נזר הקודש - חולין רג

סימן י"ח

ע"ד השאלה שחתכו בצלים בסכין של בשר דק דק, ונתנם בתבשיל בקדרה חולבת ב"י, וליכא ס' כנגד כל הבצלים אבל איכא ס' כנגד הטעם בשר הבלוע, ויש בזה הפסד, וגם לצורך סעודת מצוה

גרסינן במכילתין קי"א, אמר חזקיה משום אביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח, צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכול בכותח, וה"מ צנון דאגב חורפיה בלע, וכתבו התוס' יש ליזהר שלא לחתוך שומין כרישין ובצלים בסכין חולבת משום דחריף טובא, והיכא דחתך ונתנן בקדרה מלאה מים רותחת מותר בששים לבשל טעם הבלוע בירק שנפלט מן הסכין. אבל חתכו בסכין של עכו"ם נעשה הירק כולו נבלה וצריך ששים לבטל הירק עכ"ל. ביאור הדברים, ההבדל שיש בין סכין בין בשר בחלב לסכין של איסור משום דבסכין של איסור נעשה כל הבצל נבלה. משא"כ כשחתכו להבצל בסכין של בשר או בשל חלב דעדיין הוא היתר ויש בזה משום נ"ט בר נ"ט

אבל יש להבין דכמו שאמרינן בשחתך בסכין של איסור דנעשה כולו איסור ולא סגי לבטל הטעם גרידא משום דלא ידעינן כמה בלע ולהכי בעינן ששים כנגד כל הבצל, וא"כ גם בשחתך בסכין של בשר כיון דלא ידעינן כמה בלע צריכין לומר דליבעי ששים כנגד כל הבצל. והנה בפשוטו יש לומר דשיטת התוס' דאמרינן חתיכה נעשה נבלה בכל איסורים, עי' במהר"ם שיף, וזה ליתא הכא בבליעה דהיתר עדיין. אמנם עדיין לא הונח לנו מטעם דהי"א כיון דעכ"פ אין אנו יודעין הבליעה ליבעי ששים כנגד כל הבצל, אבל הביאור בזה כמו"ש הר"ן בפר" כ"ה, והובא בש"ך סימן צ"ד סקכ"ב, שכתב דלא הוי נ"ט בר נ"ט אלא בשל היתר בבשר בחלב דכיון דטעם שני עדיין היתר הוא כיון דאקלש כולי האי לא חשיב לאסור, אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם, יעו"ש. ביאור הדברים, דבסכין של איסור הרי הוא אסור ואוסר, משא"כ בשל היתר עד שגם טעם שני הוא היתר אין בטעם קלוש כזה לקבל איסור, וממילא אין בכחו לאסור, ובסברא זו אין אנו צריכין לומר דסברי התוס' דבשארי איסורים אמרינן חתיכה נעשה נבלה, אלא הביאור דבשארי איסורים בעינן לחפש לבטל האיסור, ובבשר בחלב בנ"ט בר נ"ט בעינן לחדש איסור, וזה אין בכחו של נ"ט בר נ"ט כדלעיל

והנה חידשו לנו התוס' דגם בדברים חריפים בטלים הם כשיש ששים לבטל הטעם

כתב המחבר בסימן צ"ד סעיף ו' וז"ל, בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדרה חולבת אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות אין צריך ס' אלא כנגד הבשר, והנה הבצלים בא להם הבלוע מבשר עצמו או שחתכן בסכין של בשר דק דק, כמו שכתב הט"ז, וזהו כמו שכתבו התוס' דלעיל דסגי לבטל הטעם, ולא בעינן ששים כנגד כל הבצלים, ולפי"ז בנידון שאילתן סגי בששים נגד הטעם של הבצלים ולא בעינן ששים כנגד כל הבצלים

ומעתה נחקורה היאך הדין אם צריכין להשליך הבצלים מתוך המאכל, או דלמא שגם הבצלים מותרים

והנה המהר"ם לובלין הובא בש"ך כתב דאם יש ס' נגד טעם הבשר שבלוע בבצלים אז גם הבצלים מותרים, אבל הקשה בזה הפליתי וכתב ועכ"פ דינו של המהר"ם דמתיר אף הבצלים בשיש ששים בקדרה ליתא דאף דאנו אומרים החלב הנכנס לתוך הבצל אינו נעשה נבלה דכל הקדרה מצטרף מ"מ טעם הבשר נעשה נבלה דבזה אינו מועיל הצירוף, וכיון דקיי"ל דבלוע נעשה נבלה הבשר אסור, וא"כ יאכל הבצל הבלוע מבשר האיסור וכו' וגם אפשר שסוחטו אסור עכת"ד, יעו"ש

והנה נראה דזה הוקשה למרן רע"א ז"ל שכתב וז"ל, לכאורה היה נראה דבדק דק נקט כן ולא נקט ובשלם בחלב אלא דמיירי בקדרה של חלב אבל אין חלב בקדרה אלא דבר אחר, ובזה הוא דמהני ס' נגד הבשר וגם הבצלים עצמן מותרין דליכא חשש דטעם חלב נכנס בבצלים ונאסרו הבצלים וגם אסרו אח"כ התבשיל אם אין ס' נגד כל הבצלים דהטעם החלב בהתבשיל קודם שנכנס לבצלים הוא נ"ט בר נ"ט דהיתר, עכ"ד

ובזה מיושב מה שהקשה הפליתי דהבצל שיש בו טעם בשר קבל טעם מהחלב שנכנס בתוכו ונעשה טעם הבשר נבלה ונאסר, דזה ליתא משום דאין בכחו של החלב שנעשה נ"ט בר נ"ט שהוא טעם קלוש לאסור טעם הבשר, וממילא לא נאסרו הבצלים

אמנם לפי"ז תקשה דהלא גם אם אין ששים נגד הטעם בשר מדוע לא נימא דכיון דהחלב הוא נ"ט בר נ"ט אין בכחו לאסור טעם בשר, הנה זה הוקשה למרן וכתב וז"ל, ואם ליכא ס' נגד הבשר הוא דאסור אף לשיטת המחבר (סימן צ"ה ס"ג) דהכא אסור דמבצלים למים לא מקרי נ"ט בר נ"ט כיון דלא הוי בלוע בכלי לא נקלש, עכ"ד. ביאור דבריו, כיון דמיירי הכא דהבצלים קבלו טעם בשר מבשר ממש או שחתכן בסכין של בשר דק דק, והרי זה ג"כ כקבלו מבשר ממש, ולא נכנס הטעם בהבצלים מכלי ואין זה דומה לדגים שעלו בקערה, ולהכי אעפ"י שהחלב בעצמו הוא נ"ט בר נ"ט, אבל כיון שהטעם דהבשר היוצא מהבצלים פוגע בהטעם דהחלב אין זה נ"ט בר נ"ט דהכוונה שני טעמים של היתר ובטעם שלישי אינו אוסר כמו הא דדגים שעלו בקערה דשני טעמים המה היתרא קודם שיבואו להטעם השלישי, אבל הכא הלא בטעם השני נפגשו טעם בשר וחלב ביחד, מטעם כיון שנרגש בקדרה טעם החלב עם הטעם הבשר ביחד, ולא הוי בזה נ"ט בר נ"ט דהיתרא

עוד כתב מרן שם דאם בישלם בחלב אז בעינן ס' נגד כל הבצלים משום דחלב נכנס בתוכו ונעשה נבלה והדר יוצא ואוסר, וכן הבצלים נשארו באיסורם, ואך מדברי המהר"ם לא משמע כן, יעו"ש

וראיתי בספר גבעות עולם סימן ז' השיג על מרן וכתב דאפילו אם יש ששים בהקדרה לבטל טעם הבשר מדוע לא ניחוש לשמא נגע הבצל בדופן הקדרה שאז בולע ממש טעם חלב, ואין בזה משום נ"ט בר נ"ט בהחלב כיון שנגע בדופן הקדרה, וכתב שמזה הטעם יש אוסרים בסימן צ"ה בקערות של בשר שהודחו ביורה חולבת מפני שהקערות נוגעות בהיורה עצמה ונפלט טעם מזה לזה שלא באמצעות המים, והא דלא חיישינן בקדרה של בשר שבשלו בה מים ותחבו בה כף חולבת אם יש ששים מותר, ולא חיישינן דלמא נגע הכף בגוף הקדרה, עי' בט"ז שם סק"ח. והפרמ"ג כתב דהוי כשתי קדרות שנגעו זה בזה דמותרות ובקערות שהודחו כתב שהוא מפני ששני הטעמים נכנסו במים ומיד נאסרו המים וחוזרים ואוסרים היורה והקערות ותפס לטעם זה לעיקר, אמנם הא דלא חיישינן לכלי שנגע בדופן בלא אמצעית המים משום דאין הכלים אוסרים זה את זה בלא מים, משא"כ אוכל שנגע בכלי אוסר גם בלא רוטב, כמבואר בסימן ק"ה סע"ז, וא"כ יש לחוש לשמא נגעו הבצלים בהקדרה עצמה וא"כ בלעו טעם שני באיסור שלא באמצעית המים וא"כ נשאר קושיות הפליתי, עכת"ד

אמנם נראה דהתם ע"כ הדין דאין הכלי מפליט יותר מכדי קליפה וכמו"ש הש"ך שם בס"ק כ"ג. וכן מבואר בש"ך סימן צ"ד סקל"ג, ודוחק לומר דזהו רק בשהכלי צוננת אלא אפילו אם הכלי חמה אינה פולטת יותר מכדי קליפה, ועל הקליפה ע"כ יש ששים לבטל הקליפה, ובאופן שיש ששים גם החתיכה עצמה מותרת. ועוד נראה שהבצל עצמה יש בה ששים לבטל הקליפה, ולהכי אין לחוש לשמא נגעו הבצלים בהדופן עצמה, ואין לומר ששם מיירי בלא רוטב, אבל ברוטב אוסר כולו. אמנם הכא איכא למומר שכיון שהחשש שמא נגע בדופן בלא אמצעות המים דינו כאילו נגע בלא רוטב, וא"כ איכא ממנפ"ש אם אנו דנין זה ברוטב אין כאן חשש נגיעה בדופן,