה שפירש דמיירי גם בעוף. ומרן הגרע"א ז"ל בחידושיו כתב בזה, וצ"ע

ונראה דכוונת רש"י לפרש דגם למ"ד דהושט הוא העיקר ולא הקנה, מ"מ גם הקנה הוא בתורת שחיטה דלא תימא דאם הקנה אינו מתיר בשחיטה ממילא גם כי שחט רוב הקנה קודם ששחט את הושט, הרי זה פסוקת הגרגרת וטריפה הוי, ושוב לא מהני עוד שחיטת הושט, לזה פירש"י דהאי הוסיף כל שהוא קאי גם בעוף וזה היתה קודם ששחט את הושט, ואח"כ גמר בושט שחיטתו כשרה. וזהו כוונת רש"י דהא דתניא וגמרו קאי אושט בין בבהמה בין בעוף, משום דעל ידי שחיטת הושט מתכשר גם הגרגרת, ולא חשבינן לזה כפסוקת הגרגרת קודם השחיטה, וזהו מפני כי הגרגרת גם כן תורת שחיטה עליו

גמ' ת"ש דההוא בר אווזא דהוי בי רבא אתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי ניעביד וכו'. והנה לשיטת רש"י דהחשש בזה משום נקיבת הושט, ולא חיישינן לספק דרוסה מטעם דתלינן בכלבא או בקנה. ופירשו התוס' דנפק"מ בין חשש דרוסה לחשש נקיבה בשתים, דבשביל חשש דרוסה בעינן בדיקה כנגד כל החלל. ועוד דבשביל דרוסה מטרפינן אפילו בנקב משהו יעו"ש. ויש להבין בשלמא בשביל החשש דכנגד כל החלל אתי שפיר הכא מדחזינן דסמכו בבדיקה דהקנה לחודיא, ולהכי מוכח מזה דלא חייש לספק דרוסה, אבל בשביל חששא דמשהו הלא שפיר יש לסמוך אבדיקה דהקנה דאין בו גם משהו של אדמומית, וכמו דסמכינן בבדיקה דושט בנקב משהו באופן דאפכוה לושט ובודקין אותו מבפנים, הנה כמו כן יש לסמוך אבדיקה דהקנה במשהו אדמומית, וא"כ אין הכרח לפרש דמיירי הכא בחששא דנקיבה. וע"כ צריך לומר דסברי התוס' אליבא דרש"י דאין לסמוך אבדיקה דהקנה מחשש דרוסה, מפני שאין לבדוק משהו אדמומית גם בהקנה, מפני שהמשהו של אדמומית לא ניכר בהקנה. ומדחזינן דסמך רבא אבדיקה דהקנה, ע"כ היתה הבדיקה מחשש נקב

והנה מרן הגרע"א ז"ל הקשה דלאיזה צורך כתבו התוס' דנפק"מ בהאדים משהו, ולהביא ראיה דלענין דרוסה במשהו. ומדוע לא פירשו כפשוטו דנפק"מ בהאדים בגרגרת באיסר דמספק דרוסה אסור עכת"ד. - והנה לפי מה שמבואר דכוונת התוס' לפירש"י דבשביל חשש דרוסה אין לסמוך אבדיקה דגרגרת, והיינו דהמשהו של דרוסה אין להכירו על ידי בדיקה, להכי נחתי לזה התוס'. ודברי מרן צ"ע

והנה הריב"א מפרש דמיירי הכא בספק דרוסה, ואין לושט בדיקה מבחוץ לדרוסה מפני האדמימות של העוק החיצון. והנה ע"כ סבר דיש לקנה בדיקה לספק דרוסה, וסבר גם כן דיש לושט בדיקה גם מבחוץ לספק נקיבה

והנה הביא ראיה מהא דאמר רבה לקמן מ"ג ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. ונפק"מ לספק דרוסה, ולא קאמר לספק נקובה יעו"ש. והנה לפי מה שמבואר דשיטת רש"י דלספק דרוסה לא מהני בדיקה גם להגרגרת, וא"כ קשה טובא לרש"י מהא דאמר רבה דרק לושט אין לו בדיקה לספק דרוסה. וגם קשה מדוע לא הקשו התוס' מזה לרש"י. - אבל יש לומר דלא הקשו רק לפירוש ראשון שבתוס' דלא מיידי בספק דרוסה מטעם דבעי בדיקה כנגד כל החלל, ולשון זה בתוס' לא סברי דאין לקנה בדיקה מספק דרוסה להכי הקשו רק מדוע לא קאמר הש"ס משום ספק נקוב. אבל ע"כ לפירוש השני שבתוס' יש להקשות גם כן מדוע אמר רבה דרק לושט אין בדיקה לספק דרוסה. - ועוד קשה דמה מהני בדיקת הושט דהלא אם חיישינן לדרוסה א"כ ע"כ יש לחוש שמא הגרגרת נלקה בדריסה, וזיהרא דדריסה מיקלא קליא. ועוד הלא אם שלטה הזיהרא בעור החיצון גם כן יש לומר דמקלא קליא

ונראה דסבר רש"י לפי פירוש התוס' בלשון שני דרבא הכא לא סבר כרבה, והיינו דרבה סבר דגם בדרוסה בעינן שליטת הזיהרא בכל האבר כולו, וסבר גם כן דאין הזיהרא דדרוסה מזיק בגרגרת עד שישלוט כאיסר, וממילא יש בדיקה לגרגרת מחשש דרוסה, אבל רבא סבר דאין לגד לגרגרת בדיקה מחשש דרוסה, ולהכי פירש"י הכא דהחשש הוא משום נקובה, ולדרוסה לא חיישינן מטעם דתלינן בקניא

וסברת רש"י הוא לפי האוקימתא דסוגיא דלקמן נ"ד דאיתא אמר רב פפי בעי רב ביבי בר אביי ושט נקובתו במשהו דריסתו במשהו. קנה נקיבתו בכאיסר דריסתו בכמה. בתר דבעיא הדר פשטה אחד זה ואחד זה במשהו מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל יעו"ש. וסברי התוס' בלשון שני דע"כ הא דרבה דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ וקאמר הש"ס נפק"מ לספק דרוסה, זהו קודם שנפשטה הבעיא דשיעור דריסה בקנה במשהו. אבל רבא הכא מיירי לפי האמת דשיעור דריסה בקנה הוא במשהו. ולהכי מסתבר שלא מהני בדיקה באדמומית של כל שהוא, מפני דכמה נקודות של אדמומית נמצא בקנה, ומדחזינן דסמך רבא אבדיקה דקנה, ע"כ סבר דליתא בזה חששא דדרוסה. וזהו שהביאו התוס' לפירש"י הסוגיא דלקמן דדרוסה דקנה הוי במשהו מטעם דזיהרא מיקלא קליא, וכוונתם מה שמבואר שם בסוגיא דגם בגרגרת כן הוא. ומזה מוכיח רש"י דאין לושט בדיקה מבחוץ גם לנקב משהו. כן נראה בביאור דברי התוס' לפירוש רש"י

וע"ד מה שהקשו התוס' לפירש"י דאין לושט בדיקה מבחוץ גם לחשש נקב מהא דאמרינן לקמן שני עורות יש לו לושט ניקב זה בלא זה כשר, וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב החיצון אם לא כיון דאין לו בדיקה מבחוץ, יעו"ש. הנה ראיתי ברשב"א מביא מה ששמע דאפילו בנקב כל שאינו במקום ידוע אינו ניכר בושט מבחוץ שהוא אדום, יעו"ש. ביאור דבריו, דכל שאינו במקום ידוע כהא דממסמס קועיה דמא, משא"כ במקום ידוע והתם בנקב ידוע דמהני בדיקה. ובזה מיושב בהא דשני עורות יש לו לושט, ובזה מיושב גם לשיטת רש"י. - אמנם לחשש דרוסה לא מהני גם מקום ידוע בושט, כיון דסבר רש"י דגם בקנה לא מהני בדיקה לחשש דרוסה. ושיטת התוס' דמהני בדיקה לושט גם מבחוץ לחשש נקיבה, וא"כ פשיטא דמהני למקום ידוע. - ולפי"ז יש לעיין מדוע לא מהני בדיקה לחשש דרוסה במקום ידוע. ובע"כ מוכח מהסוגיא דלא מהני, והיינו מדפסק רבא לבדוק הקנה בעוף מחשש דרוסה, והדר ליהפכו לושט, משום דלושט לא סמכינן אבדיקה, ולהכי ע"כ בבהמה לא מהני. וקשה אם אמרינן דיש בדיקה במקום ידוע ליבדקו לושט במקום ידוע ולישחטיה אח"כ, ולאחר השחיטה יבדוק הושט. וע"כ מדלא נחתו הפוסקים לזה מוכח דלא מהני בדיקה במקום ידוע גם כן לברר מחשב דרוסה,