נזר הקודש - חולין עג

טומאת מגע דלא עדיף מהגסטרא גופא, וע"כ הא דתנן דהחדודין מטמאין במגע הוא מתורתו יד, כמו שפירשו הר"ש והרא"ש. ולזה כתב דכשנטמאת הגסטרא באויר נטמאו החדודין גם כן והוא מתורת יד כדין כל הכלים שנטמאו דנטמא היד גם כן כדין ידות שרבתה תורה יד להכלי חרס

ע"ב, מ"ש הני ומאי שנא הני רבי יוחנן אמר הואיל ולכבוד עשוין, רב נחמן אמר הואיל ודמיהן יקרין. מאי בינייהו איכא בינייהו כלי עצם. דלרב נחמן הוי ככלי מתכות וגולמיהן טהורין. ולר' יוחנן הוי ככלי עץ וגולמיהן טמאין עי' פירש"י. והנה ע"כ יש לפסוק כר' יוחנן לגבי רב נחמן וגם אם ספק הוי יש לפסוק לחומרא. וקשה מזה על הרמב"ם בפר"ה מכלים שפוסק לקולא. והנה כתב שם הרמב"ם הטעם מפני שקרוב בעיני שכלי עצם דומה ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מקבלין טומאה, יעו"ש. ותמוה טובא מה שייך לדון מצד הסברא במקום שפליגי גדולי אמוראים. ועי' בהשגת הראב"ד שהקשה וז"ל א"א זאת הקורבה לא ידעתי מאין באה לו וכו' ואי ס"ל כרב נחמן במסכת חולין גולמי כלי עצם כגולמי כלי מתכות דמי לימא הכי, ולמה ליה לדמיינהו לאשכרוע שהוא כלי עץ ומוציא מדין כלי עץ וכו' יעו"ש. ועי' בכסף משנה

ונראה בכוונת הרמב"ם דהנה יש לדייק מהמשנה וברייתא כרב נחמן והוא דלר' יוחנן דסבר דכלי עצם דינו ככלי עץ, א"כ אמאי לא תנא התנא טהור בכלי עץ ועצם, והיינו דלענין פשוטיהן שוה עצם לעץ דטהורין כדתנן בפר"ב דכלים ומייתי לה בפר"ק דשבת. והרשב"א והר"ן כתבו דאפילו לרב נחמן דסבר דכלי עצם ככלי מתכות דמי, שזהו רק לענין גולמיהן, אבל לענין פשוטיהן לכו"ע שוה כלי עצם לכלי עץ. וא"כ מדוע לא שנה התנא טהור בכלי עץ ועצם טמא בכלי מתכות דהיינו פשוטי כלי מתכות. אבל לרב נחמן אתי שפיר והא דלא תנא טהור בכלי מתכות ועצם דהיינו גולמיהן, משום דלא מצי למיתני אח"כ טמא בכלי עץ ועצם דהיינו גולמיהן כיון דכלי עצם גולמיהן טהור. נמצא דהתנא בהמשנה וברייתא משמע כרב נחמן. ולר' יוחנן קשה, והיינו דלר' יוחנן היה למיתני ברישא עצם עם כלי עץ לטהרה, ובסיפא לטומאה טהור בכלי מתכות, טמא בכלי עץ ועצם דהיינו לגולמיהן. והנה בכדי שלא תקשה לר' יוחנן מהמשנה וברייתא ראה הרמב"ם לתרץ בזה של אשכרוע דאיתא בתוספתא כאשר יבואר

וזה הדבר דמשום הכי לא תנא התנא טהור בכלי עץ ועצם טמא בכלי מתכות וכלי עצם, וכן בסיפא טהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ ועצם דהיינו גולמיהן, משום דמצינו גם בכלי עץ שדינו כמתכות לענין גולמיהן, והיינו העץ אשכרוע, ולהכי כמו שיש במין עץ שדומה למתכות, הנה שייר התנא מין עצם שדומה לעץ. אמנם מפני שפשטות המשנה והברייתא מורה יותר כרב נחמן, וסבר כיון דחזינן מזה דהשמיט התנא העץ אשכרוע, וגם השמיט הא דכלי עצם מסתבר הדבר שמפני ששניהם דומים זה לזה, ולהכי הכריע בזה לדינא דכלי עצם גולמיהן טהורים, וזהו שכתב וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע, והיינו שדן כן מהמשנה וברייתא מדהשמיטו להא דאשכרוע וכלי עצם, וכמוש"נ

ושיטת הראב"ד אפשר ליישב דסבר כשיטת רש"י בשבת פ"א דכלי עצם פשוטיהן טמאין. והנה התוס' הקשו שם לפירש"י. אבל אפשר לומר דשיטת רש"י דמדרבנן מטמא. וכן כתב המגיני שלמה ביישוב פירש"י. ולפי"ז לא מצי התנא למיתני טהור בכלי עץ ועצם דהיינו פשוטיהן כיון דכלי עצם פשוטיהן טמא מדרבנן וממילא לא תנא גם בסיפא הא דכלי עצם. אבל הרמב"ם ע"כ סבר כמו שכתבנו

שם במשנה התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה, משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה. ביאור הדברים בהא דתמד, דבאמת גם בשהחמיץ לא הוי עליו תורת יין. והיינו דמיירי ע"כ באופן שרמו תלתא ואתו ארבעה דבזה לכו"ע הוי יין ממש כדאיתא ב"ב צ"ו, יעו"ש. ובזה לא בעינן גם החמיץ. וכן כתבו התוס' הכא ד"ה המתמד, אלא מיירי הכא או שמצא כדי מדתו או מעט יותר. אבל לא אתו ארבעה מתלתא, ולהכי בעינן בזה החמיץ, וגם בשהחמיץ לא הוי עליו תורת יין, אבל כיון שיש בו יין לא נפיק מכלל פרי, ולא גרע משארי מי פירות, וניקח בכסף מעשר מפני שעכ"פ יצא מכלל מים. ועוד דהתורה רבתה לזה מהא דכתיב ובשכר, כדאיתא בעירובין כ"ז ע"ב, ומטעם זה אינו פוסל המקוה גם כן כיון דחזינן דנקראת מי פירות, וזהו שכתב הרמב"ם בפר"ז דמקואות ה"ד. וכמו כו לענין ברכת פרי הגפן כתב הרמב"ם בה' ברכות פר"ח דמברך שהכל יעו"ש. והיינו שאין על זה דין יין. ומזה הטעם כתב בפר"ב מה' מעשר ה"ז שמרי יין וכו' מצא פחות מארבעה אעפ"י שמצא יתר על מדתו ואעפ"י שיש בהן טעם יין פטור עכ"ל. והביאור בזה שאין זה יין האמור בתורה ואין זה אלא מי פירות גרידא

ולפי"ז יש לעיין בהא דאיתא בגמ' דפריך מני מתניתין לא ר' יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא בה כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב, אי רבנן אע"ג דהחמיץ, יעו"ש. וקשה הא שאני מתניתין דמיירי לענין מעשר שני דשפיר ניקח בכסף מעשר, שהוא מטעם דרבתה תורה אעפ"י שאין עליו תורת יין, משא"כ לענין מעשר דבעינן דוקא יין ממש, וכל שלא מצא ארבעה מתוך תלתא לא הוי עליו דין יין לחיוב מעשר, ושפיר מצי אזלא מתניתין אליבא דרבנן. ודוחק לומר דהסוגיא אזלא הכא אליבא דאחרים שם בברייתא בב"ב דסברי שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהם בורא פרי הגפן. אבל דוחק לומר דסתמא דהאי סוגיא הוי שלא אליבא דהלכתא, דהרי מבואר שם דלית הלכתא כאחרים

ונראה דסבר הש"ס דאעפ"י שאין זה יין לחיוב מעשר מן התורה, אבל כיון שניקח בכסף מעשר, אעפ"י שאין זה יין ממש לחיוב מעשר מן התורה מטעם יין ותירוש, אבל יתחייב במעשר מדרבנן כחיוב שארי אילנות לבד מחמשת המינין שמחויבן במעשר מדרבנן, וה"נ יהיו חייב במעשר מדרבנן. ואפשר דסבר הש"ס דהא דר' יהודה מחייב במעשר הוא מדרבנן, ורבנן פטרי גם מדרבנן, וכן משמע מדברי התוס' דר' יהודה מחייב מדרבנן מהא דהקשו אע"ג דר' יהודה להחמיר איירי להתחייב במעשר, ואם הוא מדאורייתא לא שייך לחלק בין להחמיר ובין להקל. ובזה אתי שפיר הא דפריך הש"ס דלא מצי אתיא מתניתין כרבנן מדחזינן דפטרי ממעשר אפילו מדרבנן, וא"כ סברי דמיא בעלמא הוא, וא"כ קשה אמאי ניקח בכסף מעשר, ולהכי מוקי הש"ס מתניתין כר' יהודה דניקח בכסף מעשר ומחייב במעשר גם כן והיינו מדרבנן כמעשר בשארי אילנות

והנה סברת חכמים דפטרי גם מחיוב מעשר מדרבנן גם כן ע"כ דסברי דבאמת לא בא זה להיות גם בתורת פרי - כיון דלא הוי בשיעור רמא תלתא ואתא ארבעה ובשביל טעם לחודא לא הוי על זה תורת פרי גם כן, ורק דין הוא בלקיחה בכסף מעשר כיון שעכ"פ יצא מכלל מים, וזהו מריבוי הכתוב שכתב ובשכר. ונכון בזה דברי הרמב"ם בפר"ז ממעשר שני ה"ו שכתב וז"ל ומשהחמיץ נלקח כיין וכשכר, יעו"ש למה הוסיף כשכר, ומדוע לא היה די אילו אמר ביין, אבל בא להורות שאעפ"י שאינו בא לכלל יין, אבל יש לזה ריבוי שהוא כשכר. וזהו לרמז מהא דרבתה תורה מבשכר. כן נראה ביישוב הסוגיא

ובעיקר הענין בפלוגתא דר' יהודה ורבנן וביאור שיטת הרמב"ם פרט"ו מתרומות ומה שהקשו עליו חכמי לוניל מבואר בספרנו למנחות דף ק"ט דף הספר

שם, משנה כל מקום שיש מכר אין קנס. ובגמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש קנס במקום מכר. היינו אף במקום מכר יעו"ש. - והנה לפי"ז באיילונית שיש מכר יש קנס - ומזה הקשו על הרמב"ם שפסק בפר"א מהל' נו"ב דאיילונית אין לה קנס. והקשה בזה הראב"ד שם בהשגה, ודברי המגדל עוז שכתב דהרמב"ם פוסק כר' מאיר