נזר הקודש - חולין ס

דהרי זה טריפות גם במליקה. אבל לפי המסקנא דעיקור סימנים הוי פסול בשחיטה כשנעשה העיקור בשחיטה, ממילא במליקה הרי"ז בעבודת המליקה. והיינו דכמו דבשחיטה קרינן לזה פסול במעשה השחיטה לפסול, הנה מטעם זה במליקה קרינן לזה שהוא מעשה מליקה וכשר. וזהו לפי המסקנא הביאור ברמי בר יחזקאל שאמר אין עיקור סימנים בעוף במליקה וזהו פסקו של הרמב"ם דאם נעקרו הסימנים במליקה הוי מליקה מעליא

גמ' אמר ר' ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדן בעורף כשר במליקה, הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי וכו' אמר רב פפא למעוטי ראשו וכו' כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים ואזיל עד דמטא תתאי וכדרב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה. ולכאורה קשה מדוע לא הביא הרמב"ם להאי דינא במליקה. וע"כ צריך לומר דכיון דהרמב"ם סבר גבי שחיטה הגרים שליש ושחט שני שלישים השחיטה כשרה כמו שכתב בפר"ג משחיטה הי"ב יעו"ש. ממילא כיון דהאי דינא דשמואל תליא דין דמליקה בדין שחיטה כמו שמסיק רב פפא. וכיון דהרמב"ם סבר דבשחיטה כשר הגרמה דשליש הראשון א"כ כשר גם במליקה. - אבל יש לעיין מדוע לא כתב הרמב"ם במליקה שזה כשר. ודוחק לומר כיון שלא נזכר זה בפירוש בסוגיא להכי לא כתב זה, וסמך על המובן דכיון דכשר בשחיטה כשר גם במליקה. ואפשר לומר דכיון דבנעקרו הסימנים בשעה שעוסק במליקה, שוב אין מקום לומר דהגרמה במיעוט קמא מביא פסול, וכיון שפסק דנעקרו הסימנים כשר במליקה מובן ממילא דהגדמה במיעוט קמא אינו פוסל

והנה בעיקר הענין הא דפליגי אמוראי בהגרים שליש ושחט שני שלישים דמר סבר פסולה, ומר סבר כשרה, וכן בזה דפליגי בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דמר סבר פסולה ומר סבר כשרה, יש לעיין מה טעמייהו בזה. ובאיזה סברא פליגי. ולא ראיתי להמפרשים בביאור הענין

ונראה דפליגי בענין הגרמה מה היא. והיינו אם היא ענין פסול. והיינו דזה שנשחט שלא במקום הראוי הרי זה נקובה בעלמא כמו נקובת קוץ. או"ד שבאמת כיון דנעשה כדרך שחיטה גם היא שחיטה נקראת, אלא שאינה עושה פעולת ההיתר מה שהשחיטה עושה. ובזה פליגי אמוראי דמאן דפסל מיעוט קמא דקנה כשעשה הגרמה סברי דהרי זה כפסוקת הגרגרת, וממילא כששחט אח"כ שליש הרי זה נחשב כנפסק רובא דהגרגרת. ואעפ"י דהשליש השני נעשה בשחיטה. אבל כיון דנפיק חיותא שלא במקום שחיטה פסולה. ומאן דמכשיר סבר דהגדמה ג"כ תורת שחיטה עליה אלא שחסר בזה כח המתיר, ולהכי כששחט אח"כ השליש השני הנה השליש הזה יש לו כח מתיר, וכשרה. ובזה אתי שפיר גם במליקה דמאן דסבר דהגרמה תורת פסול עליה ממילא אין זה בכלל המליקה, ופסולה. אבל מאן דסבר דהגרמה תורת שחיטה עליה, ממילא גם במליקה תורת מליקה עליה. והגמר המליקה תורת מתיר עליו, והוי מליקה מעליא

והנה לכאורה קשה לפי מה שמבואר בזבחים ס"ה דשהייה פוסלת במליקה, והיינו דשאני שהייה מדרסה וחלדה, ורק בשהייה בסימן שני בעולת העוף פליגי שם. אבל עצם שהייה פוסלת במליקה. וא"כ קשה הא דקאמר הש"ס מה בא למעט הא דפסול בשחיטה פסול במליקה הלא איכא למימר דשמואל מלמדנו על דין שהייה במליקה. - והנה ראיתי אח"כ בחדושי הר"ן מביא בשם הרא"ה דשהייה פוסלת במליקה, מטעם כיון שהשהייה מפסקת ומחלקת. כי קא מלק טריפה קא מלק, והרי זה כאילו נטרפה מעיקרא, יעו"ש. ולפלא שלא הביא הסוגיא דזבחים שמבואר להדיא דשהייה פוסלת במליקה. וכתב דלא איצטריך ליה לאשמעינן דכיון דמלק חציו של סימן ואיטרפא לה, יעו"ש. וע"כ כוונתו לתרץ מה שקשה מדוע לא קאמר הש"ס דשמואל בא לאשמעינן בדין שהייה דפוסלת בשחיטה ופוסלת גם במליקה. והיינו דזה פשוט בסברא, ולהכי קאמר הש"ס דבא לאשמעינן דין הגרמה במיעוט קמא שזהו יותר חידוש

והנה כתב שם הר"ן שחלדה הפוסלת בשחיטה אינה פוסלת במליקה. אמנם הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק הכ"ז לא כתב רק דרסה שכשר במליקה, ולא כתב דחלדה כשר. ואם סבר דחלדה פסול, א"כ תקשה מדוע לא קאמר הש"ס הא דפסול בשחיטה פסול במליקה היינו חלדה, גם לא כתב הרמב"ם היאך הדין בשהייה במליקה, וצ"ע

והנה מה דפשיטא ליה להר"ן דשהייה פוסלת במליקה, הנה הרשב"א כתב בזה דגם שהייה כשר במליקה, והוא דכתב בהא דאמר ר"פ למעוטי ראשו ולענין הגרמה כתב והא דאפישטא ליה בשחיטה מבמליקה, משום דשאר הלכות שחיטה אינן נוהגות במליקה דהיינו שהייה דרסה חלדה שפוסלין בשחיטה ואינן פוסלין במליקה. וטעמא דהגרמה שפסולה אפילו במליקה משום דמול ערפו אמר רחמנא וקמ"ל שמואל דכי היכי דבשחיטה התחלת מקום שאינו ראוי פוסל אע"ג דעביד לבסוף רובא דשחיטה, ה"נ במליקה דפסול, עכ"ל. הרי מבואר דסבר דגם במליקה שהייה אינה פוסלת. ולכאורה קשה מהא דזבחים ס"ה דמשמע שנוהג שהייה במליקה ורק בסימן שני בעולת העוף פליגי. אבל אפשר דרק בשהייה דבין סימן לסימן יש שהייה אבל בהמליקה בעצמה אין שהייה. ולשיטת הרשב"א אתי שפיר דלא קאמר הש"ס הא דפסול בשחיטה פסול במליקה היינו שהייה מטעם דסבר דשהייה אינה פוסלת במליקה

והנה יוצא מזה דפליגי הרשב"א והר"ן אם שהייה פוסלת במליקה. דדעת הרשב"א דשהייה אינה פוסלת, ודעת הר"ן דשהייה פוסלת במליקה. וכן יש לדייק מדברי הרמב"ן דכתב בהא דר' ירמיה אמר שמואל דאמר כל הכשר בשחיטה כשר במליקה, כך פירש"י ז"ל דלאו בהלכות שחיטה איירי, דא"כ איכא טובא כל הלכות מליקה לאו בהלכות שחיטה נינהו בתלוש ומחובר ומוליך וקוצץ, אלא בהכשר מקום מיירי עכת"ד יעו"ש. הרי דלא חשיב הא דשהייה, וא"כ משמע דרש"י והרמב"ן סברי כהר"ן בזה דשהייה פוסלת גם במליקה, והא דלא קאמר הש"ס הא דפסול ופסול דהכוונה הא דשהייה. הנה הר"ן מתרץ מטעם דלא איצטריך כמו שכתבנו לעיל. אבל יש לומר דכיון דכל עיקר דינא דשמואל אודות מקום המליקה, וא"כ אין לומר דבא להורות בדבר השהייה שאינה בשאלת המקום. וסברת הרמב"ן והר"ן דלא שייך לדון אודות שהייה מטעם דסברי דזה אינו מטעם הלכות שחיטה, וסברי דלא בעינן לזה הלכה משום דכיון דאתחיל בשחיטה ופסק הרי זה טריפה או נבלה. וכיון שנטרפה שוב אין לה היתר, ועיקר ההלכה בשהייה הוא רק על השיעור, וממילא אין לחלק בין שחיטה למליקה בזה, אבל הרשב"א סבר דשהייה היא גם כן מהלכה מהלכות שחיטה, וכיון דמליקה הוי היפך מהלכות שחיטה, להכי הוי גם שהייה כשר במליקה

, והנה בעיקר הסברא הא דפירשו רש"י והרמב"ן דכל עיקר דינא דשמואל אודות המקום. קשה טובא בהא דקאמר הש"ס הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי אילימא למעוטי עיקור סימנים, וקשה הא עיקור סימנים הוי מהלכות שחיטה, ואין בזה שאלת המקום, אלא היא דין מהלכות שחיטה. והנה לשיטת הבה"ג דשמוטה לא הוי טרפה אלא שנאמרה בזה ההלכה שאין שחיטה מועלת בו, אפשר לומר דהרי זה כשאלת המקום. אבל לפירש"י שהוא מטעם טריפות בסימנים א"כ הרי זה דין מדיני שחיטה שהוא בהסימנים עצמן, א"כ הרי זה כשארי הלכות שחיטה, וכיון דבמליקה ליתא להלכות שחיטה, וא"כ אין מקום לומר דשמואל בא למעט עיקור סימנים

וע"כ צריך לומר דהכוונה ברש"י וברמב"ן דשמואל לא בא להורות בדבר עצם פעולת השחיטה והמליקה, היינו בדבר עצם הפעולה דע"כ פעולתן שונות, רק בא ללמדנו בהדברים שהם אינם בפעולת העובד, ויש בזה שינוי המקומות. ויש בזה ג"כ השינוי בהדבר שבו נעשה שינוי בהפעולה. וזהו