נזר הקודש - חולין סד

דלאחר ששחט סימן אחד דעוף בודאי בחד סימן מתה ואמאי מעכב שני. ודברי רש"י תמוה כמו שתמה הרשב"א, דהלא קיי"ל דלאחר שחיטה עודה מפרכסת, ומפרכסת הרי היא כחיה, יעו"ש. אבל להרמב"ם יש לפרש דאביי פריך על המליקה הבאה לאחרי חתיכת הסימנים השתים. והיינו דהלא מעיקרא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, וגם חותך הסימנים ואח"כ מפריד הראש מן הגוף, וזהו הנקראת גם כן מליקה. כמו שנאמר ומלק והקטיר, שמזה נלמד הבדלה. ובאופן זה יצאת ג"כ ממפרכסת גם כן. ובזה פריך אביי וכי מתה עומד ומולק

וגם פירש"י יש ליישב דכיון דרש"י לשיטתו דליכא גם מצוה לכתחילה לשחוט ב' סימנים, ובסימן א' סגי, וא"כ גם מצוה דמליקה סגי בסימן אחד. ואביי היה סבר דמצות מליקה איכא בשני סימנים, היינו דהשני סימנים המה המכשירים לקרבן, וע"כ משום דבעינן דתיפוק חיותא היינו החיות אשר זה יסוד החיים של העוף, ולא סגי החיות של מפרכסת. ועל זה משני הש"ס דהסימן השני לא בא בתורת מכשיר, רק בא בתורת מבדיל

ויש לעיין בעיקר דינא דזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה דהוי נבלה, אם מיירי בנפסק גם חוט השדרה, או דגם בלא נפסק החוט ג"כ הוי נבלה מטעם הרוב בשר שעם הנפסק. והנה התוס' לקמן ל"ב ד"ה וליחשוב, וא"ת אמאי לא פריך ולחשוב דזעירי דאמר לעיל נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה. ויש לומר דאינה נבלה אלא אם כן נפסק נמי חוט השדרה. והא תני לה דבנפסק חוט השדרה לחוד אסור, יעו"ש. מבואר מדברי התוס' דדינא דזעירי מיירי גם בנפסק החוט, ורק בנפסק החוט הוי רק טריפה. אבל עם נשברה המפרקת עם רוב בשר שעמה הוי נבלה וכמתה דמיא. ותצא מזה דבנשברה מפרקת ורוב בשר, והחוט קיים דכשרה גם כן, דאל"כ אכתי תקשה הא דהקשו התוס' מדוע לא חשיב נשברה המפרקת ורוב בשר עמה דטריפה. והנה כן איתא בט"ז יו"ד סימן כ"ז תשובת אחיו מהר"י הלוי ז"ל. ולזה הסכים הפר"ח

אמנם הגאון בשו"ת שבות יעקב סימן נ' שדא נרגא בראיה זו וכתב דהתוס' לא כתבו זה דהא דזעירי מיירי בנפסק החוט רק לפי הס"ד על המקשן מדוע לא פריך מהא דזעירי, לזה הוצרכו לומר דלהכי לא פריך מזעירי משום דיש לומר דזעירי מיירי בנפסק החוט. אבל לפי המסקנא דמתרץ כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים, אבל נבלה דמטמא מחיים לא קתני, אם כן אתי שפיר דלא חשיב הא דזעירי מטעם דדינא דזעירי גם כן הוי נבלה דמטמא מחיים עכת"ד, יעו"ש

אמנם נראה מהא דאיתא לעיל דקאמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה. ואי אמרת טריפה הוי תהני ליה סכין לטהר מידי נבלה, יעו"ש. והנה אם אמרינן דדינא דזעירי מיירי בלא נפסק החוט שפיר משמעינן זעירי דבר חדש דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה אף בלא נפסק החוט הוי נבלה, והמשנה דמלק בסכין דע"כ הכוונה שעשה מליקה כדין מליקה, ורק החסרון שלא עשה בעצמו של כהן אלא בסכין. אבל כל הדברים עשה כסדר המליקה, והדין במליקה שחותך השדרה. וכן איתא לקמן כ"ח דהאי מלק בסכין היינו דתבר שדרה ומפרקת. והשדרה היינו פסיקת החוט כמו שפירש"י בזבחים ס"ה ע"ב. ולפי"ז דינא דזעירי הוא דבר חדש מה שליתא במתניתין. וע"כ דדינא דזעירי מיירי גם כן דגם נפסק החוט. אח"כ מצאתי בתבו"ש שהביא ראיה זו

אבל נראה דיש לדחות דשפיר יש לפרש הא דחותך שדרה גבי מליקה דמיירי בלא פסיקת החוט, והיינו דיצוייר זה גם בלא פסיקת החוט כמו דאיתא לקמן נ"ד דחשיב אלו כשרות וכו' נשברה השדרה ולא נפסק החוט. וביותר הכא בסוגיא בהא דרב חסדא דמיירי לפי הס"ד דגבי מליקה חותך המפרכסת עם רוב בשר. דבזה סגי גם בלא פסיקת החוט, והא דפירש"י שם בזבחים דשדרה היינו עם פסיקת החוט, זהו לפי האמת דחותך המפרקת בלא רוב בשר, דבזה בעינן פסיקת החוט. אבל הכא בסוגיא לפי הס"ד דחותך המפרקת ברוב בשר עמה סגי גם בלא פסיקת החוט. ובזה אתי שפיר הא דאמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא כיון דסבר דהמשנה מיירי בלא פסיקת החוט, וא"כ זהו דינא דזעירי. ולפי"ז אין להוכיח דדינא דזעירי מיירי בפסיקת החוט

והנה גם בהא דכתבו התוס' לעיל ד"ה כי סליק, דגרסינן רבי אמי דאי גרסינן רבי אסי הלא אמר לקמן כהבדלת עולת העוף. ובתו"ח כתב דלהגירסא רבי אסי תקשה דרבי אסי ארבי אסי. אבל אם אמרינן דדינא דזעירי מיירי בפסיקת החוט, א"כ איכא למימר דגבי מליקה מיירי בלא פסיקת החוט, דהרי לא דחוק לומר גבי מליקה דמיירי בלא פסיקת החוט. וכן משמע מהרמב"ם דמפרש גבי מליקה בלא פסיקת החוט מדלא כתב הא דפסיקת החוט. וכתב סתם חותך השדרה, ושפיר מתפרשא שדרה בלא פסיקת החוט כמו שכתבנו לעיל. - ולפי"ז כיון דמיירי במליקה בלא פסיקת החוט, להכי בעי הבדלה בשני סימנים, ודינא דזעירי אם מיירי בפסיקת החוט לא בעי חתיכת הסימנים. וא"כ שפיר יש לקיים הגירסא רבי אסי. וע"כ מוכח דדינא דזעירי מיירי גם כן בלא פסיקת החוט לשיטת התוס' הכא, וע"כ הא דכתבו לקמן דדינא דזעירי מיירי בפסיקת החוט הוא רק להס"ד וכמו שכתב השבו"י כמו שכתבנו לעיל. ולהספרים דגרסי רבי אסי ע"כ יפרשו הא דזעירי דמיירי בפסיקת החוט ג"כ. וגבי מליקה מיירי בלא פסיקת החוט, ולהכי בעי חתיכת שני הסימנים כבעולת העוף. וא"כ לפי"ז תליא דינא דזעירי אם מיירי בפסיקת החוט בשתי הגרסאות והוי ספיקא דדינא

והנה לפי המסקנא דגבי מליקה חותך המפרקת בלא רוב בשר, וא"כ לא הוי אלא טריפה ולא נבלה. וא"כ קשה הא דמלק בסכין שע"כ עשה כדין מליקה חתיכת המפרקת בלא רוב בשר, וא"כ קשה מדוע לא מהני השחיטה לטהר מידי נבלה כמו שפריך הש"ס לעיל. והנה משני הש"ס לעיל דלא הוי שחיטה, חד אמר משום דורס למ"ד מוליך ומביא במליקה פסול, וחד אמר משום חלדה. אמנם להרמב"ם דסבר מוליך ומביא במליקה כשר, וגם סבר דזה לא נקרא חלדה, דהרי לא חשיב הרמב"ם בדין חלדה באופן שבא הסכין בין פרקי העצם. וא"כ קשה להרמב"ם מדוע פסק במלק בסכין דהוי נבלה

ונראה דסבר הרמב"ם דהוי חלדה. והוא כמו שפירש"י בזבחים ס"ח דמחליד לפי שרוצה שלא יבוא לחתוך רובו של בשר נועץ ראשו של סכין ובזה נשמר שלא יחתוך רוב בשר קודם חתיכת הסימנים, והא דלא קאמר הש"ס הכא חלדה זו, משום דהכא ס"ד דגבי מליקה חותך רוב בשר גם כן. וא"כ אינו צריך לנעוץ ראשו של סכין. ולפי"ז כיון דהדין דצריך לשמור שלא יחתוך רוב בשר קודם, וא"כ בהכרח עושה חלדה בהסכין, להכי לא הוי שחיטה לטהר. כן נראה ביישוב שיטת הרמב"ם

ובזה יש לדייק הכא דכתבו התוס' להקשות לרש"י לפי מה שמפרש חלדה בזבחים, דקרי ליה מחליד, אע"ג דס"ד שחותך רוב בשר יעו"ש. וקשה הא הכא קרי ליה מחליד באופן שנכנס הסכין בין פרקי העצם, וסבר הש"ס דגם זה הוי חלדה. ורש"י בזבחים פירש לפי האמת דחותך המפרקת בלא רוב בשר, וא"כ קשה הא דהקשו התוס' לפירש"י, וצ"ע

והנה הגאון שבות יעקב מוכיח מהמשנה דלקמן נ"ד דחשיב אלו כשרות וכו' נשברה השדרה ולא נפסק החוט. ומדוע לא קתני רבותא יותר דנשברה השדרה ורוב בשר עמה דג"כ כשרה. אלא ודאי דעכ"פ בנשברה השדרה עם רוב בשר עמה טריפה ונבלה. וכתב דאשתמיטתיה להב"י בסוף סימן נ"ד, יעו"ש. - איברא דלכאורה הוא דיוק עצום, ומוכח דבנשברה המפרקת עם רוב בשר עכ"פ טרפה הוי. - ולפלא על הט"ז ודעימיה שלא דייקו מהמשנה לדין זה

ולדעתי יש לדייק גם על הסוגיא ורב חסדא שלא אמר אף אנן נמי תנינא ממשנה זו

אבל נראה דזה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דפליגי שם אם אלו טרפות דוקא או אלו כשרות דוקא. והיינו דלר'