נזר הקודש - חולין סג

מפרקתו ורוב בשר עמו מטמא באהל, וא"כ היאך כתב אח"כ הא דהותז ראשו

והנה התו"ח בד"ה כהבדלת כתב על הכס"מ שלא דק בהסוגיא מטעם שכתב הכס"מ להקשות על הרמב"ם דהלא בחתיכת הסימנים לחודיא לרבנן שנים ולר' אלעזר בר' שמעון רוב שנים. והקשה דהלא במליקה בעינן מפרקת ורוב שנים, יעו"ש. ולדעתי כוונת הכס"מ כמו שכתבנו בביאור דבריו, דכוונתו להקשות מדוע כתב הותז ראשו דמשמע לגמרי והלא בשבירת המפרקת ורוב בשר עם הסימנים סגי. והיינו כמו במליקה, ואעפ"י שהראש מחובר עדיין עם הגוף בהמיעוט בשר. וחס לומר על מרן שנטה מפשט הסוגיא, ודברי הרמב"ם צע"ג

ונראה דסברת הרמב"ם שכתב הותז הראש בא ללמדנו דר"ל דאמר הותז ממש לא פליג אזעירי דסבר נשברה מפרקת ורוב בשר עמו דהוי נבלה. וזה מוכח מדלא קאמר הש"ס ופליגא אזעירי. והיינו דר"ל בא להודיענו עוד בזה דגם בהותז הראש אנו דנין דין מת על כל הגוף. ולא אמרינן דכיון דניתז הראש דין אבמה"ח עליו. ונפק"מ בין אבמה"ח לאבר מן המת להבשר הפורש מאבמה"ח דאינו מטמא, ובשר הפורש מן המת מטמא. וכיון שהמשנה אמרה אעפ"י שמפרכסין, ע"כ הכוונה שאנו דנין לגמרי לגוף מת. על זה אמר ר"ל הותז ממש. ומכל זה אנו דנין הראש והגוף למת שלם. לומר שגם הראש הניתז מן הגוף דין ניתז עליו, והוי אבר הנפרש מן המת, ואתי שפיר דברי ר"ל גם אליבא דזעירי ג"כ והיינו דגם ר"ל סבר כזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמו דהוי דינו כמת, אבל בא להודיע לנו דגם בהותז הראש דין הראש כחלק מן המת ממש. ולא הוי רק כאבר מן החי. - איברא דר' אסי אמר רבי מני לא סבר כזעירי מדאמר כהבדלת עולת העוף, ולא סגי במפרקת ורוב בשר עמו. וכן כתבו התוס' לעיל ד"ה כי סליק רבי זעירי אשכחיה לר' אמי גרסינן ולא רבי אסי דהיינו משום דר' אסי סבר גבי הותזו ראשיהן דבעינן כהבדלת עולת העוף. אבל ר"ל מצי סבר כזעירי, ורק בא לומר דגם בהותז ממש דין גוף מת גם על הראש הנפרש, ולא דין אבר מן החי עליו. וזהו כוונת הרמב"ם שכתב מעיקרא נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה, ואח"כ כתב הותז ראשו ללמדנו דגם בהותז הראש מן הגוף לגמרי דין מת עליו, ולא דנין אותו כדין אבר הפורש מן החי

שם, רבי אמר רבי מני כהבדלת עולת העוף לרבנן. והקשה בתו"ח מדוע לא אמר כר"ל הותזו ממש. וכתב דבא לאשמעינן דאע"ג דהראש מחובר עדיין בעור הגוף כהבדלת עולת העוף לרבנן טמאין, יעו"ש. וזה תמוה דאדרבה הלא זה לא איצטריך לאשמעינן דחיבור העור לא הוי חיבור, דהרי גדולה מזו אמר זעירי דסגי בנשברה המפרקת ורוב בשר עמו אפילו אם הסימנים שלימים, וע"כ רבי אסי בא להודיע דלא סגי בשבירת מפרקת עם רוב בשר. ואדרבה יש לומר דסבר רבי אסי דבהותז ממש דאז יש לידון על הראש בדין אבמה"ח ולא סבר כר"ל דבהותז ממש דין מת עליו ממש. והא דאמר רבי ירמיה לרבי אסי כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פליגיתו, היינו דסברי דע"כ ר"ל מודה דבהבדלת עולת העוף לרבנן נחשב כמת, או דסבר דסגי גם בהבדלה כראבר"ש, היינו ע"כ לשיטתם דלא סברי דבשבירת המפרקת ורוב בשר נחשב כמת, ודעתם דגם ר"ל סובר כן. אבל זה שאמר ר"ל הותזו ממש, שתים יש בזה. א' שהוא נחשב כמת וגם דין מת עליו. ור' אסי מפרש דברי ר"ל שאעפ"י שאמר הותזו ממש ע"כ כוונתו או כהבדלת עולת העוף לרבנן שגם זה נקרא הותז ממש. אבל כל זה לשיטתם דלא סברי להא דזעירי, אבל אם אמרינן דר"ל סבר להא דזעירי, וסתמא דש"ס סבר כן דר"ל סבר להא דזעירי. וא"כ מדוע אמר הותזו ממש, להכי ע"כ הכוונה דבא לומר דגם בהותז ממש דין מת עליו. ולא הוי כאבר הפורש מן החי, אלא הרי הוא פורש מן המת, מפני שדין מת עליו לגמרי. וזהו שיטת הרמב"ם כמו שכתבנו לעיל. כן נראה בביאור הסוגיא ושיטת הרמב"ם בס"ד

והנה לזעירי דסבר דמפרקת ורוב בשר סגי להיות נבלה, א"כ קשה מדוע שנה התנא הותזו ראשיהן דמשמע דבעינן גם הסימנים, ולפירש"י דמפרש דהמשנה איירי בשרצים אתי שפיר. דאפשר דשאני שרצים מבהמה חיה ועוף. וגם שאני מאדם. אבל לפירוש התוס' דמיירי בבהמה ועוף קשה. והרשב"א כתב דזעירי ושמואל יפרשו הותזו ראשיהן דהיינו מפרקת ודוב בשר. ואעפ"י שהסימנים שלימין יעו"ש. אמנם לפי מה שפירשנו יש לומר דמפרשי זעירי ושמואל כר"ל דאמר הותזו ממש, ולאשמעינן דבהתזה הוי כדין פורש מן המת וכמו שכתבנו לעיל

והנה בדבר המליקה הנה מבואר הכא בברייתא כיצד מולקין חטאה"ע חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה. (ביאור הדברים דביונים הסימנים מונחים בהצדדים, ולהכי גם כשחותך בלא רוב בשר של המפרקת גם כן מגיע להסימנים) הגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. (ופירש"י דהרוב בשר לאחר מליקת הסימן) ובעולה שנים או רוב שנים. והנה מבואר דבחטאת העוף שאמרה תורה ולא יבדיל הכוונה שלא יבדיל בסימן השני. ובסימן אחד מקיים המליקה, ובסימן שני שמניח אותו שלם, מקיים ולא יבדיל. ובעולת העוף שילפינן הבדלה מומלק והקטיר מקיים בזה שמולק השני סימנים

והנה הרמב"ם כתב בפר"ז ממעה"ק ה"ו חטאה"ע כיצד נעשית וכו' ויורד בצפרנו עד שיחתוך הסימנים או רוב אחד מהן ואינו מבדיל הראש מן הגוף יעו"ש. משמע דבזה דבחתיכת סימנין השנים לא נקרא הבדלה, ולא נקרא הבדלה רק כשמבדיל הראש מן הגוף. וקשה כיון דכשר גם בסימן אחד א"כ כל מה שחותך טפי הרי זה בכלל ולא יבדיל. וכן פירש"י דבחטה"ע טפי מסימן אחד הוי הבדלה ועובר על הלאו דלא יבדיל. ועי' ביש"ש סימן מ"ב שהרבה לתמוה על הרמב"ם בזה. וגם הלח"מ הקשה בזה

ונראה דרש"י והרמב"ם אזלי לשיטתייהו בדבר שחיטת העוף, והוא דשיטת רש"י דעוף הכשרו בסימן אחד. ואפילו מצוה לכתחילה ליכא לשחוט שני סימנים כמו שכתב הב"י בסימן כ"א, והמרדכי כתב שכן דעת הרבינו ברוך עכ"ל. וא"כ גם במליקה ליכא מצוה רק בסימן אחד, וממילא איכא בסימן השני ולא יבדיל. וע"כ גם בעולת העוף דבעינן שני סימנים לא הוי מטעם הכשר מליקה דע"כ כיון דלא הוי בהכשר שחיטה, הנה כן לא הוי זה בהכשר מליקה גם כן. - אמנם כיון דליתא בעולת העוף בלא יבדיל טוב יותר שיחתוך השני סימנים. ואפשר שיש בזה ג"כ משום הבדלה. כמו שמבדילין הראש מן הגוף מהא דומלק והקטיר. אבל הרמב"ם סבר דבעוף בעינן שני סימנים לכתחילה מטעם המצוה, כמו שכתב בפר"א משחיטה. וכן דעת הרא"ש והרשב"א הובא שם בב"י והסכים להם הב"י. יעו"ש. ולפי"ז במליקה גם כן איכא מצוה זו כמו לגבי שחיטה שיחתוך השני סימנים. דע"כ אין לומר דהסימן השני איתא בלא יבדיל, כיון שאיכא מצוה דלכתחילה שיחתוך שניהם, וממילא ע"כ הא דאמרה תורה ולא יבדיל קאי על הבדלת הראש מהגוף. והא דאמרו ואינו מבדיל בסימן אחד, דמשמע מזה דאם יבדיל הסימן השני נקרא הבדלה. אפשר לומר דקאי זה לענין דיעבד דאם חתך רק סימן אחד דבדיעבד כשר כמו גבי שחיטה. עתה אם יחתוך סימן השני הרי בא בזה לעשות הבדלה ואסור. אבל הרמב"ם דנקט סדר המליקה בחטה"ע בלכתחלה כתב דהלא יבדיל האמור בחטה"ע קאי העיקר על הבדלת הראש מן הגוף נמצא דרש"י והרמב"ם לשיטתייהו אזלי

והנה לפי"ז הא דכתב הרמב"ם בעולת העוף וצריך לחתוך שני הסימנים הנה בסימן השני יש בזה שתי מצות, אחת משום מצות מליקה שהוא לכתחילה כמו בשחיטה. ועוד משום הבדלה דכמו שצריך להבדיל הראש מן הגוף, הנה כמו כן צריך להבדיל בחתיכת הסימנים

ולפי"ז בהא דאיתא לעיל דפריך אביי ותקשי לך בעולת העוף דבעיא שני סימנים וכי מתה עומד ומולק. ופירש"י