נזר הקודש - חולין רכט

תנא דבי ר' ישמעאל מודה באופן שאין המציאות נגיעה שזה גורם שאינו גם במשא, והתוס' בפסחים ה' כתבו דבכמה דוכתין פריך מרבי ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל, הרי חזינן דחד הוא וכיון שחזינן דתנא דבי ר' ישמעאל סבר הא דפכין קטנים שאינם במשא מדחזינן דפריך מזה אתנא דבי ר' ישמעאל וא"כ ע"כ גם ר' ישמעאל סבר כן, וא"כ מבואר להדיא דמודה ר' ישמעאל בקולית סתומה, וא"כ משום דבאופן דהוי חסרון מגע במציאות מודה ר' ישמעאל, וא"כ מבואר להדיא דיש הבדל בין חסרון מגע במציאות לבין חסרון מגע מטעם חסרון צירוף. ומזה יסוד נכון לזה שכתבנו בביאור שיטת הרמב"ם כמוש"נ

שם אמר עולא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטל. ואיתא שם בסוגיא מאן דמתני ארישא דקאי אכזית, והיינו במרודד, אבל בכזית שלם ומחובר לגמרי לא בטל, והטעם בזה במרודד כיון דאין הכזית מחובר רק מרודד לא טרח אינש. וכן כתב הרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"א, ויש לעיין היאך הדין אם יש הרבה זיתים באופן דמרודד, ומצד הסברא משמע שזהו רק בכזית אחד, אבל אם יש יותר מכזית לא בטל, וזהו שנקט התנא כזית

ומזה יש ליישב הא דהקשו התוס' היכי מוקי מילתא דר' יהודה דאמר האלל המכונס וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית. והנה דברי התוס' לכאורה תמוה שכתבו מפלטתו יחד כזית דמשמע מדבריהם דהוי כזית שלם, והלא בגמ' מוקי במרודד, וזה גרע יותר מכנסו לכזית שלם ביחד, וע"כ צריך לומר דסברי התוס' דגם כזית במרודד הרי זה גם כן נקרא כזית ביחד כיון שעכ"פ יש איזה חיבור ועדיף יותר מהמקבץ פירורים לכזית שבא על ידי חיבור אדם

אבל אם נאמר דרק בפליטת הסכין כזית אחד בטל, אבל אם פלט הסכין יותר מכזית לא בטל אפילו בפלטתו סכין, שפיר יש לפרש הא דר' יהודה באלל המכונס היינו דהסכין פלט הרבה והוא כנס כזית למקום אחד

אבל יש להעיר לאידך גיסא דאם אמרינן דפליטת הסכין יותר מכזית ליתא בביטול לא בעינן כינוס מטעם דבאופן זה ליתא בביטול, אבל זה ליתא, דע"כ לטומאת מגע בעינן כזית במקום אחד להכי בעינן כנסו, דאל"כ הרי זה כהא דהיו על העור כשני חצאי זיתים דאינו מטמא במגע, וזהו הדין דסיפא

אמנם מדחזינן דהקשו התוס' ולא נחתו לזה מוכח דסברי דגם בפליטת הסכין הרבה ג"כ הדין כן דשייך ביטול

והנה התוס' מתרצים דאין ה"נ היינו דכנסו עדיף מפליטת הסכין יחד כזית, היינו אפילו במרודד. ויש לעיין בכוונת התוס' אם ר' יהודה מיירי גם כן במרודד, וכנסו להיות מחובר טפי, וזה עדיף ממרודד שהוא חיבור קל, או דלמא דר' יהודה מיירי אפילו שלא במרודד והכינוס מועיל אפילו כשכנס פירורים הרבה שהיו מפוזרין רחוקים זה מזה טובא

והנה גם בהא דפלטתו חיה דלא בטל יש לעיין אם הכוונה כזית שלם ממש, או דלמא דסגי במרודד, והנה רש"י פירש בהא דפלטתו חיה לא שנו דכזית שלם דברי הכל לא בטל יעו"ש. - אבל קשה דלפי"ז אין הבדל בין פלטתו חיה לפלטתו סכין, דהרי בכזית שלם גם בפלטתו סכין לא בטל, וכיון דהא דפלטתו סכין דבטל מיירי במרודד, ע"כ הא דפלטתו חיה מיירי ג"כ במרודד, אבל שלא במרודד לא מהני גם בפלטתו חיה, והוי זה כמו שני חצאי זיתים על העור כיון שאין כזית שלם, ור' יהודה בהא דאלל המכונס דמיירי בפלטתו סכין ולא מיירי במרודד, וכמו שכתבו התוס' דהכינוס עדיף מכזית מרודד. וזה תמוה לומר דבפלטתו חיה שלא היה מעולם בביטול בעינן מרודד, והכינוס מועיל אף באופן שפלטתו סכין יהיה בביטול מקודם דמהני אף שלא היה במרודד. עוד תמוה מדוע לא אמרו דגם בפלטתו חיה בעינן מרודד, ואדרבה מלשון הרמב"ם משמע דבפלטתו חיה סתם, וצ"ע

והנה הא דעולא דמוקי הרישא הא דכזית בשר דמיירי בפלטתו חיה, היינו במרודד, וא"כ רש"י שפירש כזית שלם תמוה, וצ"ע

והנה מדברי רש"י בד"ה במרודד, כתב ומיהו בפלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל יעו"ש. משמע שמפרש הא דפלטתו חיה דמיירי במרודד, וע"כ הא דפירש"י לעיל כזית שלם, זהו לפי הס"ד, אבל לפי המסקנא ע"כ גם הא דפלטתו חיה מיירי במרודד, ולא קשה מהא דר' יהודה באלל המכונס משום דמיירי שהיה הרבה בשר, וזה עדיף מהא דכזית מרודד, וזהו דלא כפירוש התוס', ולפירש"י מיושב קושיות התוס' וכמו שכתבנו לעיל

תוס' ד"ה שהם תחובים בקיסם, ה"ה בלא תחובים דאי לא תימא הכי אפילו במגע לא ליטמא שכיון שלא בא לכלל מגע וכו' דבקיסם כה"ג מודה לי' יעו"ש. - וקשה הא לר' ישמעאל לא מהני נוגע וחוזר ונוגע. עי' בלב אריה. אבל נראה דכוונת התוס' לפי המסקנא לקמן דמוקי במרודד וזה לר' ישמעאל גם כן מהני. עי' בחידושי הר"ן בד"ה מאי טעמא

ע"ב, אמר בר פדא לא שנו אלא מאחריו אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע. - ויש לעיין בהא נוגע וחוזר ונוגע, הלא כל נגיעה כיון דאין בזה ממש כיון דלא נגע בכשיעור, וממילא אין זה נגיעה דטומאה. לכן נראה דמיירי שנגע בבת אחת בשתי ידיו, נמצא דעכ"פ נגע גופו בכשיעור, והרי זה בדמיון לטומאת משא, כיון שעכ"פ נגע גופו בשיעור טומאה, ור' יוחנן סבר דכיון דכל נגיעה ונגיעה היתה בחצי שיעור וכיון שכל חצי שיעור אין בו דין טומאה לטמאות להכי אין כאן נגיעה שלימה וכמאן דליתא דמיא. אח" כראיתי בחידושי הר"ן מפרש גם כן דמיירי שנגע בשתי ידיו בבת אחת, ובזה מיירי בר פדא. ובזה שייך שתי נגיעות מצטרפות כיון דעכ"פ נגע גופו בשיעור טומאה, וגם ראיה לזה מהא דאמר ר' יוחנן דר' ישמעאל ור' דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד דתנן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר, והתם הרי הבית מאהיל על השני חצאי זיתים בבת אחת, וע"כ גם הכא בנגיעה מיירי בנוגע בשתי ידיו בב"א

אמנם אכתי קשה דנראה דהנגיעה בהשני חצאי זיתים אינו דומה להא דטומאת אהל, דהרי מסתבר דהא דמאהיל האהל על השני חצאי זיתים נחשב כשני אהלים וכל חדא וחדא הוי אהל בפני עצמו דאל"כ תקשה אכתי ר' ישמעאל ור' דוסא לא הוי דבר אחד, דהרי ר' ישמעאל מטמא במשא מטעם שע"כ הוא נושא כזית, וא"כ מדוע גבי אהל לא אמרינן דעכ"פ הוא מאהיל על כזית שלם. וע"כ צריך לומר דשאני גבי אהל דנחשב כנפרדים משום דכל חדא וחדא נחשב לאהל בפני עצמו, ואינו דומה למשא שע"כ הוא נושא הכל בבת אחת, וכן כתב הר"ן. ולפי"ז אפשר דהכא גבי נגיעה בשתי ידיו דנמצא דע"כ גופו נגע בכזית שלם אפשר דבזה ר' דוסא סבר דנגיעה מעליא היא להיות טמא בנגיעה כזו, ואינו דומה למאהיל וחוזר ומאהיל מטעם דאהל לא נחשב לגוף אחד וכשני אהלים דמיא

ואפשר לומר דר' יוחנן סמיך אהא דתנן בעדיות פר"ג מ"א הנוגע בשני חצאי זיתים מן הנבלה או נושאן, ר' דוסא בן הרכינס מטהר יעו"ש. אלמא דסבר אין נוגע וחוזר ונוגע. והתם ג"כ ע"כ מיירי שנגע בשתי ידיו בבת אחת, דומיא דנושאן, ובאמת קשה מדוע לא הביא משנה זו דמס' עדיות דמבואר דסבר רדב"ה כר' ישמעאל. והקשה בזה הרשב"א בשם הראב"ד ומתרץ משום דאיכא לדחויי דמיירי במחוברין לעור ובנוגע מאחריו כבר פדא ומשום דאין שומר לפחות מכזית, אבל בנוגע מלפניו יש לומר דאמרינן נוגע וחוזר ונוגע, להכי מייתי ממאהיל יעו"ש. והביאור דבמאהיל הרי זה כנוגע מלפניו, אבל קשה הלא מהא דמאהיל אין להוכיח משום דדומה לשתי נגיעות מפורדות

ונראה לבאר בסברת בר פדא ור' יוחנן דפליגי אם אמרינן נוגע וחוזר ונוגע, היינו דזה פשיטא דאם היתה הנגיעות