נזר הקודש - חולין ריא

דלרש"י לשיטתו דסבר דאוכל כל שהוא מקבל טומאה אם כן כפשוטו יש לפרש אם יש יד לפחות מכזית לקבל טומאה

ונראה דסבר רש"י דלא רבתה תורה יד לאוכל פחות מכביצה, והיינו דאעפ"י שמקבל טומאה בכל שהוא זהו רק באופן שמקבל טומאה מעצם הטומאה, אבל לא על ידי יד. והטעם בזה דהתורה אמרה ידות באופן שאיכא להוציא ולהכניס אבל פחות מכשיעור כיון שאינו מטמא אחרים, לא אמרה תורה בזה תורת יד, ולהכי מפרש רש"י דמיירי הכא באופן דלצרף החצי זית לאוכל אשר בצירוף איכא כביצה

והנה הר"ש ובתוספי הרא"ש הקשו בפר"ג דאהלות אמאי לא פריך הש"ס לרב מהמשנה דאהלות שם דאיתא להאי דינא דשני עצמות וכו' ומדוע שביק הש"ס המשנה ופריך מהתוספתא יעו"ש. והנה אפשר לומר דהמשנה יש לפרש משום שומר, אבל התוספתא אין לפרש משום שומר, דאם כן מדוע פליג יהודה בן נקיסא, דאיתא בתוספתא, ובמשנה לא נזכר יהודה בן מקוסא, ולהכי פריך מהתוספתא, אבל יש להעיר לאיב"ע דמוקי הברייתא גם כן משום שומר ור' יהודה בן נקוסא פליג גם בזה, א"כ היה יכול הש"ס להקשות מהמשנה ולשנויי דמשום שומר הוא ולא משום יד

ונראה דזהו כוונת רש"י שמפרש דינא דרב דאין יד לפחות מכזית, היינו לענין צירוף פחות מכזית לאוכל כביצה, והיד הוא בפחות מכזית, ובהאוכל כולו אין בו יד, והיינו דהיד הוא בהפחות מכזית, ולהכי אין להקשות לרב מהמשנה משום דיש לומר דשאני התם דאיכא יד בשתיהן ובצירוף שני העצמות איכא כזית וידות עמהן. אבל בדינא דרב ליכא יד אלא בהחצי זית לחודיא להכי לא מהני. דוגמא לזה דקאמר הש"ס לקמן גבי שומר שחלקו דכיון דהאי מגין אהאי והאי מגין אהאי מצטרפי, ולהכי שם גם גבי יד כיון דאיכא יד בכל חצי זית ואיכא השתמשות דיד בכל חדא, וא"כ אין זה שייכות לדינא דרב. אמנם בהא דאיתא בברייתא דר' יהודה בן נקוסא פליג ואומר היאך שני עצמות מצטרפין, והיינו דקאמר עצמות, והביאור דאין זה יד שנחשב לגוף הבשר, אלא הם עצמות גרידא, ואינן כגוף הבשר, ולא שייך בזה דאהל מצרפן, ורבנן מדלא השיבו על זה ע"כ סברי דאין זה עצמות אלא ידות, והיינו דמדברי ר' יהודה בן נקוסא נשמע לרבנן דלא הוי בזה הטעם בשביל שהם שתים ועדיפי משום דזה לא מהני שיועיל צירוף האהל עליהם כיון דלא הוי אלא עצמות, וע"כ דסברי רבנן שעצמות האלה תורת יד עליהם והאהל שמאהיל עליהם הרי זה כמאהיל על הבשר ממש

תוס' ד"ה והבית מאהיל וכו' ויד למת נפקא לן במה הצד וכו' תנור יוכיח. ויש לעיין לשיטת התוס' לעיל כ"ד דהתנור מוציא, אבל לא מכניס, וא"כ לפי"ז גבי מת אין ללמוד אלא להוציא אבל לא להכניס, וחידוש דין הוא

איברא דלכאורה יש לפרוך כן לעיל דקאמר לכתוב רחמנא בתנור וליתי הנך וליגמור מיני'. וקשה הא לשיטת התוס' מתנור אין ללמוד רק להוציא ולא להכניס, אבל יש לומר דזה נכלל בזה דקאמר הש"ס מה לתנור שכן מטמא מאוירו, דבזה נכלל גם הא דאינו בלהכניס משום דמטמא מאויר ולא מגבו, שמזה נלמד דאינו בהכנסה מטעם דלא עדיף מגבו. ולזה בעינן קרא דנבלה ודזרעים, מה שאין כן ביד דמת דכל עיקר הלימוד הוא במה הצד דתנור, א"כ לא עדיף מתנור, ולא הוי יד אלא להוציא אבל להכניס לא ידענו

והנה חזינן דבין לרב ובין לר' יוחנן עדיף שומר מיד לענין שיעור, דלרב דסבר אין יד לחצי שיעור מ"מ בשומר סגי בכפול ולר' יוחנן דסבר יש יד לפחות מכשיעור אבל בעינן כפול ולשומר סגי גם בפחות מכפול. וקשה דלפי"ז מנין אנו יודעין צירוף לשומר לומר דשומר מצטרף, דלמא כוונת התורה דכתבה לדין שומר לומר דסגי בפחות מיד לשיעור, אבל לא לענין צירוף אלא בדין להוציא ולהכניס, אבל צירוף לא שמענו וצ"ע

והנה עיקר פירש"י שמפרש הא דאין יד לפחות מכזית דמיירי לענין צירוף לכביצה, יש להבין הלא ממנפ"ש אם היד והחצי זית מחובר ומהודק עם האוכל שהוא פחות מכביצה הרי זה יד לכביצה ממש לפי מה שמבואר דגם היד הנעשה בידי אדם הוי יד מעליא, ואם אינו מחובר ומהודק היטב אם כן לא הוי אלא נגיעה בעלמא, ונגיעה לא נחשב לחיבור, וממילא אין כאן כביצה, וזהו כוונת התוס' שהקשו לרש"י וכן הקשה הרשב"א. והוכיחו ממנחות כ"ד דנגיעה לא נחשב לחיבור, ולא מהני יד אפילו באוכל כזית

ונראה לפרש דע"כ גם רש"י מפרש שהיה החצי זית מחובר היטב עם האוכל שהוא פחות מכביצה, אבל לא נחשב יד להאוכל כיון שהוא חיבור אדם ואינו דומה לידות הכלים שרבתה תורה ידות, דשאני התם שכל הכלי הוא מעשה ידי אדם, וגם היד הוא מעשה בן אדם, משא"כ באופן הזה הוא מעשה בידים, ואינו נעשה יד לחיבור שהוא על ידי אדם. נמצא שהיד הוא רק להחצי זית פול או לחצי זית בשר, ולזה אמר רב שבעינן שתהיה היד לכזית שהוא דבר חשוב, אבל לא לפחות מכזית

והנה הרבינו גרשום מפרש הא דאמר רב אין יד לפחות מכזית כלומר מה דאמרינן דיד מוציא ומכניס אין חשוב יד לפחות מכזית עכ"ל. מבואר דסבר הרבינו גרשום דלא בעינן שיעור לקבלת טומאה. ורב חידש דליתא תורת יד לפחות מכזית, וע"כ דכן גם דעת הרמב"ם מדמביא להאי דינא דיד לפחות מכזית, והיינו דפסק כר' יוחנן פר"ה מטו"א ה"ג ולא כתב כלל דהכוונה לדין צירוף, ממילא מובן דמפרש דברי רב בפשוט דנפק"מ לענין פחות מכשיעור לקבלת טומאה, והיינו דהרמב"ם סבר גם כן דלקבלת טומאה לא בעינן שיעור, ומפרש דברי רב ור' יוחנן כפשוטו לדין קבלת טומאה לעצמו

ולפירושם תקשה הא דהקשו הר"ש והרא"ש מדוע לא פריך הש"ס לרב מהמשנה דאהלות, כמו שכתבנו לעיל

ונראה דלכאורה יש ליישב לרב דשאני הא דשני עצמות אשר לאחרי הצירוף יש כזית בשר, משא"כ בדינא דרב דאף אם אמרינן דיש יד אבל הלא הוא לחצי זית, ואין לזה חשיבות, אבל בהא דשני עצמות על ידי הצירוף השנים נתמלא גם השיעור, ולהכי פריך הש"ס מהתוספתא מהא דיהודה בן נקוסא דאמר דהצירוף לא מהני, ובלא צירוף אין כאן טומאה כלל משום דחצי זית ממת אין בו טומאה כלל, משא"כ בדינא דרב כיון דחצי זית אוכל מקבל טומאה ע"כ גם ר' יהודה בן נקוסא סבר דיש יד, ובאופן זה קשה לרב אליבא דכו"ע, ורק במסקנא משני הש"ס דסבר רב כר' יהודה בן נקוסא, היינו דסבר רב אליבא דרבי יהודה בן נקוסא דליכא דין יד גם באופן זה דשייך קבלת טומאה

וזה אין להקשות בעיקר הקושיא לרב ולומר דשאני בהא דשני עצמות של מת שהוא להוציא טומאה, משא"כ בדינא דרב שהוא להכניס והיינו דהיד הוא מהאוכל הטהור, ושאני להכניס מלהוציא. אבל זה ליתא, והיינו דכיון דליכא שיעור טומאה בכל אחד מהעצמות, ורק על ידי צירוף נעשה טומאה להכי אין זה גדר להוציא אלא הוא ג"כ בגדר להכניס כיון דהטומאה באה בהכנסה, אבל אין זה הכנסה ממש, דהכנסה הכוונה דהיד הוא מן הטהור, והכא בשני העצמות עכ"פ אין ידם באה מן הטהור, אבל כשהיד באה מן הטהור ממש אפשר לומר שאין יד זה גבי טומאת מת, וכמו שהוכחנו לעיל מדברי התוס' דכיון דדין יד גבי טומאת מת נלמד מתנור, ולשיטת התוס' גבי התנור הוא רק להוציא ולא להכניס, וכמו שכתבנו לעיל

קי"ט, ור' יוחנן אמר כולה ביד והוא דאמר כת"ק. וכתבו התוס' ה"מ למימר כולה בשומר וכת"ק, דלת"ק אפילו בשלשה עצמות שיש בכל אחד פחות מכפול מצטרפין יעו"ש. וקשה אם אפשר לומר דלרבנן אפילו בשלשה עצמות מצטרפין אעפ"י שיש בכל אחד פחות מכפול, א"כ היאך מוקי לה ביד