נזר הקודש - חולין רעז

גם בהא דכוי דכיון דסבר הרמב"ם דכוי חייב במתנות כמו שכתב שם בפר"ט ה"ה להכי סבר דחייב גם בראשית הגז

אמנם לר' שמעון דסבר טריפה פטור מן המתנות מטעם דיליף ממעשר, יש לעיין היאך הדין לר"ש בכלאים אם הוא חייב בראשית הגז, ומסתברא דכמו שטריפה פטור מטעם דליתא במעשר הנה כמו כן כיון דמעשר ליתא בכלאים כן ליתא גם בהא דחיוב ראשית הגז. וכמו שכתבו התוס' דיש למעט יתום גם כן כיון דליתא במעשר, ואעפ"י שיש לומר דשאני יתום דלא הוי שינוי הגוף כמו טריפה, אבל כלאים פשיטא כיון דהוי שינוי בתולדה דיש למעוטי כמו שממעט טרפה, ואין לומר דהכ"נ דכן הוא לר' שמעון דכלאים ליתא בראשית הגז, אבל לפי"ז קשה מהמשנה דלא קתני חומר בזרוע ולחיים והקיבה מראשית הגז, שהזרוע והלחיים והקיבה נוהג בכלאים, וראשית הגז אינו נוהג בכלאים, ועי' בספר אור שמח שהקשה בזה, וכתב עפ"י דברי הר"ן אשר לפי האמת לא אתיא המשנה כר' שמעון

אמנם נראה בכוונת הש"ס בהא דיליף ר' שמעון ממעשר, הכוונה מפני שאמרה תורה וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט, ודרשו רבותינו פרט לטריפה שאינה עוברת היינו דהבקר והצאן שאינם עוברים מפני טריפותם נשללים מזכות בקר וצאן, והרי הם כאילו אינם בסוג בקר וצאן, ומזה יליף ר' שמעון דגם לדין ראשית הגז משוללים הצאן שאינם עוברים מפני החולשה שהם נטרפים בזה כמו שכתב הרמב"ם בפיה"מ בכורות פר"ט דהכוונה לאינה עוברת מפני חלושותם דהטריפות המושל בהם, ולפי"ז אין זה שייכות לכלאים דבזה לא שללה תורה שכלאים אינם בזכות בקר וצאן האמור בתורה, והא דכלאים פסול למעשר זהו מהמיעוט דשור או כשב האמור בהא דשור או כשר כמבואר בבכורות נ"ז. ובזה יש ליישב גם הא דהקשו התוס' דלפי"ז למעט ראשית הגז בצאן יתום, ולפי מה שכתבנו דכוונת התורה במיעוט לטריפה לומר וכל מעשר בקר וצאן אשר יעבור היינו דתנאי בבקר וצאן אם הוא יעבור, וכל שאינו עובר אינו בכלל בקר וצאן, משא"כ פסול דיתום אינו מטעם דמשולל מבקר וצאן אלא לימוד אחר הוא הממועט מצד דיני קרבן, משא"כ לענין ראשית הגז שדין זה הוא רק בצאן וכיון שטרפה משולל מזכות צאן, להכי אינו בראשית הגז, ומטעם זה כלאים שהוא בכלל בקר וצאן חייב הוא בראשית הגז גם לר' שמעון

ונראה להוסיף ביאור לדברינו דלר' שמעון הביאור למעט טרפה מראשית הגז מטעם דמשולל טרפה ממשמעות דצאן, והוא דלר' שמעון דסבר בכל מקום כל העומד להיות בעתיד אם הוא מוכן לזה ועומד לזה אנו דנין העתיד כמו ההווה, כגון כל העומד לזרוק כזרוק דמי, והנה גבי מעשר דגלי רחמנא דטרפה אינו נכנס לדיר להתעשר מטעם דטרפה לא הוי בכלל צאן ובקר, סבר ר' שמעון דיש ללמוד גם לראשית הגז מטעם הגילוי מילתא כמו"ש התוס' מפני שטריפה אינה חיה ויש לדונם להצאן לפטור מראשית הגז מטעם שנחשבים כמתים, וגם מפני שטרפה אינה בדין שחיטה לר' שמעון דסבר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה, להכי אינה בכלל צאן גם לחיוב ראשית הגז, וזהו מפני שאין זה צאן האמור בתורה, ומפני זה אין ללמוד מהגילוי מילתא ממעשר לענין יתום דליפטור מראשית הגז כמו שכתבנו מפני שזה הוא לימוד אחר הנוהג בקדשים

ושיטת הרמב"ם דאעפ"י שאמרה תורה לגבי מעשר כל אשר יעבור וגו' וכל שאינה עוברת אינה בכלל בקר וצאן, זהו רק חידוש דין לגבי מעשר דבעינן צאן ובקר אשר הם בני העברה ולמעט אותן שאינן בהעברה, ואינה בדמיון הצאן ובקר אבל לשאר מילי הוי טרפה בכלל בהמה חיה והם בכלל שחיטה כשרה לטהר מידי נבלה, ונקראים שפיר צאן לחייבם בראשית הגז

ובזה שכתבנו יש ליישב הא דהקשו האחרונים לשיטת הרא"ש הובא בשיט"מ ב"מ גבי קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורים, ולא מהני ביטול ברוב כמו שהקשו התוס' שם וכתבו ליישב משום דגבי מעשר אמרה תורה עשירי ודאי ולא ספק, והנה גם הא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק הוא, ורק דין הוא באיסורין דהתירה התורה לספק זה אבל גבי מעשר מכלל ספק לא יצא, והקשו דלפי"ז לא משכחת לה מעשר דהא כל הבהמות הם בספק טריפות אלא דסמכינן ארובא, אבל לגבי מעשר הם בספק עשירי, עכת"ל. אבל לפי מה שכתבנו עיקר הדבר דטריפה אינה נכנסת לדיר להתעשר משום דטרפה שללה תורה מדין בקר וצאן מפני שאינה בהעברה, הנה זה ודאי רק מטרפה שאנו רואים שאינה בהעברה והתורה שללה ממנה השם צאן ובקר, משא"כ לכל הבקר והצאן שהתורה קוראה אותם בקר וצאן אינם כלל בכלל ספק עשירי אלא זה נקרא עשירי ודאי מפני שהם בכלל בקר וצאן האמור בתורה, דתנאי זה האמור בתורה כל אשר יעבור, הכוונה שאנו רואים בעליל שאינו בהעברה

והנה בספר לב אריה כתב ליישב הא דהקשו התוס' מדוע לא נמעט יתום מראשית הגז, משום דכיון דלא הוי גז"ש ממש, אלא גילוי מילתא שהוא בנין אב, ובזבחים נ' בעי הש"ס בדבר הלמד בגז"ש אם חוזר ולמד בבנין אב, ופליגי שם אם בתר למד אזלינן או בתר מלמד ואם אזלינן בתר מלמד שהוא קדשים אי אפשר ללמד פטור יתום מראשית הגז כמו גבי מעשר כיון דבמעשר גופי' לא נתמעט קדשים רק מגז"ש דתחת תחת מקדשים, ודבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בבנין אב עכת"ד יעו"ש. ודבריו תמוהין דהכא מיירי אליבא דרבינא, ורבינא סבר שם בזבחים דבתר למד אזלינן יעו"ש. והכא הלמד הוא חולין. ולפי"ז שפיר יש ללמוד ממעשר גם לגבי יתום דליפטר מראשית הגז, ושפיר הקשו התוס', וע"כ כמו שכתבנו לעיל דעיקר הלימוד ליפטור מראשית הגז הוא רק בטרפה הוי סברת הש"ס דכל שאינה עוברת אינה בכלל בקר וצאן האמור בתורה, ובראשית הגז בעינן צאן האמור בתורה, וראיה לדברינו הא דתניא בספרי צאנך פרט לטרפה, ותמוה דמה משמעות מצאנך למעט טרפה, אבל לפי מה שביארנו הכוונה מהא דמעשר דהתורה שללה טרפה מזכות צאן וכמוש"נ

והנה מהספרי יש לתמוה על הרמב"ם שפוסק דראשית הגז נוהג בטרפה היפוך דרשת הספרי דממעט מצאנך טרפה. איברא דבתוספתא פר"א דחולין איתא דראשית הגז נוהג בטרפה, אבל מה ראה הרמב"ם לפסוק כהתוספתא ולא כהספרי. וע"כ דסבר הרמב"ם דסתם ספרי הוא ר' שמעון, ור' שמעון סבר למעט טרפה מטעם דגמר ממעשר, כמבואר הכא בסוגיא, אבל הרמב"ם לא סבר לה, וכמוש"נ

קל"ז ראשית הגז אינו אלא ברחלים, מנה"מ אמר רב חסדא אתיא גיזה גזיה, וכתבו התוס' דמשום דכתיב צאן אין למעט עזים משום דכתיב לך נא אל הצאן יעו"ש. ולכאורה הלא מצינו כתוב הדר ויקרא פ' א' ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים, הרי מבואר דצאן הוא כולל כבשים ועזים, וממילא הא דכתיב צאן גבי ראשית הגז יש לומר דגם עזים בכלל. ולזה פריך הש"ס מנה"מ דאינו נוהג בעזים, ולזה קאמר דגיזה מורה על כבשים

שם ונילף גיזה גיזה מבכור, והיינו דאמרה תורה איסור גיזה גם בשור וכדפירש"י. ונראה עוד דמדכתיב ולא תגוז בכור צאנך הרי דשייך גיזה גם בעזים דהרי צאן כולל גם עזים. אבל משמע דהפירכא הוא משור מדמשני תתן לו ולא לשקו דזה דוקא על השער של שור, אבל לפי"ז תקשה מהא דצאנך דיש בזה גם עזים, ומזה מוכח דשייך גיזה גבי עזים, ולזה פריך אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב, ומשני בעינן גיזה וליכא. וקשה הא כיון דכתיב ולא תגוז בכור צאנך דעזים בכלל צאן, הרי חזינן דהתורה קורא גיזה גם גבי עזים, וא"כ אעפ"י דגבי עזים הוי תלישה כפירש"י, אבל כיון שהתורה קוראה אותו גיזה א"כ עזים בכלל גבי ראשית הגז ג"כ. עוד קשה דהרי בבכורות מספקא להש"ס אם תולש הוי גוזז בבכור דכתיב ביה לא תגוז ולא מחלק שם בין בכור כבש לבכור עז,