נזר הקודש - חולין קצח

הוא עצמו, וגם אם בשל אינו בר חיובא כן הדין שאסור באכילה ובהנאה

איברא דאכתי יש לעיין לרב אשי דיליף איסור בשר בחלב לאכילה מכל שתיעבתי לך, הנה זה משמע רק באופן שנעשתה עבירה בהבישול, מטעם דהעבירה נקראת תיעוב, אמנם אם הבישול נעשה על ידי נכרי אין ללמוד מזה, וע"כ צריך לומר דסברת רב אשי דהבשר בחלב בעצמו מתועב, ולהכי אין הבדל מי הוא המבשל כיון שעכ"פ עצם הדבר מתועב לפני המקום, וכמבואר בפירש"י, וזה למד מדאסר רחמנא הבישול, שזה לא מצינו בשום איסור ממאכלי אסורות, להכי סבר רב אשי דהדבר בעצמו מתועב ולהכי הרי הוא בכלל מה שתיעבתי לך, אפילו אם בשלו נכרי או קטן וכדפירש"י

והנה מרן כתב שם בפר"א מטו"מ שמפרש שם בכוונת הרמב"ם בזה שכתב מפני שאסר הכתוב בישולו שממילא הרי הוא בכלל כל שתיעבתי לך יעו"ש. ותמוה דהרי הרמב"ם לא הביא דרשא דכל שתיעבתי לך לאיסור בשר בחלב, ואדרבה הרי כתב בהדיא שנלמד בק"ו מבישול, אלא סבר דהק"ו הזה הרי הוא כאילו כתוב בהדיא. אבל לא סבר לאסור מהא דכל שתיעבתי לך. ומצאתי בספר צרור החיים על הרמב"ם שתמה בזה על מרן

ונראה דכוונת מרן דאעפ"י שהרמב"ם לא למד לאסור איסור אכילה בבו"ח מכל שתיעבתי לך, אבל עכ"פ סבר הרמב"ם דבישול בשר בחלב בעצמו מתועב לפני המקום, והוי גם בכלל כל שתיעבתי לך. ומפני זה נכלל איסור אכילה בכלל הבישול, ומטעם זה נכלל גם בשר בחלב שלא בשל הוא בעצמו וגם נכלל בזה גם אם בשלו נכרי כיון שהדבר בעצמו מתועב, אבל לא סבר הרמב"ם זה לעיקר הלימוד

אמנם דינא דרב אשי שיליף איסור אכילה בבשר בחלב מלא תאכל כל תועבה וגם כל הני תנאי ואמוראי עיקר לימודם לאסור עצם בשר בחלב אף כשנתבשל על ידי אחרים וגם אם בשל נכרי גם כן אסור, וכוונת הרמב"ם לכלול בזה שכתב אעפ"י שלא בשל, שיש בזה גם הלימודים דתנאי ואמוראי, כמוש"נ

סימן י"א

כתב הרמב"ם פר"ט ממ"א ה"ו המעושן והמבושל בחמי טבריא וכיוצא בהן אין לוקין עליו. וכתב הה"מ המעושן בעיא דלא איפשטא בירושלמי בנדרים פר' הנודר מן המבושל וידוע שספק תורה להחמיר ואין לוקין עליו. והמבשל בחמי טבריא גם כן נראה שהוא שוה למעושן ולגבי שבת שהמבשל בחמי טבריא פטור, עכ"ל

והפר"ח בסימן פ"ז הקשה מהא דאיתא בירושלמי שבת פר"ז דהצולה והמטגן השולק והמעשן כולהו משום מבשל, הרי חזינן דמה שמספקא להירושלמי בנדרים פשיטא להירושלמי דשבת, וכיון דדין בישול בשבת ודין בישול בשר בחלב שניהם שווים, וכיון דהירושלמי דשבת סבר דמעושן יש בו משום בישול בשבת הנה כן ה"נ יש במעושן משום בישול בשר בחלב, עכת"ד. והנה רבינו הגר"א ז"ל ביו"ד מביא לדברי הפר"ח. וכנראה שסבר כן להלכה, אבל תקשה מזה טובא להרמב"ם דלא תפס להלכה כהירושלמי דשבת דפשיטא לי' דיש במעושן משום בישול

עוד קשה לי בדברי הרמב"ם שמדמה מעושן לחמי טבריא, ואילו שם בירושלמי איתא דמעושן יש בו משום בישול לכו"ע ובחמי טבריא פליגי שם חזקיה ור' יוחנן, ור' יוחנן סבר דליתא בחמי טבריא משום בישול, והטעם בזה דמעושן חמור יותר משום שבא מתולדה דאש, וא"כ היאך מדמה הרמב"ם מעושן לחמי טבריא

ועוד דבירושלמי דנדרים דבעי שם במעושן, ולא בעי בחמי טבריא לענין בשר בחלב, משמע דפשיטא ליה להירושלמי בחמי טבריא דאין בו משום בישול כלל, משום שאינו מתולדה דאש, וא"כ מדוע כתב הרמב"ם חמי טבריא עם מעושן לחד דינא, וצע"ג

והנה לולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא. והוא דהנה יש לדייק מדוע נקט המעושן והמבושל בחמי טבריא ולא נקט המעושן והמבשל בחמי טבריא, להכי נראה דהרמב"ם מפרש דהבשר שהוא מעושן או מבושל בחמי טבריא אם יש בזה משום בישול בשר בחלב אם יבשל אח"כ בישול גמור, והוא דסבר הרמב"ם דאין בישול אחר בישול בבשר בחלב כמו לגבי שבת, ומפרש שזהו מה דבעי שם בירושלמי דנדרים, ובעי במעושן אם זה נקרא בישול לענין שהבישול גמור דאח"כ אין בו משום בישול בשר בחלב, וכמו כן במבושל בחמי טבריא דאעפ"י שע"כ חמי טבריא לא הוי בישול מתולדה דאש, אבל עכ"פ יש להסתפק אם הבישול גמור דאח"כ נקרא מבשל בשר בחלב, והוא מטעם דלא הוי דרך בישול שאמרה תורה, ובעי' זו לא איפשטא והוי ספד"א, ובזה כתב הרמב"ם דאין לוקין עליו כדין כל ספד"א

ולפי האי פירושא לא קשה מהא דהירושלמי דשבת דסבר דהמעשן יש בו משום מבשל לענין שבת משום דעצם הבישול בתחילה כשהוא מעשן ג"כ נקרא מבשל בשבת, ולהכי איתא בירושלמי המעשן דהיינו עצם מעשן בתחילה וזה הוי בישול לענין שבת דהוי מלאכת מחשבת. והנה מטעם זה כיון דמצינו דהעישון הוי בישול בשבת, להכי יש לומר דהבישול שאחרי העישון לא הוי בישול ויש בזה משום אין בישול אחר בישול. וכמו כן יש להסתפק גם לענין בשר בחלב דלא נקרא הבישול שאחר העישון בחיוב מבשל, וזהו שיטת הירושלמי דנדרים דבעי במעושן אם יש בו אח"כ משום מבשל בשר בחלב. נמצא דלפי"ז אין סתירה מירושלמי דשבת להירושלמי דנדרים, ואדרבה לפי הירושלמי דשבת יש להסתפק בבשר בחלב, ותפס הרמב"ם לדינא כהירושלמי דנדרים

ומשמע מזה דבמעשן בשר בחלב ליכא בזה משום בישול בשר בחלב כיון דלא הוי זה דרך בישול שאמרה תורה, ורק הספק אם זה העישון הוי לכהפ"ח בסוג בישול שלא יתחייב משום בישול בשר בחלב דאחר כך

והנה כמו כן בהמבושל בחמי טבריא אעפ"י שאין זה דרך בישול לדין בשר בחלב, וביותר לפי שקיי"ל כרבי יוחנן דגם בשבת אין זה בישול ומכש"כ בבשר בחלב, אבל עדיין יש להסתפק בבישול גמור הבא אח"כ אם יש בזה משום מבשל בשר בחלב, כיון שעכ"פ נתבשל מקודם בחמי טבריא, ובזה סבר הרמב"ם דהוי ספיקא דדינא ולחומרא ואין לוקין עליו

והנה המחבר כתב גם כן כלשון הרמב"ם המעושן והמבושל בחמי טבריא אין לוקין עליו, וע"כ יש לפרש כמו שפירשנו דברי הרמב"ם. והנה הש"ך בסקי"ג כתב, אבל איסורא איכא, ומשמע מדבריו איסור דרבנן מדמדמה זה לחלב זכר, יעו"ש. ותמוה דע"כ איכא איסורא דאורייתא ככל ספיקא דדינא, וכמו"ש הה"מ, ונפק"מ לענין אם אסור בהנאה דבאיסורא דרבנן מותר בהנאה, ובספיקא דאורייתא פשיטא שאסור בהנאה ג"כ מספיקא

סימן י"ב

ע"ד השאלה שצולה בשר וגבינה ביחד אם יש בזה משום בישול בשר בחלב להיות אסור גם בהנאה כדין בשר בחלב

נראה דצלי דומה לטיגון, ומבואר ברש"י ותוס' סנהדרין ד' ע"ב דליתא בדין בישול, יעו"ש. ועי' בחוו"ד שנחית לזה, יעו"ש

אמנם הפר"ח דעתו דצלי הרי הוא בישול ממש יעו"ש

ולדעתי נראה שזה תליא בהא דאיתא בירושלמי שבת פר"ב ה"ה בהא דאיכול אברים ופדרים בשבת איכא משום מבשל. וע"כ הביאור בזה משום דקודם שנאכל בהאש ונעשה