נזר הקודש - חולין רכז

הכא לא שייך משום דעדיף מיד דיד לא מצטרף לכשיעור, ושומר מצטרף, אבל הכא לא שייך זה, כיון דמיירי לטומאת נבלה שהיא טומאה חמורה ולא מהני צירוף כדאיתא בריש פירקין שומר לטומאה קלה ולא שומר לטומאה חמורה, ורק איכא נפק"מ לענין להכניס ולהוציא טומאה דאם משום יד לא בעינן מכוון כנגד הבשר, ואם משום שומר בעינן כנגד הבשר ממש, והנה הכא שנה התנא ציב ושערה שכנגדו, וחד מורה דהכוונה משום שומר, וכן פירש"י דשערה הוי שומר, וזהו משום דנקט התנא שכנגדו, דע"כ ר' יוחנן דמפרש משום יד מוכרח לומר דשכנגדו לאו דוקא כמו שכתבו רש"י ותוס' לעיל, ולהכי פרש"י משום שומר, משום דזה הוי פשטות לשון המשנה. ואפשר שמטעם זה פסק הרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"א משום שומר אעפ"י שר' יוחנן סבר משום יד, ובכ"מ הלכתא כר' יוחנן לגבי ר"ל, מ"מ סבר הרמב"ם הכא משום שומר משום דזה מורה לשון המשנה. ודוחק לומר דכשנגדו לאו דוקא, עוד יש לומר דללישנא בתרא שם בסוגיא סבר ר' יוחנן משום שומר, ובעינן כנגדו ממש

והנה הא דציב ע"כ דומה ג"כ להשערה מדנקט התנא לתרווייהו, וע"כ דחד דינא להו והיינו שהוא ג"כ משום שומר, ולכאורה יש לומר דמצטרף ג"כ לכזית אם האי ציב הוא כפירש"י שהוא רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר, אבל הרמב"ם בפיה"מ מפרש שהוא חוט דק שנתפשט מן העור הסמוך לבשר ולפירוש זה לא הוי בצירוף עם הבשר לכזית. וכן מורה לשון המשנה שנקט עור שיש עליו כזית בשר, הרי מורה בדאיכא כזית שלם לבד האי ציב, וע"כ דליתא בצירוף

ויש לעיין לפי"ז לפירש"י דמפרש שהציב הוא רצועה ותלתל היוצא מהבשר, דלפי"ז מדוע אינו בצירוף לכזית, ורש"י מפרש ג"כ דמעורה לכזית, ורש"י הוכרח לזה מדשנה התנא עור שיש עליו כזית בשר, הרי מיירי דהכזית הוא מלבד הציב, ומשמע שציב זה אינו בצירוף, וקשה אם הוא יוצא מהבשר הרי דינו כבשר. ונראה שמזה הטעם מפרש הרמב"ם שהציב הזה הוא גיד מהעור

שם, במשנה, היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע. ופרש"י מטמא במשא שהרי נשא כזית נבלה, ולא במגע דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אינן מצטרפות. ביאור הדברים, כיון דאי אפשר ליגע בכזית ביחד וכל נגיעה היתה בחצי שיעור בזה אחר זה להכי אינו בצירוף כיון דעכ"פ לא נגע בכזית, משא"כ משא שע"כ נושא כזית ביחד. וקשה מדוע לא משכחת נגיעה בכזית ביחד אם נגע בשתי ידיו בשני חצאי זיתים בבת אחת, והרי זה דומה למשא שנושא שני חצאי זיתים וה"נ נוגע בשני חצאי זיתים ביחד

ונראה דכיון דהשני חצאי זיתים מפורדים זה מזה, נמצא דכל נגיעה ונגיעה הוא בפחות מכשיעור עור ואין כאן טומאה, אמנם במשא מטמא כיון שע"כ הוא נושאן, וחסרון צירוף ליכא מפני שהעור מחברן. עוד בזה יבואר להלן

שם במשנה, ומודה ר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטו שהוא טמא. - והנה משמע דרק במשא מטמא, מדנקט והסיטן, אבל במגע לא מטמא, ובשיט"מ מפרש בהדיא ולא במגע דאי אפשר ליגע כזית ביחד. וקשה מדוע אי אפשר ליגע הלא יצוייר מגע כמו שכתבנו. ועוד הלא בגמ' מוקי לה במרודד דאיכא חיבור, וא"כ מדוע אינו מטמא במגע גם כן, והתוס' לקמן ד"ה במרודד, הקשו בזה, ותירצו דמיירי באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו, וכן כתבו הרשב"א והר"ן בחידושיהם. אבל אכתי קשה הלא ר"ע סבר דכל שאינו במגע אינו במשא גם כן. והתוס' בכורות כ"ג ד"ה נבלה, כתבו דמטמא גם במגע. והרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"ב סבר מטמא במשא ולא במגע וכתב הטעם שאין חיבור אדם חיבור יעו"ש. וע"כ הביאור כיון שהם מפורדים אלא שהקיסם מחברן אין זה חיבור להיות הנגיעה בשני חצאי זיתים אפילו אם נגע בשתי ידיו כיון דכל נגיעה ונגיעה נחשב בפני עצמו, והוי בחצי שיעור. אבל עכ"פ שיטת התוס' הכא והרשב"א והרמב"ם והר"ן שר"ע מטמא רק בטומאת משא ולא בטומאת מגע, וזה מדויק בדברי ר"ע דאמר והסיטן שהוא משא, וא"כ דברי התוס' שם בבכורות צ"ע

אבל תקשה הא דאמר ר"ע דכל שלא בא לטומאת מגע לא בא לטומאת משא, והכא בשתחבן בקיסם שלא בא לידי מגע ומדוע מטמא במשא. וגם דברי הרמב"ם תמוה שכתב שם בהי"ב בעור שיש עליו כשני חצאי זיתים העור מבטלן ואין מטמאין לא במגע ולא במשא שכל שאינו מטמא מן הנבלה במגע אינו מטמא במשא. הרי מבואר דליתא טומאת משא אם אינו בטומאת מגע, ובהלכה זו כתב להאי דינא דר"ע דשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם הנושאן טמא והנוגע טהור. ומרן בכס"מ הקשה בזה, וכתב דשאני בתחובין בעור יעו"ש. אבל אין זה מובן דהרי ר"ע למד זה מהקרא דבעינן לטומאת משא גם טומאת מגע, וא"כ מאי נפק"מ בין תחובין בעור לתחובין בקיסם, והלא סו"ס גם בתחובין בקיסם כיון דליתא לטומאת מגע מדוע איתא לטומאת משא. ומבואר להלן בזה

תנן עור שיש עליו כזית בשר וכו' היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל, ר"ע אומר לא במגע ולא במשא, ומודה ר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם שהוא טמא, ע"כ, ועי' בסוגיא

כתב הרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"ב וז"ל, עור שיש עליו כשני חצאי זיתים בשר נבלה העור מבטלן, ואין מטמאין לא במגע ולא במשא שכל שאינו מטמא מן הנבלה במגע אינו מטמא במשא עכ"ל. וקשה כיון שכתב דהעור מבטלן, נמצא דכמאן דליתא דמיא, ואם כן למה כתב הטעם מפני שאינו מטמא במגע להכי אינו מטמא במשא, הלא בלאו הכי אין בו טומאת משא מפני שכל השני חצאי זיתים נתבטלו והרי זה כאילו אין כאן בשר כלל. וביותר לפי פירושו של מרן הכס"מ שמפרש שזהו עיקר טעמו של הרמב"ם מפני ביטול העור וכמאן דליתא דמיא, וא"כ למה כתב הרמב"ם והוסיף עוד טעם מפני שלא בא לטומאת מגע, והלא מצד טומאת משא אין כאן מפני ביטול העור, וכן פירש רש"י במשנה בהא דאמר ר"ע לא במגע ולא במשא כמפרש שהעור מבטלו. וכן איתא להדיא בסוגיא שם דקאמר הש"ס עד כאן לא קא מטהר ר"ע אלא בעור, אבל בעלמא מטמא כדקתני סיפא ומודה ר"ע בב' חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא, ומפני מה ר"ע מטהר בעור מפני שהעור מבטלן יעו"ש. נמצא מבואר שזהו עיקר הטעם גם לטומאת משא, וא"כ מדוע כתב הרמב"ם מפני שלא מטמא במגע להכי אינו מטמא במשא

ונראה דהנה ע"כ צריך לומר דמיירי דהשני חצאי זיתים שעל העור מיירי במרודד דאל"כ גם בלאו האי טעמא דביטול העור אין כאן טומאת משא מטעם דבעינן נושא בבת אחת דבעינן נושא והוא דנישא, וע"כ דמיירי גם בעור במרודד, ובאופן זה ליכא בעור ביטול לטומאת משא, והרי זה דומה לשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם ובמרודד דקרינן בזה נושא ונישא בבת אחת. ומה בין זה שנושא העור בשני חצאי זיתים במרודד לשני חצאי זיתים בקיסם במרודד, וא"כ לפי"ז צריך להיות טמא במשא ולא שייך בזה ביטול העור לגבי טומאת משא. ולזה הוסיף הרמב"ם דכיון שאין בזה טומאת מגע מטעם שלא מהני מרודד לטומאת מגע מטעם שאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אינן מצטרפות מטעם דלא מהני נגיעה אחר נגיעה, וכיון שאינו מטמא במגע, להכי אינו מטמא גם במשא

אבל לפי"ז יש להבין מדוע בתחבן בקיסם במרודד שגם כן אינו מטמא במגע כמו שכתב הרמב"ם שהנוגע טהור מפני שאין חיבורי אדם חיבור. ומ"מ מטמא במשא, וקשה הא כיון שאינו מטמא במגע מדוע מטמא במשא, ומ"ש זה מהא דשני חצאי זיתים שעל העור

ועוד דכיון דע"כ חזינן דהתורה רבתה בטומאת משא דשני חצאי זיתים המחוברין על ידי רידוד שמטמא במשא