נזר הקודש - חולין רצב

דאזלינן בתר רובא, וא"כ אינו דומה למצוה דשילוח הקן שהיא מצוה ודאית, להכי כתבה תורה והארכת ימים גבי כבוד אב לומר שגם באופן זה שמכבד אב מטעם דאזלינן בתר רובא ג"כ, יש לו השכר דוהארכת ימים, ולהכי אתי שפיר דלא אמר התנא בהמשנה הק"ו לכבוד אב כיון דליכא ק"ו

אמנם תקשה לפי"ז למה כתבה תורה להאם, וסברא זו דחששא דלמא לאו אמו, ליכא למיחש שהרי זה ודאי שהיא אמו

אבל יש לומר דאיכא סברא לומר דאינו מחיוב לכבד את אמו מטעם אחר, דכיון שאמרה תורה דעיקר מצות כבוד אב ואם עושה מעשה עמיו בעינן, היינו שנוהג כשורה, וממילא כן גבי אמו כן הדין

והנה בריש המסכת הכל שוחטין הביאו התוס' בשם אלדד הדני הבא מעשרת השבטים דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות, וכיון שכן יש לאדם לומר שאינו מחויב לכבד את אמו בשביל זה מפני שאיננה דומה לאביו לענין עושה מעשה עמיו, ואעפ"י שאיכא מצוה דכבוד, אבל אינו מגיע לו שכר מרובה, להכי כתבה תורה והארכת ימים גם לגבי אמו, לומר שלא יקופח השכר גם בשביל כבוד אמו, לומר דהאב והאם שווין בזה

והנה איתא בקדושין שם, אורי ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב, יעו"ש. ולכאורה מנין לרבנן להכריע דמשל אב, אבל לפי האמור, ניחא להו לפרש המשנה דמשל אב מטעם ההכרע דלא יטול האם אפילו לשילוח המצוה, דמזה מוכח דכבוד הוא משל אב, כמוש"נ

והנה זאת למודעי, דאף דאמר ר' אבא בירושלמי דהשווה הכתוב לקלה ולחמורה, אבל השכר הוא לפי היגיעה והכבדות, כמו שאמר התנא באבות לפום צערא אגרא, כי כך מנהגו של הקב"ה שהתשלומין לפי היגיעה כמו שאמרו רבותינו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת, ולזה סידרו חז"ל לומר הדרן שהכוונה להיות חוזר ושונה המסכת הרבה פעמים באופן שיהיו דברי תורה שגור על פיו

שיר

מה נאמר לנורא תהלה כאשר ברא העולם ומלואה, שבחין לסדר לבורא עלמין. ורוח טהרה מנשבת בקרבה, החולק מחכמתו חכמה כן האדם בציווי בשמירת טהרתה. לנמוכי רוח למלל רברבין לבלי לפגום להנשמה בהתורה המסורה מרבינו משה, אשר ממרום חצובה, בפלפולא דאורייתא בטובת עין, להשמר מכל תועבה, אשר נתן במתנה מנבלה וטרפה כפי המסרה לההוגים בה בתדירה. לרבנו משה מהר חורבה. ובזה הנני בשבח ותודה לד' כי הביאני עד הלום, בנופך ספיר ויחלום, בביאור הגפ"ת ופסקי הלכות למסכת חולין.