נזר הקודש - חולין נט

הצדדין מיירי אפילו בדלא אהדר הסימנים ומ"מ כשר לכתחילה. והנה הר"ן הקשה לפירש"י דבלא"ה משמע דעיקר מצות שחיטה לכתחילה באמצע הצואר. וכן דעת הרמב"ם

דף כ', אמר רבה בר בר חנה לא למעוטי שן וצפורן, דכשר במליקה ופסול בשחיטה. ופריך שן וצפורן בהדיא קתני להו. ופירש"י שני פירושים לחד פירוש קאי אמחובר הא דשן ולאידך פירושא קאי אתלושה. והש"ס דפריך שן וצפורן בהדיא קתני להו אם מיירי במחוברין הוי הא דתנן לעיל ט"ו חוץ מן המגירה והשינים. ולפירוש השני דהכוונה בתלושים ולומר דפסול במליקה הקשה רש"י דלא שייך לומר תנינא כיון דלא איתמר במשנה. והקשו בתוס' דהלא תנן במשנה מלק בסכין מטמא בגדים אביה"ב. - ונראה דשאני סכין שהוא כלי, ודרך שחיטה הוא אמנם לשינים דלאו כלי הוא, והיינו דמה שהוא דרך שחיטה פוסל במליקה. אבל שן תלוש דלאו דרך שחיטה לשחוט בו. וביותר בקדשים דבעינן כלי, ורק חסר בזה הא דבעינן בעצמו של כהן. זה לא תנן במשנה. אבל יש לומר דזה תליא אם מוליך ומביא כשר במליקה, דלבני ר' חייא דסברי מוליך ומביא פסול במליקה מפני שהוא דרך שחיטה כמו"ש הרמב"ן. הנה גם במליקה בסכין שהוא כלי בקדשים הוי זה עצמו דרך שחיטה. ואין מזה ראיה לשן תלושה כיון שפסול הוא בקדשים לשחיטה ואין זה דרך שחיטה בקדשים

תוס' שם הקשו וא"ת ולפירושו דמיירי במחובר היאך כשר שן למליקה הא בעי ימין. וי"ל דלא נקט שן שיהא שן כשרה למליקה, אלא כלומר דלא מיפסל מטעם מחובר כמו בשחיטה, יעו"ש. וקשה הא עכ"פ לא שייך לומר כשר במליקה כיון שבאמת פסול. ונראה כוונתם דכיון דלא מיפסל מטעם מחובר לא הוי כמו מלק בסכין דמטמא טומאת נבלות, ולא הוי דינו כמו מלק בשמאל דלא מטמא טומאת נבלות משום דהוי פסולו בקודש כדתנן בזבחים ס"ח. וגם אם עלה לא ירד. ומה שכתבו תוס' ועוד יש לומר דשמאל גרע משן גם כן כוונתם לא להכשיר שן למליקה אלא גם אם אמרינן דמליקה בשמאל מטמא טומאת נבלות, והיינו לר' יהודה וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה אמר רב יעו"ש. לזה כתבו התוס' הכא דשן עדיף, והיינו דלכו"ע אינו מטמא טומאת נבלות. וגם אם עלה לא ירד. ולזה שפיר שייך לומר בשן פסול בשחיטה מטעם מחובר, דלא הוי שחיטה כלל והוי נבלה, וכשר במליקה. כן נראה ביאור דברי התוס'

גמ', אלא אמר ר' ירמיה למעוטי מוליך ומביא הניחא למ"ד מוליך ומביא במליקה פסול אלא למ"ד כשר מאי איכא למימר. ומשני בני ר' חייא סברי מוליך ומביא במליקה פסול. ויש לעיין לדידן דקיי"ל מוליך ומביא במליקה כשר כמו שכתב הרמב"ם בפר"ו ממעשה הקרבנות הכ"ג. ותקשה מאי קא ממעט התנא ע"כ צריך לומר דממעט מחזיר סימנים לאחורי העורף, וא"כ קשה מדוע לא כתב הרמב"ם להאי דינא, וצ"ע

גמ', אילימא למעוטי עיקור סימנים והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף. - והנה תמוה טובא הלא לפירש"י עיקור סימנים והיינו שמוטת הסימנים טריפה הוי, וא"כ היאך אמר דאין עיקור סימנים, והנה בתוס' הקשו בזה. והיינו דאפילו אם אין שחיטה לעוף מן התורה אבל ע"כ טריפות בסימנים איכא יעו"ש. ונראה דהא דאמר הש"ס תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים היינו באופן שעשה זה דרך נחירת הסימנים, והיינו אם אין שחיטה לעוף מן התורה אבל נחירה בסימנים בעי כמו שכתבו התוס' וכן פירש"י לקמן. ואם עשה נחירה בעיקור הסימנים הרי זה נחירה מעליא. וזהו גם כן הא דקאמר רבינא לקמן דהא דרמי בר יחזקאל לא הוי במליקה אבל בשחיטה פסולה. והיינו אם בעי עוף שחיטה מן התורה. ע"כ עיקור סימנים לאו שחיטה הוי אלא טריפה הוי, ורק למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא נחירה בעינן. אז הוי העיקור סימנים בתורת נחירה. וע"כ הא דפירש"י דעיקור סימנים טריפה זהו בבהמה, וגם בעוף לדידן דקיי"ל יש שחיטה לעוף מן התורה. אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא נחירה הוי העיקור סימנים נחירה. - ואפשר לומר דבעינן שתהי' העיקור בתורת נחירה, אבל אם נעשה העיקור בלא מטרת נחירה דאז גם בעוף טריפה הוי. והוי לפירש"י הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף היינו כשבא בתורת נחירה בכוונה להיות בא בתורת מתיר, וזהו שיטת רש"י. ומיושב הא דהקשו התוס'. ומסקנא גם כן דבשחיטה יש עיקור סימנים ולא במליקה. והיינו דהעיקור הוי ג"כ במצות מליקה, ובזה גם כן מיושב הא דהקשו התוס' דלרש"י דעיקור סימנים טריפה הוי א"כ מנין לנו לומר להכשיר עיקור סימנים במליקה יותר מבשחיטה, והלא מלק ונמצא טריפה פסול לכו"ע יעו"ש. אמנם לפי מה שכתבנו שאני מליקה מפני דגם העיקור סימנים שנעשה בשעה שהוא מולק גם זה בכלל מליקה הוא

והנה הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק הכ"ג כתב במליקה ואם נעקרו הסימנים אינו חושש יעו"ש. וע"כ הביאור דכיון דנעשה כן בשעת מליקה הרי זה ג"כ במליקה תחשב. חזינן מזה דמפרש הרמב"ם הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף דהיינו במליקה הכוונה בשעת מליקה דלא לחשוש לעיקור סימנים

והנה לפי זה לשיטת הרמב"ם מצינו עוד אופן הכשר במליקה ופסול לשחיטה. והיינו העיקור סימנים בשעת שחיטה דבשחיטה פסול, ובמליקה כשר. - ולפי"ז יש לפרש דר' ינאי כשר במליקה ופסול בשחיטה הא דעיקור סימנים. ולא בעינן לאוקמיה בחזרת סימנים לאחורי העורף. והחידוש ברישא כשר בשחיטה ופסול במליקה כמו שכתבנו. וכתבנו לתמוה על הרמב"ם דסבר מוליך ומביא במליקה כשר, ע"כ צריך למעט חזרת סימנים לאחורי העורף. והרמב"ם לא הביא זה, וכמו שכתבנו לעיל. - אבל לפי המבואר שפיר יש לפרש דהברייתא באה ללמדנו לענין עיקור. והחידוש בסיפא פסול בשחיטה כשר במליקה, וממילא חזרת סימנים לאחורי העורף כשר בין בשחיטה ובין במליקה וכמו שכתבנו לעיל דחזרת סימנים לאחורי העורף נכלל בשחיטה בהא דשוחט מן הצדדין. וחזרת סימנים לאחורי העורף בשניהם כשר. והסוגיא לעיל לא נחית לעיקור סימנים משום דמיירי קודם שהביא הש"ס הא דרמי בר יחזקאל. וגם קודם שמחלק רבינא בין מליקה לשחיטה. אבל לפי המסקנא שפיר מתפרשא הברייתא כמוש"נ

והנה בחדושי הר"ן כתב בהא דאין עיקור סימנים בעוף, טעמא דמכשרינן ביה עיקור טפי משאר דברים הפוסלין בשחיטה משום דעיקור לאו מהלכות שחיטה ממש הוא דתרי גווני עיקור איכא חד שנעקרו הסימנים שלא בשעת שחיטה, או שנעקרו בסכין דרך שחיטתן, אבל שהייה דרסה חלדה הגרמה דבשעת שחיטה נינהו מקריין הלכות שחיטה ופסלי בעופות כיון שטעונין שחיטה. מיהו קיי"ל דבשחיטה יש עיקור וכמו שכתב רש"י ז"ל עכ"ל. - ויש להבין מה זה טעם לומר דאין עיקור סימנים בעוף מטעם כיון שיש עיקור סימנים גם בלעדי שחיטה דאטו בשביל זה יש עדיפות דלא לפסול עיקור סימנים בשחיטה. ועוד הלא רמי בר יחזקאל סתם אמר אין עיקור סימנים בעוף

לכן נראה דהר"ן ג"כ מפרש דהא דרמי בר יחזקאל דוקא בשחיטה מיירי לומר דאין עיקור סימנים פסול בשחיטה, אבל טריפה הוי וכשיטת רש"י. - אמנם גם כשנעשה העיקור בשחיטה אין זה פסול בשחיטה כשהייה חלדה דרסה והגרמה דהני הוי פסול בשחיטה ודינם להיות נבלה ומטמא טומאת נבלה. אלא הדין בזה שלא הוי אלא טרפה כאילו נעשה מקודם, ועל זה כתב הר"ן הטעם כיון דנעשה עיקור סימנים גם קודם שחיטה, להכי גם כשנעשה העיקור בשחיטה עצמה גם כן לא נקרא זה פסול בשחיטה להיות בזה נבלה, ולא הוי אלא טריפה, וזהו דינו של רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף היינו שדין עיקור האמור בדין שחיטה לא נאמרה בעוף לומר שהוא פסול דשחיטה אלא הוי רק טריפה גרידא. - ולפי"ז אפשר