נזר הקודש - חולין נח

אביי מדתנן סתם משנה רובו של אחד כמוהו, דע"כ הוי זה אליבא דכולי עלמא

תוס' ד"ה דילמא וכו'. תימה דלא משני רובו של אחד היינו ושט, ומאי אחד מיוחד שבסימנים כרב אדא בר אהבה דלקמן בפר"ב יעו"ש. וקשה היאך נפרש אוושט והא תנן רוב שנים בבהמה, ובחדושי רעק"א כתב בתמיה על התוס' וז"ל לא זכיתי להבין דברי התוס' הקדושים דהא להדיא קתני במתניתין רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. הרי דאף בקנה רובא ככולה וצע"ג עכ"ל. והנה לכאורה יש לומר דהא דתנן רוב שנים בבהמה אין מזה הוכחה דאמרינן בהו השנים רובו ככולו, הלא אפשר לפרש דבהם הוי רוב שנים הכשר שחיטה, אבל הא דשנה התנא ורובו של אחד כמוהו לומר דהוי רובו ככולו זה קאי רק על הוושט, וגם מדויק לשון התנא דשנה רובו של אחד דהיינו אחד המיוחד. וזה הוי גם אליבא דרבנן אעפ"י דלא סברי גבי קנה דרובו ככולו. אבל וושט דהוי עיקר חיותיה בו בזה כו"ע סברי דרובו של וושט הנשחט הוי ככולו. זהו כוונת התוס' לדעתי

ותירצו התוס' וז"ל ושמא רבנן דר' יוסי בר' יהודה פליגי בוושט כמו בקנה עכ"ל. וקשה היאך אפשר לומר דפליגי גם בוושט ור' יוסי בר' יהודה אליבא דרב חסדא דסבר דפלוגתא דרבנן ור' יוסי בר' יהודה כשהגרים שליש ושחט שני שלישים דר' יוסי בר' יהודה מידי דהוי אחצי קנה פגום, והלא בוושט לא שייך זה דנקב משהו פוסל גם במקום שהגרים כמו נקבו הדקין, וע"כ כוונת התוס' דזהו רק לאוקימתא דרב הונא דמיירי בשחט שני שלישים והגרים שליש דר' יוסי בר' יהודה מכשיר, ורבנן פסלי הכוונה גם בוושט ופסלי רבנן גם במיעוט בתרא

ויש לעיין לפירש"י לקמן בהא דבעי הש"ס החליד במיעוט סימנין מהו. ופירש"י דהיינו במיעוט בתרא, ומדוע לא נחית הש"ס דזה תליא בפלוגתא דר"ה ור"ח הכא. ואפשר לומר דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה דמכשיר, אבל לא מטעם דרובו ככולו. אלא סבר דהגרמה לאחר שחיטת רובו אינו פוסל. אבל אין מזה ראיה לשארי פסולי שחיטה שהם נעשים במקום שחיטה. ואין ראיה מהגרמה שהוא לא הוי במקום שחיטה, והרי זה כחותך ברגלה. וכמו שפירש שם הריב"ם. והקשה לפירש"י שמדמה הגרמה למיעוט סימנים יעו"ש. - והנה תצא מזה לשיטת הריב"ם דבשאר דיני שחיטה פוסלים במיעוט בתרא אעפ"י שאם לא שחט יותר מרובא היתה השחיטה כשרה, אבל כשעשה פסול אח"כ בהמיעוט בתרא זהו מה שבעי החליד במיעוט סימנים מהו, משא"כ הגרמא שהוא שלא במקום שחיטה דאינו פוסל. - אבל תצא מזה דלאית מפרשי דסברי דיש דין הגרמה גם במקום שחיטה בשהתחיל לשחוט בשאר טבעות והגרים בין טבעת לטבעת דהוי הגרמה במקום שחיטה דע"כ אין לומר דזה לא הוי מקום שחיטה ממילא הרי זה בשאלה כמו החליד במיעוט סימנים. ואפשר שפירש רש"י דמשווה הגרמה לשארי פסולים היינו לאית דמפרשי, וצ"ע

ע"ב. משנה. השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. - ויש לעיין אם מיירי בשהחזיר הסימנים להצדדין, או דגם בלא החזיר. ונראה דמיירי בהחזיר הסימנים, והיינו מדתנא המולק מן הצדדין מליקתו פסולה. ובזה גם בהחזיר פסולה מטעם דבעינן עורף ממש. וא"כ הא דשחיטה מיירי גם כן בהחזיר הסימנים להצדדין. אבל בלא החזיר אין זה שחיטה מן הצואר שאמרה תורה. וכן משמע מדברי התוס' ד"ה השוחט שכתבו ואפילו החזיר הסימנין דוקא דיעבד כשר. אבל לכתחילה לא משום גזירה אטו לא החזיר יעו"ש. ומשמע מזה דבלא החזיר השחיטה פסולה, ואפילו לפירש"י דהשוחט מן הצדדין אפילו לכתחילה. אבל ע"כ גם כן מיירי בשהחזיר הסימנים דזה נקרא גם כן שחיטה מן הצואר. ומטעם זה במליקה פסול משום דזה נקרא צואר ולא עורף

והמהרש"א הביא שהב"י מדייק מדברי התוס' דבלא החזיר הסימנים שחיטתו פסולה. והקשה דא"כ מה הבדל יש בין מן הצדדין למן העורף, דגם במן העורף בהחזיר הסימנים כשר, ומסיים בצ"ע. - ונראה דמי יימר דאיכא חילוק בין צדדין לעורף באופן שהחזיר הסימנים והיינו דבהחזיר הסימנים לאחורי העורף דינם כמן הצדדין. וכמו שפירש"י לקמן כ' ד"ה ואי ס"ד. וכן כתב הרשב"א בחידושיו להלכה. והתנא דמכשיר מן הצדדין לא בא למעט מן העורף באופן זה בשהחזיר הסימנים ודינם שוה. וכמו שכתבו הפוסקים. רק יש לדייק מדוע שנה התנא מן הצדדין, ולא שנה רבותא יותר דגם מן העורף כשר, ובשלמא אם אמרינן דבמן הצדדין כשר גם בלא החזיר הסימנים, שפיר נקט מן הצדדין, מטעם דכשר גם בלא החזיר. משא"כ במן העורף דבעינן דוקא החזיר, אבל אם גם במן הצדדין בעינן ג"כ דוקא החזיר, א"כ מדוע לא תנא דגם מן העורף כשר

ונראה דאיתא בגמ' אמרי בני רבי חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק. איכא דאמרי אף מחזיר, ואיכא דאמרי מחזיר דוקא. ומסתברא ברא כמאן דאמר אף מחזיר וכו'. ויש לעיין איזה סברא היה לומר דדוקא מחזיר כיון דע"כ כן מוכח מהמשנה. אבל נראה דהאיכא דאמרי דסברי מחזיר דוקא מפרשים הא דכשר בשחיטה במן הצדדין היינו במחזיר הסימנים. והוקשה להם דלפי"ז מה הבדל יש בין מן הצדדין למן העורף. לכן סברי דבמליקה בעינן דוקא מחזיר הסימנים לאחורי העורף. וכיון דזה כשר במליקה, ממילא אנו יודעים דבשחיטה פסול באופן זה מטעם דחסר בזה שחיטה מן הצואר. ולפי"ז להאיכא דאמרי אף מחזיר, הרי סברי דעיקר מליקה בלא החזיר, וממילא כשר בשחיטה מן העורף בשהחזיר הסימנים, ממילא סברי דבמן הצדדין לא בעינן החזיר. וכיון דמסיק הש"ס דבמליקה אף בהחזיר, ממילא בשחיטה כשר מן העורף בשהחזיר, ולא בעינן בהצדדין החזיר הסימנין

אמנם לפי"ז יש לעיין בהא דפריך הש"ס ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי. ופירש"י מאי שנא עורף מצדדין, יעו"ש. וקשה הא אם אמרינן דמחזיר דוקא, א"כ זהו מצות מליקה שאמרה תורה דנקרא עורף, א"כ גבי שחיטה צריך להיות פסול אפילו בשהחזיר הסימנים. כמו שאיתא לקמן כ"ז דדריש ר"א באיזה תורה שוותה בהמה לעוף לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרו מן הצואר, אי מה להלן ממול ערפו אף כאן ממול ערפו ת"ל ומלק את ראשו וכו' ראשו של זה ממול ערפו ואין ראשו של אחר ממול ערפו. וא"כ הכא אם אמרינן מחזיר דוקא, א"כ בשחיטה צריך להיות פסול גם במחזיר סימנים

וע"כ צריך לומר דלא מסתבר לומר דכוונת התורה למעט בשחיטה ממול ערפו באופן שחותך המפרקת שזה כשר במליקה, ואין סברא לומר דמיעטה התורה בהחזיר הסימנים לאחורי העורף ושוחט בסימנים בלא מפרקת, מטעם דזה נקרא צואר זה ששוחט בהסימנים, בלא מפרקת, ובמליקה נקרא מול עורף מטעם שחותך המפרקת גם כן. ולזה פריך הש"ס למ"ד מחזיר דוקא דא"כ גם בשחיטה כשר באופן זה. ואתי שפיר לפי"ז הא דתלי הש"ס במסתברא, ומיושב הא דהקשו בתוס' ד"ה מסתברא תימה דלא הוי ליה למימר מסתברא דהא תיובתא גמורה היא ממתניתין, יעו"ש. ולפי מה שביארנו עיקר הדבר הוא במסתברא מטעם דיש לפרש דאם בעינן מחזיר דוקא, דאז בשחיטה גם במחזיר פסול, ורק מפני שלא מסתבר למימר דבאופן זה במחזיר הסימנים פסלה תורה

אבל לפי"ז הדרא הקושיא מדוע תנא התנא השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה במחזיר הסימנים ולא תנא אף בשוחט מן העורף שחיטתו כשרה. ומזה נראה דזהו כוונת רש"י שפירש בשוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה אפילו לכתחילה. ובזה יובדל שחיטה דמן הצדדין בהחזיר הסימנים דכשר אף לכתחילה, אבל במן העורף בהחזיר הסימנים דאינו כשר רק בדיעבד. אבל תמוה דהלא רש"י מפרש בד"ה שחיטתו דבשוחט מן