נזר הקודש - חולין סא

עיקור סימנים, שאינו נוגע בעצם השחיטה והמליקה אשר על ידי זה נעשה ההכשר, ורק מקרה הוא שנעשה שינוי בהסימנים

ומסקנא אמר רב פפא למעוטי ראשו וכו' דהיינו דבא שמואל ללמדנו דיש דין הגרמה במליקה כמו בשחיטה, וזהו בדבר המקום ממש, דבעינן במליקה אותו מקום הראוי לשחיטה

ויש לעיין אם הכוונה כמו בשחיטה דהיינו משיפוי כובע דהיינו בשיפוי ראשו בהסימנים, או אפילו באופן דלא נגע בסימנים כלל עד דמטא למול עורף מ"מ פסול הואיל דמול העורף עצמו גם כן במצות מליקה כמו הסימנים, ויש בזה גם כן משום הגרמה. וברש"ש הסתפק בזה

והנה מלשון הרמב"ן משמע דרק בהסימנים שייך הגרמה, והוא שכתב שכדרך שאמרו בבהמה כך אמרו בעוף דמשפוי ולמעלה שחיטתו פסולה וקמ"ל שמואל דאף מליקתו פסולה, יעו"ש. משמע דרק במקום הזה הוי הגרמה ולא במקום אחר

והנה לפי"ז לאחר שחידש רב פפא דדינא דשמואל בא ללמד דהגרמה פוסלת במליקה, והיינו באותו מקום שנוהג בשחיטה. הנה לפי"ז איכא חידוש דין גם במה שאמר בהדיא כל הכשר בשחיטה כנגדו בעוף כשר למליקה, היינו דבא להורות המקום ולמעט הגרמה בהמיעוט גרמה שלא בהסימנים אלא בהבשר שהוא ממול עורף

אמנם יש לעיין בהא דאיתא לקמן בסוגיא ע"ב דאמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף לא אמרן אלא במליקה, אבל בשחיטה יש עיקור. ופריך והא אמר ר' ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה, הא פסול פסול. וקשה הא לפי האוקימתא דרב פפא לעיל דהא דפסול פסול מיירי לענין הגרמה. והרשב"א הקשה בזה ומתרץ דכיון דאמר כל ע"כ מליקה ושחיטה שוין לגמרי, גם לענין עיקור סימנים, יעו"ש. והביאור בזה בשלמא לעיל דהוי סברינן דגם בשחיטה אין עיקור סימנים בעוף אתי שפיר אוקימתא דהגרמה מטעם דבשניהם דיניהם שוה בין להגרמה ובין לעיקור סימנים, אבל לרבין בר קיסא דלענין עיקור סימנים אינה שחיטה למליקה, לא שייך בזה הא דאמר שמואל כל

אבל יש לעיין הא כל עיקר הא דדייקינן הא פסול פסול זהו מטעם כמו שפירש"י דכל עיקר דינא דשמואל הוא בעבור הדיוק משום דבזה שאמר כל הכשר בשחיטה וכו' ליכא חידושא. אבל לפי אוקימתא דרב פפא איכא חידושא גם בזה שאמר כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה לומר שלא לפסול מטעם הגרמה יותר מזה שנוהג בשחיטה, וא"כ מאי פריך הכא הש"ס לרבין בר קיסי הלא איכא לפרש דינא דשמואל להגרמה, וחידוש דין איכא בדברי שמואל בעצמו. אבל אם אמרינן דלאחר שחידש רב פפא דשמואל בא למעט הגרמה במליקה היינו אפילו במקום דלא שייך בעוף, וא"כ אין לומר דשמואל בא להורות מקום הגרמה במליקה כמו גבי שחיטה כיון דגבי מליקה יש הגרמה גם במקום דלא שייך הגרמה בשחיטה. - ולפי"ז לכאורה מוכח דבמליקה שייך הגרמה גם בהבשר שבמול עורף. אבל יש לדחות ולומר דכיון דכל עיקר האי חידושא דהגרמה למדנו מהדיוק דפסול פסול ואם לא נאמר דכל עיקר חידושא דשמואל בהדיוק אין אנו יודעין עצם הדין דהגרמה פוסלת במליקה. וכיון שכן בראשונה יש לנו לאוקמיה שיהיו שווין שחיטה ומליקה לפסול בכל מילי. וממילא למדנו שיש חידוש דין גם בדבריו שאמר כל הכשר בשחיטה. ואין לומר לסמן מקום הגרמה טרם החידוש עצם דין הגרמה שפוסלת במליקה, אבל יש לומר גם לאדיך גיסא דדין הגרמה במליקה כמו גבי שחיטה, ואינו דומה לשארי הלכות שחיטה כיון שאינו במקום השחיטה. ומצד הסברא יש לדון דע"כ למ"ד דהגרים שליש ושחט שני שלישים בשחיטה פסול, כמו כן גם במליקה פסול. וחידוש דין איכא במליקה דאין פוסל בו הגרמה יותר מלגבי שחיטה, משום דבזה יש מקום לומר דכיון דשייך מליקה גם מלבד הסימנים. ויש לטעות ולומר דישנו לדין הגרמה גם במול עורף ולמעלה. על זה משמיע שמואל דכל הכשר בשחיטה דהיינו אותו מקום דישנו בשחיטה ישנו במליקה, והיינו רק בסימנים. וא"כ מוכח דישנו להגרמה גם מבלעדי הסימנים, מדחזינן דלא משני הש"ס הכי אלא אמר ופליגא. כן נראה לכאורה, וצ"ע

תוס' ד"ה אילימא וכו' לפירוש הקונטרס דבעיקור סימנים הוי טרפה, תימה אמאי איצטרך לאשמעינן דכי היכי דעיקור פסול בשחיטה פסול נמי במליקה. מנין לנו להכשיר במליקה יותם מבשחיטה. והלא מלק ונמצא טרפה פסול לכו"ע, יעו"ש. והביאור בדבריהם דכיון דעיקור סימנים טרפה, ע"כ פשיטא דכמו ששארי טריפות פוסל ולא מהני מליקה לאכשורי טריפה, א"כ גם טריפות בסימנים לא מהני מליקה לאכשורי

והנה לפי מה שפירשנו לעיל דיש לפרש דינא דשמואל דבא לומר דלא מהני בעיקור סימנים במליקה לטהר מידי נבלה, לומר דכיון שנעקרו הסימנים שוב לא מהני המליקה לטהרה מידי נבלה, וזהו דבמליקה הדין כמו בשחיטה דלא מהני השחיטה בנעקרו הסימנים מטעם דלאו שחיטה היא, משום דבעינן לטהר מידי נבלה באופן שהסימנים ראוים לשחיטה. וזהו כשהסימנים במקומן. והנה כמו כן במליקה שאני טריפותן שבסימנים דשוב לא מהני לטהר מידי נבלה. כיון דאיתרע מקום המליקה, וכמו שבאיתרע מקום השחיטה כן הדין בשאיתרע מקום המליקה. ועיקר חידושא דשמואל ללמדנו דבטרפות בסימנים לא מהני לטהר מידי נבלה, כיון שאיתרע המטהר. ואח"כ מצאתי בספר מגיני שלמה שמתרץ כן פירש"י

והנה לפי"ז עיקר חידושא דשמואל דעיקור הסימנים נקרא פסול בשחיטה והוי נבלה. ולפי"ז כשפריך הש"ס והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף ג"כ הכוונה שאין זה פסול דשחיטה אבל טריפה הוי, והרי זה כמו דתנא לוי לקמן נ"ו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף, והיינו לפירש"י דעיקור סימנים טריפה הוי

ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' לפירש"י מהא דרמי בר קיסי דאמר לא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים לעוף אלא במליקה ולא בשחיטה. ואם עיקור סימנים טריפה מ"ש עיקור משארי טריפות יעו"ש. ולפירש"י ע"כ עיקור סימנים טריפה הוי בין בשחיטה בין במליקה, ורק לטהר מידי נבלה יובדל שחיטה ממליקה. והיינו דשאני עיקור במליקה, כיון דעצם המליקה עצמה שדורס בידים דהוי זה עיקור בשחיטה, ובמליקה הרי זה הכשר ממש. להכי מהני מליקה לטהר מידי טריפות דעיקור גם כן

והנה גם מה שהקשו התוס' דלקמן קאמר הש"ס אלא למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה וכו', ולפירש"י היאך תלוי זה בזה כיון שעכ"פ טריפה הוי יעו"ש. אבל לפירש"י דכל עיקר הא דאין עיקור סימנים בעוף הוא רק לומר שלא הוי פסול בשחיטה, ונפק"מ שמטהר מידי נבלה, אתי שפיר גם בזה דאם אמרינן אין שחיטה לעוף מן התורה אלא בעינן נחירה בסימנים גרידא, להכי לא הוי עיקור פסול בשחיטה, וממילא הנחירה מטהרת מידי נבלה גם כן. אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ובעינן שחיטה בסימנים, ממילא איתרע מקום השחיטה, ולא מהני לטהר מידי נבלה. כן נראה בביאור שיטת רש"י. ותצא מזה חידוש דין לרש"י דגם למסקנא לרבא בר קיסי דמפרש דלא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף אלא במליקה הכוונה שאין זה הכשר למליקה להיות כשר לקרבן, כיון דלרש"י עכ"פ טריפה הוי. והא דאין עיקור סימנים במליקה היינו דהמליקה מטהרת מידי נבלה. אבל עכ"פ המליקה פסולה לקרבן, מטעם דטריפה הוי. - ולפי"ז יש נפק"מ רבתי לדינא במליקה דלשיטת התוס' עיקור סימנים במליקה הוי קרבן כשר, ולרש"י פסול

והנה הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק הכ"ג כתב דאם נעקרו הסימנים במליקה כשר, וזהו דלא כשיטת רש"י. אבל יש לומר