נזר הקודש - חולין קצה

סימן ט'

בדין אין איסור חל על איסור

גרסינן המבשל חלב בחלב חד אמר לוקה וכו' סבר איסור חל על איסור, וחד אמר אינו לוקה אין איסור חל על איסור, ומסקנא לקמן קי"ד דפליגי באיסור חל על איסור במה דפליגי תנאי בעלמא. וקשה טובא מדוע פליגי במה דפליגי תנאי, והיה להם לומר דמ"ד חייב סבר הלכה איסור חל על איסור ומ"ד פטור סבר הלכה דאין איסור חל על איסור

כתב הרמב"ם בפרק ט' ממ"א ה"ו וז"ל, אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבלה או על איסור חלב שאין לו איסור כולל ולא איסור מוסיף ולא איסור בת אחת עכ"ל. והקשה בלח"מ וא"ת והא איכא איסור מוסיף דניתוסף בו איסור הנאה דכיון דבשלו בחלב איתסר אפילו בהנאה והתוס' בגיד הנשה ק"א כתבו דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף. אבל רבינו שכתב בפר"ד הי"ט הקדישה נאסר חלבה בהנאה ומתוך שנוסף בה איסור הנאה נוסף בה איסור קדשים, הרי דקרי לאיסור הנאה איסור מוסיף עכת"ד. - אבל לפלא שלא ראה הלח"מ דברי הרמב"ם בפיה"מ בכריתות שמחלק בין איסור קדשים לאיסור הנאה דבשר בחלב, ותוכן דבריו דגבי הקדש המקדיש בהמה פשיטא דכל הבהמה בכלל מעילה, ובע"כ גם החלב בכלל, וכיון דאנו אוסרים חלב משום הקדש אמרינן ג"כ דאסור באכילה מהקדש, ואעפ"י דבלא"ה אסור משום חלב אמרינן דהוי איסור מוסיף בשביל ההנאה, וכן היה הדבר בבשר בחלב אילו היה מוחלט דאסור בהנאה רק היה דנין על האכילה, אבל לפי האמת אנו דנין אם יש איסור הנאה, ומטעם דע"כ איסור הנאה באיסור אכילה תלה רחמנא וכיון דאין איסור חל על איסור וליכא איסור אכילה א"כ אין כאן גם איסור בהנאה, עכת"ד יעו"ש. ולפי"ז שפיר סבר הרמב"ם דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף, וזהו שכתב בפרי"ד

ובזה יש ליישב הא דקשה לכאורה הא איכא בבשר וחלב איסור מוסיף בזה שנאסר בשר בחלב בשלא כדרך אכילתן, כמו שכתב הרמב"ם בפר"ה מיסוד"ה, ונבלה וחלב מותרין בשלא כדרך אכילתן, וא"כ הלא איכא איסור מוסיף. אבל לפי דברי הרמב"ם אתי שפיר, כיון דגם זה תליא אם יש בזה איסור בשר בחלב וכיון שאין בזה איסור אכילה משום בשר בחלב אין בזה המוסיף משום איסור אכילה שלא כדרך אכילתן, ואין בזה משום מוסיף לומר דבשביל זה יהיה נעשה בשר בחלב דזה לא נקרא מוסיף

ומה"ט לא קשה הא איכא הכא איסור כולל דמגו דחל אחלב חייל גם כן אנבלה או אחלב, דזה ליתא והוא מטעם דעל זה אנו דנין דאם אמרינן דליתא בזה משום איסור אכילה, ממילא אנו דנין דהתורה אסרה לבשר בחלב המותר באכילה, ואם הבשר אסור באכילה ולא חל עליו איסור בשר בחלב אז גם החלב מותר, וממילא אין כולל. ומצאתי אח"כ בפליתי שנחית לזה

ומטעם זה נראה דאפילו אם אכל בשר של נבלה בחלב ואכל שלא כדרך אכילתן דאעפ"י שאין בזה איסור נבלה, מ"מ גם איסור בשר בחלב אין בזה

והנה הפליתי בסי' פ"ז סקי"ג הקשה אכתי משכחת שתחול איסור בשר בחלב על בשר נבלה באופן שקיי"ל כלוי בחצי זית בשר וחצי זית חלב דלוקה משום בשר בחלב כדלעיל ק"ח ע"ב וא"כ לפי מה שמבואר בשבועות כ"ג דשבועה חלה על חצי שיעור וא"כ גם כשמבשל חצי זית נבלה עם חצי זית חלב כיון דנבלה ליכא אלא חצי שיעור שפיר חל איסור בשר בחלב כשהוא כזית שלם מצד הצירוף להיות לוקה עליו, עכת"ד

ונראה דלוי דמחייב בזה מלקות משמע דרק בבא מיורה גדולה, והיינו שכבר חל איסור בשר בחלב, וכן פירש רגמ"ה. והלח"מ כתב שכן משמע דעת הרמב"ם, וע"כ הביאור בזה דענין לא תבשל אשר על ידי זה נעשה בשר בחלב על השיעור שלם נאמרה משום דזהו דרך בישול, אבל על ידי צירוף בתחילה לא מהני להיות נאסר משום בשר בחלב, וביורה גדולה שיש שיעור בשר שלם הלא לא חל איסור בשר בחלב מטעם אין איסור חל על איסור, וכיון שלא היה החלות איסור בשעת הבישול שוב לא תחול אח"כ בשאוכל חצי זית נבלה עם חצי זית חלב כיון שאין זה בישול האמור בתורה שפירושו לא תאכל

עוד נראה דהא דקיי"ל דאיסור חל על חצי שיעור הוא רק באופן שלגבי האיסור השני הבא לחול הוי שיעור שלם מצד עצמו, וגם בלא הצירוף החצי שיעור ובאופנים האלה כאשר יבואו להלן, משא"כ בחצי זית בשר נבלה וחצי זית חלב דגם בהאיסור הבא לחול על החצי זית נבלה אין בו גם כן שיעור שלם, רק עם הצירוף החצי זית נבלה, נמצא דשניהם שווים ששניהם המה החצאי שיעור בזה לא מהני לעשותו לשיעור שלם

והנה התוס' בכריתות כ"ג הקשו בהא דקאמר הש"ס שם אמר ליה רבא לרב נחמן מי אמר ר"ש אחע"א, והא תניא רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור משום משום דאין איסור חל על איסור (היינו דאיסור יוהכ"פ אינו חל על איסור נבלה), והקשו התוס' דלמא שאני גבי נותר דאיכא משום מוסיף ואעפ"י דלא סבר ר"ש איסור כולל, אבל איסור מוסיף מיהא אית ליה וחל איסור נותר אחלב משום דהוי מוסיף, והקשה הגאון שאגת אריה בסימן ע"ו דהלא ע"כ מוכח מדברי ר' שמעון דלא סבר גם איסור מוסיף והוא דאיסור יום הכפורים דאסור באכילה ע"כ גם אכילה שלא כדרך אכילתן אסור דהרי לא כתיב אכילה אלא אשר לא תעונה ויש בזה גם איסור שלא כדרך אכילתן, ובנבלה שלא כדרך אכילתן פטור, וא"כ איכא באיסור יוהכ"פ איסור מוסיף על הנבלה, שמוסיף אכילה שלא כדרך אכילתן, ומדחזינן דסבר ר' שמעון האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור אעפ"י שמוסיף הוא על איסור נבלה, חזינן מזה דלא סבר ר' שמעון אף איסור מוסיף. ובזה מיושב קושיות התוס', ושפיר פריך הש"ס דלא סבר ר' שמעון איסור חל על איסור גם גבי נותר משום דלא סבר ר' שמעון איסור מוסיף, עכת"ד

אמנם נראה דאין זה הוכחה והיינו משום דיש לומר דהתוס' אזלי לשיטתייהו בהא דסברי התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה וכו' שכתבו ועוד דמצי לאוקמי' שלא כדרך אכילתן ואינו אסור אלא מדרבנן כמו חצי שיעור לר"ל, והקשה הרש"ל מאי טעמא דר' שמעון דפוטר, ומתרצים דלר' שמעון דסבר כל שהוא למכות גם שלא כדרך אכילתן אסור מדאורייתא כמו כל שהוא, יעו"ש ולפי"ז לר' שמעון באוכל נבלה ביוהכ"פ ליכא מוסיף שלא כדרך אכילתן כיון דע"כ לר' שמעון גם בנבלה אסור שלא כדרך אכילתן. ושפיר הקשו התוס' בכריתות מנין דלא סבר ר' שמעון איסור מוסיף

והנה יש להעיר דהלא כיון דסבר ר' שמעון דאוכל נבלה ביום הכפורים פטור מיירי אפילו בנתנבלה ביוהכ"פ וכמו שפירש"י שם בשבועות, והא דלא היה חל איסור יום הכפורים מקודם שנתנבלה הוא מפני שהיתה אסורה באיסור אבר מן החי כמו שפירש"י שם. והנה באבר מן החי ע"כ גם לר' שמעון בעינן אבר שלם, ולא סגי במשהו דלא הוי אבר, וכיון דבעינן אבר שלם גם לר' שמעון, וממילא באבר מן החי פטור באכילה שלא כדרך אכילתן לר' שמעון, וא"כ הוי יוהכ"פ איסור מוסיף, דמוסיף איסור באכילה שלא כדרך אכילתן. אבל זה ליתא דהכא באיסור אבר מן החי איכא גם בשר, דבלא בשר לא נקרא אבר, וא"כ הרי יש בזה גם איסור בשר מן החי, ובדין בשר מן החי לר' שמעון סגי גם בכל שהוא להיות לוקה עליו, ובבשר מן החי חייב גם בשלא כדרך אכילתן, ולהכי לא הוי