נזר הקודש - חולין רעד

הקדש לבדק הבית דאיתא בערכין ד' ע"ב דהוא והקדש שותפין בו, והיינו בהמה בעלת מום, ומסתברא דפטור, והיינו דכמו שממועט שותפות עכו"ם מפני שאינו בר חיובא, הנה כמו כן יש למעט הקדש גם כן מפני שאינו בר חיובא. ולפי"ז קשה הסוגיא דלעיל דבעינן צאנך למעט הקדש היכא דהגיזה של חולין והצאן כולו להקדש, וקשה הלא גם אם חציו של הקדש פטור, ומכש"כ כשכולו הקדש פטור, ואפשר דשאני היכא דהגיזה כולו הוא חולין דזה עדיף משותפות דגם הגיזה הוא רק חצי גיזה שלו

קל"ו, ביתך דרך ביאתך מן הימין, הקשו בתוס' תימה אמאי לא קאמר למעט שותפות דעכו"ם כדקאמר בכל הני דלעיל. והרשב"א כתב דבמזוזה כיון דחובת הגוף הדר חייב אפילו בשותפות עם עכו"ם דלא גרע מבית של עכו"ם וישראל דר בו יעו"ש. והר"ן בחידושיו מביאו. והתוס' במנחות מ"ד משמע כן דסבר כהרשב"א מדכתבו שם הטעם השימור. אמנם בהגהות מרדכי חולין פר"ח כתב לפטור מטעם דאין כאן בית שלם להתחייב במזוזה, משום דהוי כמו חצי בית יעו"ש. ולדבריו יש לתרץ קושיות התוס' דלא דרשו למעט שותפות עכו"ם מטעם דלא הוי בית לחיוב מזוזה, וזה היפוך מדעת המרדכי סופ"ק דע"ז

אמנם דברי הגהות מרדכי צ"ע, דהנה מביא שם ראיה מהא דנגעים דאיתא בתוספתא דשותף עם עכו"ם אינו מטמא בנגעים משום דאין כאן בית שלם. והנה בתוספתא פר"ו דנגעים איתא בית צידה אחד עכו"ם וצודה אחד ישראל אינה מטמאה בנגעים, וכן כתב הרמב"ם בה" טו"צ. אבל נראה דשם הוא מטעם אחר מפני שאי אפשר לקיים מצות נתיצה וכל שאי אפשר לקיים נתיצה אינו מטמא בנגעים, והרי זה כמו אבן שבזוית במשנה נגעים פרי"ג והובא לעיל קכ"ח ע"ב. והכא פשיטא כיון שצד אחד של עכו"ם החסרון שלא אפשר לקיים נתיצה. איברא מזה הטעם יש לפטור גם שותפות עם עכו"ם בבית, אבל אין זה ענין למזוזה שהיא חובת הדר. ובשו"ע הל' מזוזה הובא לחיוב, וכן הסכים הגר"א ז"ל, ואתי שפיר הסוגיא דאינו ממעט מביתך שותפות עכו"ם משום דחייב במזוזה

גמ', בכורים אע"ג דכתיב ארצך דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם אלא ארצך למ"ל למעט חוצה לארץ, וקשה מדוע לא אמר למעט שותפות לעכו"ם כמו בכל הני דרבתה תורה שותפות ישראל הדר כתבה תורה למעט שותפות עכו"ם, ומדוע בבכורים לא אמרה תורה למעט שותפות עכו"ם, ובחידושי הר"ן כתב על זה וצ"ע

ובאמת יש לעיין היאך הדין בכורים עם שותפות עכו"ם, הנה יש מקום לומר כיון דלא מיעטה התורה שותפות עכו"ם ממילא דין בכורים כדין תרומה ד דבכורים ותרומה שווים, או דלמא דשאני בכורים שכיון שחל במחובר דהיינו גם טרם שבישלו לגמרי במו שמבואר ברמב"ם פר"ב מבכורים הי"ט, ואינו דומה לתרומה שאינו חל במחובר, להכי אפשר לומר שאין הקדושה חלה על התערובות עם חלקו של נכרי, מטעם דלא עדיף מתרומה שאינו חל במחובר, דע"כ לא רבתה תורה בכורים במחובר אלא בבכורים של ישראל בלא שותפות עם עכו"ם דהחיוב בכורים לא נלמד מתרומה אלא הוא חיוב בכורים מצד עצמו, משא"כ בכורים עם שותפות עכו"ם אם באנו לחייב ע"כ מתרומה נלמד דיש חיוב תרומה בשותפות עם עכו"ם, וא"כ לא עדיפא בכורים מתרומה עצמה, שאין קדושת תרומה חלה על המחובר. ואעפ"י שאם לא נקרא שם במחובר קורא אח"כ כמו"ש הרמב"ם, אבל אפשר דראוי לזה בעינן, ואם אינו ראוי במחובר הרי זה כמו כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו"ש התוס' בכמה דוכתי דכל שיש מצוה ואינה מעכבת אבל ראוי לזה בעינן. והנה אעפ"י שכן מסתבר הדבר, אבל לפלא שלא נזכר לא ברמב"ם ולא בסמ"ג מצוה קל"ט ולא בחינוך

אח"כ ראיתי ביש"ש סימן ב' כתב דכיון דממעט מארצך חוצה לארץ ולא ממעט שותפות עכו"ם, וא"כ שותפות עכו"ם חייב, וכיון דגם תרומה חייב בשותפות עם עכו"ם, א"כ בש"כ בכורים דהלא הפירות ראוין לחלק בפירות שלימין וכו' יעו"ש. הנה כמובן כי מי ירים ראש כלפי רבינו הרש"ל, אבל כנראה שהר"ן בחידושין מסתפק בזה מדמסיים בצ"ע, ממילא שפיר יש מקום לומר דאפשר דשותפות עכו"ם ליתא בחיוב בכורים מטעם שכתבנו כיון דלא מצי לחול במחובר, ושותפות עכו"ם אם באנו לחייבו הוא מטעם כמו שמצינו בתרומה דשותפות עכו"ם חיים, וא"כ בכורים לא עדיף מתרומה

והנה הכא בסוגיא ממעט חוצה לארץ מארצך, ולפלא אשר הרמב"ם בפר"ב מבכורים ה"א ממעט חוצה לארץ מהא שנאמר ראשית בכורי אדמתך יעו"ש, ומדוע אינו ממעט מארצך כמו שאיתא הכא בסוגיא

ונראה לפי מה שדרשו בספרי במדבר י"ח בכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע יעו"ש. והביאור דדרשי בארצם שתהא הקדושה חלה כשהם עדיין בארצם, והכוונה ש שצריכים עדיין להקרקע, ומזה למד הרמב"ם אף קודם גמר בישולם, ומטעם זה כתב למעט חוצה לארץ מאדמתך

והנה הסוגיא הכא דממעט חובה לארץ בהא דארצך, נראה דיש לומד אם בעינן קדושה במחובר תליא בפלוגתא דתנאי בפר"ג דבכורים מ"א, דרבנן סברי שם דקורא שם בכורים במחובר, ור"ש סבר אעפי"כ חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע. והביאור בזה, דר' שמעון סבר דלא חלה קדושה במחובר, נמצא דר"ש לא סבר כהספרי, ואעפ"י שסתם ספרי הוא אליבא דר' שמעון, אבל הכא הספרי הוא אליבא דרבנן, ולפי"ז ע"כ הסוגיא הכא אזלא אליבא דר' שמעון דלא דרש מהא דארצם להקדיש במחובר, ולהכי ממעט מארצם חוצה לארץ, אבל הרמב"ם דסבר כרבנן דרש למעט חוצה לארץ מאדמתך

ובזה נחתינן וסלקינן דהא דשותפות עכו"ם תליא ג"כ בזה, והוא דהסוגיא הכא אינו ממעט שותפות עכו"ם, ומטעם זה כתב היש"ש מדלא ממעט מוכח מהסוגיא דסוברת שותפות עכו"ם חייב בבכורים כמו תרומה. אבל כל זה הוא לסברת ר"ש דאין קדושת בכורים חלה במחובר אלא עיקר הקדושה הוא בתלוש כמו בתרומה ממילא גם שותפות עכו"ם חייב, אבל להרמב"ם דסבר כרבנן דבעינן חלות הקדושה במחובר, ואם עכו"ם שותף בה לא תחול הקדושה בתערובות של פטור, מטעם דע"כ אם שותפות עכו"ם חייב בבכורים נלמד מתרומה כמו"ש היש"ש וא"כ לא עדיף מתרומה, כן נראה בביאור הענין בס"ד

גמ', ציצית אע"ג דכתב רחמנא כסותך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא על כנפי בגדיהם, ואלא כסותך למ"ל וכו'. וקשה מדוע לא אמר למעט שותפות עכו"ם. והנה לפי שיטת היש"ש דכיון דאינו ממעט עכו"ם גבי בכורים למד מזה דחייב בבכורים, א"כ הכא ג"כ מדלא קאמר הש"ס למעט שותפות עכו"ם מוכח דחייב בגד של שותפות עכו"ם וישראל בציצית, וזהו דלא כהבאר היטב בשו"ע סימן י"ד סק"י דמביא מתשובות דבגד של שותפות עכו"ם וישראל פטור מציצית, יעו"ש. משום דע"כ לשיטת היש"ש מוכח דחייב. איברא דלשיטת החידושי הר"ן שמסיים בצ"ע שם גבי בכורים משמע דמספקא ליה בזה, הנה גם בציצית הוי ספק. והנה גם לפי מה שביארנו לעיל דלשיטת הרמב"ם שותפות עכו"ם פטור מבכורים. אין ראיה לציצית משום דהתם איכא טעם אחר כדלעיל, אבל הכא שפיר יש לדייק דחייב, וכן כל הני דלקמן כמו מעקה וכדומה, מדלא ממעט הש"ס שותפות עכו"ם מוכח דחייב. אח"כ ראיתי בחידושי רע"ק בשו"ע שכתב יש לעיין בטלית של נכרי וישראל שותפים בו מה דינו, ומביא הוכחה מדלא מוקי הש"ס למעט שותפות נכרי מוכח דחייב וכמו שמוכיח כן היש"ש, וב"ה שכיוונתי לדבריו הקדושים. ומסתבר הדברים דכמו שחייב בבית השותפין עם עכו"ם כן יש לחייב גם בבגד שותפות עם