נזר הקודש - חולין רב

לא נתחייב. וזהו כשיטת רש"י לפי מה שביארנו. נמצא דלשיטת רש"י ורגמ"ה לא נתחייב משום בשר בחלב אלא בבישול כל צרכו. ולשיטת הרמב"ם והרשב"א נתחייב גם בבישול כמאכל בן דרוסאי. ולענין אם נתחייב מי שגמר הבישול, לשיטת הרמב"ם חייב גם השני, ולשיטת הרשב"א השני פטור

והנה יש לעיין לשיטת הרשב"א דגם במאכל בן דרוסאי הוי בישול גמור, וכן משמע שיטת התוס' בשבת י"ח היאך יפרשו הא דתני לוי באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו, כיון דסברי דגם אם אחרים אוכלים אותו גם כן הוי בישול, ודוחק לומר דיפרשו אחרים היינו כמאכל בן דרוסאי דפשיטא שאם כוונת התנא כמאכל בן דרוסאי היה מפרש בהדיא, וע"כ הביאור שנתבשל כל צרכו כמו שפירשו רש"י והרגמ"ה

ונראה לפי זה דסברי דע"כ שאני שבת מבישול בשר בחלב, והיינו דבשבת שתליא במלאכת מחשבת ובשבשיל כמאכל בן דרוסאי וניחא ליה, שפיר נקרא מלאכת מחשבת, משא"כ בבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה בעינן בישול גמור כדאכלי אינשי, וכל זמן שלא נגמר בישולו אין בזה משום בישול בשר בחלב, ואפשר שכן דעת הרמב"ם גם כן. וזהו מכח ברייתא זו דתני לוי, ומחדש דלא נקרא בישול בשר בחלב כל שלא נתבשלו כל צרכו

ובדין אם יש בישול אחר בישול בבשר בחלב ביארנו בארוכה בספרנו שאילות משה סימן ק"ה

והנה ראיתי עתה להעיר ולהוכיח דע"כ להרמב"ם מוכח דאין בישול אחר בישול בבשר וחלב מהא דכתב הרמב"ם בפר"ט ממ"א ה"ו המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהם לוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבלה או על איסור חלב שאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף וכו' יעו"ש. ומה שהקשה בלח"מ מדוע לא הוי איסורי הנאה איסור מוסיף, יעו"ש. הנה זה מבואר ברמב"ם בפיה"מ לכריתות וקורא אותה הרמב"ם נקודה נפלאה, ותוכן דבריו, דהא דנאסר בהנאה משום בשר בחלב זהו מפני שחל עליו איסור בישול בשר בחלב, אבל אם לא יהיה חל עליו איסור בישול בשר בחלב ממילא לא הוי איסור הנאה גם כן. ואינו דומה לקדשים דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף על החלב משום דהמקדיש בהמה למזבח כיון דחלה הקדושה על הבהמה חלה גם על החלב, וממילא אסור דהוי איסור מוסיף, משא"כ בשר בחלב דאיסור הנאה תליא אם יש בזה משום בישול בשר בחלב ממילא יש לומר דאין כאן משום בשר בחלב, ואין כאן איסור הנאה עכת"ד, יעו"ש

והנה לדעתי יש להקשות גם על מה שכתב הרמב"ם דאין כאן כולל. וקשה לכאורה הא יש כאן כולל החלב דהרי גם החלב נאסר, וא"כ יש לומר דתחול איסור בשר בחלב על הנבלה מגו דחל בכולל על החלב, ולדברי הרמב"ם גם בזה אתי שפיר, והיינו דלא שייך כולל אלא אם אמרינן דיש כאן איסור בישול משום בשר בחלב

אמנם קשה הא כיון דיש כאן איסור בישול דהרי לוקה על בישול בשר בחלב, וא"כ נימא מגו דמוסיף איסור בישול להכי תחול גם איסור על אכילה משום בשר בחלב, כיון דהבישול לא תלי באכילה ובהנאה דהרי חזינן דהמבשל בשר בחלב נבלה דאינו חייב על אכילה והנאה משום בשר בחלב, ומ"מ חייב על בישולו, וא"כ איכא איסור מוסיף דכיון דחל איסור בישול משום בשר בחלב חל ג"כ אאיסור אכילה והנאה

וראיתי בספר מקמ"ח להגאון מהרי"מ שהקשה בזה ומתרץ דמזה מוכח דאין בישול אחר בישול בבשר בחלב, ומטעם זה לא שייך בזה לא משום כולל, ולא משום מוסיף משום דעד שלא נתבשל אינו חל איסור בשר בחלב לא משום בישול, ולא משום אכילה והנאה, ואחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי כבר סר מעליו איסור בישול בשר בחלב, משא"כ אם נימא יש בישול אחר בישול תקשה שפיר דאחרי שנתבשל כמאכל בן דרוסאי חל עליו איסור בישול ואיסור אכילה והנאה, וא"כ אמאי לא נימא מגו דניתוסף עליו איסור בישול נוסף עליו גם איסור אכילה והנאה, וא"כ מוכח דאין איסור בישול אחר בישול בבשר בחלב, עכת"ד, (והנה מה שכתב כמאכל בן דרוסאי, ביארנו לעיל דבעינן בישול גמור)

והנה נראה לשדות נרגא, דהלא קיי"ל בבישול בשר בחלב דהמבשל חצי זית בשר וחצי זית חלב גם כן יש בזה משום בישול בשר בחלב, וא"כ מה שייך לומר מגו דחל אבישול תחול גם כן אאיסור אכילה והנאה דזה ליתא דהלא כיון דאיסור בישול איכא גם על החצי שיעור, וא"כ לא שייך לומר דתחול איסור אכילה והנאה על השיעור מגו דחל אבישול חל גם כן אאכילה וההנאה, הלא בישול חל על חצי שיעור גם כן, וא"כ לא שייך לומר מגו דחל אחצי שיעור תחול גם על השיעור, דהרי איסור נבלה ואיסור חלב הוי דוקא בשיעור שלם, ולא שייך מגו דחצי שיעור אשיעור, ואעפ"י דאיכא איסור בישול גם בכשיעור, אבל ע"כ גם בחתיכה גדולה אמרינן דאיסור בישול הוא מטעם כל החצאי שיעור הנמצא בהחתיכה, ולא שייך בזה לא כולל ולא מוסיף, ודוק בזה

והנה אף שאין ראיה מזה דאין בישול אחר בישול בבשר בחלב, אבל ע"כ מוכח דאין בישול אחר בישול מדברי רגמ"ה כמו שכתבנו לעיל, וגם בספרנו שאילות משה שם סימן ק"ה ביארנו כן להלכה, דלאחר בישול כראוי שוב אין בזה חיוב בישול דאורייתא, ואפשר שמדרבנן אסור, ומזה אזדא הראיה שהביא בגליון רש"א מהא דכתב הרמ"א אסור לחתות וכו' בסימן פ"ז משום דאיכא למימר דמדרבנן אסור

והנה אם יש בישול אחרי צלי', דלענין שבת הרבה ראשונים סברי דיש בזה משום בישול. אמנם לענין בשר בחלב נראה דליתא בזה משום מבשל בשר בחלב, והיינו כי עיקר הטעם בבשר בחלב דלא אסרה תורה אלא דרך בישול שהכוונה דהבישול מוליד הטעם של בשר בחלב, וזהו הכוונה דרך בישול אסרה תורה. אמנם לאחר שהוליד הבישול הטעם, שוב לא הוי דרך בישול כשמבשלו שנית, וא"כ סברא זו שייכא גם בבישול אחר הצלי שנצלה כל צרכו

אמנם כל זה אם אמרינן דצלי בבשר בחלב אסור מן התורה אז יש לומר דכיון דנתקיים דרך בישול, שוב בפעם שנית אפילו בבישול ממש אין בו משום בישול כיון שכבר נתן טעמו, לפי המכוון בכוונת התורה, אמנם אם אמרינן דצלי אינו נקרא בישול ואין בו איסור תורה מטעם בישול בשר בחלב, וא"כ טרם נברא הטעם לפי כוונת התורה בלא תבשל, א"כ איכא למימר דאיכא לא תבשל בבישול אחרי הצלי, והנה לשיטת רש"י ותוס' בסנהדרין ד' ע"ב דדרך טיגון לא נאסרה מן התורה איכא משום לא תבשל כשמבשל אח"כ מה שנצלה מקודם

והנה הפליתי הביא ראיה דצלי וטיגון לא נאסרו מן התורה, מהא דאמרה תורה גיעולי נכרים ובפסחים מ"ג ילפינן מזה לטעם כעיקר בכל איסורי תורה. ומקשין העולם דלמא כוונת התורה לאסור גיעולי נכרים משום שמא השתמשו בזה בשר בחלב שבזה לכו"ע טעם כעיקר אסור מן התורה, אבל אם אמרינן דצלי וטיגון אינו אסור מן התורה אתי שפיר משום דאם אמרינן דרק משום בשר בחלב אסרה תורה גיעולי מדין, לא משכחת לן קרא דתעבירו באש דלא הוי אלא בצלי וטיגון, יעו"ש. והנה החוות דעת השיג עליו בזה, וכתב דהא יש לחוש שהעכו"ם צלו בשר ואנן נבשל בה חלב ובודאי הטעם שנבלע על ידי צלייה יוצאה על ידי בישול, יעו"ש

ונראה דשיטת הפליתי דאין בישול אחר צלי', ולהכי אין לחוש לזה כיון דהטעם בשר הנצלה הוי מבושל מקודם, ושוב לא הוי משום בישול בשר בחלב, והחוות דעת ע"כ סבר דיש בישול אחר צלי'. ולפי"ז הוי זה בפלוגתא בין גדולי האחרונים, ולדינא צ"ע.